הארונות של נציגי חדרה בנבחרת ישראל בג’ודו, טוהר בוטבול וברוך שמיאלוב, מלאים במדליות ובגביעים המובילים למקום אחד בלבד: אולימפיאדת טוקיו 2021: על ההכנות, האתגרים, הבחירות והוויתורים בדרך לפודיום החשוב בעולם
שניהם מורגלים לזכות בתחרויות, על אף גילם הצעיר. אליפויות מדינה, תחרות בינלאומיות, גראנד סלאם, אליפויות אירופה ועולם ועוד מושגים בסגנון הם חלק מאוצר המילים היומיומי שלהם. אבל עם כל הכבוד ויש הרבה כזה, יש רק מושג אחד שבאמת מעניין את הג’ודוקה טוהר בוטבול (26) וברוך שמאילוב (26). כן, ניחשתם נכון: אולימיפיאדת טוקיו 2021 .
אז אחרי שנדחתה כמו אלף ואחת דברים אחרים בשל הקורונה, אולימפיאדת טוקיו 2021 היא עובדה קיימת ו מסתבר, שלפחות בענף הג’ודו, חדרה חזק על המפה – עם פוטנציאל אמיתי למדליה אולימפית.
עד כמה מגפת הקורונה וההתנהלות שנכפתה על ספורטאים הישגיים בשלבים הראשונים שלא היה ברור כיצד מתמודדים עם המגפה, פגעה בכם ובהישגים שלכם באופן אישי?
טוהר: “הקורונה, בעיקר, “הוציאה” אותי ממה שאני מכנה “הלופ”. מדובר בשגרת התחרויות ושגרת האימונים. תוצאה ישירה מכך הייתה ירידה בכושר הקרב”.
ברוך: “הקורונה פגעה, בעיקר, ברצף אימונים ותחרויות שנועדו להכין אותנו לאולימפיאדה שתוכננה לשנת 2020 . שגרת אימונים לקראת אולימפיאדה מחייבת תכנון מוקפד ודרך חיים סיזיפית 24 שעות ביממה. המטרה היא להגיע לשיא היכולת בתחרות עצמה. לכן, ברגע שהודיעו שנדחתה האולימפיאדה, היינו צריכים לחשב מסלול מחדש ולבנות תכנית אימונים חדשה. גם כדי לשמר כושר, גם כדי לשמר טכניקות, גם כדי להימנע מפציעות”.
האם הצלחתם לשמור על איזושהי שגרת אימונים נורמלית בתקופה זו – בעיקר כשיורדים מאימונים מפוקחים ותחרויות סביב השעון?
ברוך: “מאוד קשה לשמור על שגרה, במיוחד על פיקוס מנטלי. זאת בשל אי הודאות שנוצרה. תמיד הזכרתי לעצמי את המטרה. אותי לפחות המטרה היא מה שהניעה אותי לעבוד קשה, אפילו יותר, בכל התקופה הזו – על אף הקשיים ועל אף המגבלות הרבות”.
טוהר: “בתקופת הסגר הראשון התאמנתי, בעיקר, בבית. זה שונה לגמרי מאימון מפוקח וקבוצתי. במצב טבעי, אימון ביתי הוא אקסטרה ולא העיקר. למזל כולנו, בהמשך, החריגו את הספורטאים האולימפיים. הדבר אפשר לנו להמשיך להתאמן בשגרת אימונים חלקית בנבחרת. בימים אלה אני חוזר לשגרת אימונים מלאה”.
על-מנת להבין מהו המושג “שגרת אימונים מלאה”, די להסתכל על הלו”ז הצפוף. ספורטאים אולימפיים נושמים וחיים משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות אימונים. אותם עוטף צוות מקצועי הכולל את המאמנים, מאמני כושר, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים ועוד.
לא בכדי ספורטאים אולימפיים הם ספורטאי עילית. שגרת האימונים שלהם מתחילה מגיל צעיר מאוד והוא כולל בין עשרה ל 14- אימונים בשבוע קל.
מהי התחנה הבאה בדרך לאולימפיאדה?
טוהר: “האתגר הקרוב הבא הוא טורניר המסטרס בקטאר. עבורי זו תחרות חשובה ומשמעותית מאוד לדירוג האולימפי שלי. השאיפה שלי היא להגיע מדורג בשמיניה הראשונה לאולימפיאדה. זה יסייע לי לקבל באולימפיאדה הגרלה ‘נוחה’. מעבר לזה, מדובר בתחרות נוספת המכינה אותי מנטלית ופיזית לאולימפיאדה ובחינת יכול הקרב שלי”.
איך הגעתם לענף הג’ודו?
ברוך: לעולם הג’ודו נחשפתי בחוג. הייתי בן שש ולמדתי את עקרונות הג’ודו. התחברתי כבר אז לרצון לחזק את הגוף, לשמור על פעילות בריאה ושיפור המשמעת העצמית. רק כשהתחלתי להתחרות בנישה הארצית, הרעב והרצון להפוך לטוב ביותר במה שאני עושה, השתלט עלי. ככל שעבר הזמן וזכיתי בתחרויות, הפכתי את הג’ודו למקצוע ואת האימונים לאורח חיים”.
עד כמה העיסוק הסיזיפי בענף כל-כך תחרותי כמו ג’ודו, חייבה אתכם לוותר על דברים שספורטאים בענפים “קלים” יותר, לא היו מוותרים?
ברוך: “אני לא יודע אם לקרוא לזה ויתור, אבל כנער עברתי לאקדמיה למצוינות בספורט במכון וינגייט. בפנימייה התאמנו על הבוקר, הלכנו לבית ספר והמשכנו אימונים עד שעות הערב המאוחרות. כל יום, כל היום. הפנימייה במכון וינגייט סייעה לי להתקרב למטרות שהצבתי
לעצמי כספורטאי מקצועי. כנער, זו הייתה הבחירה שלי לעזוב את הסביבה הקרובה אליי ולעבור לפנימיית המחוננים. זה לא פשוט אף פעם לוותר לימים ארוכים על המשפחה, על החברים איתם גדלת”.
טוהר: “הבחירה בספורט מקצועני הצריכה ועדיין מצריכה ממני לוותר על הרבה דברים. זה הורגש בעיקר בילדות. הוויתור על מפגשים חברתיים, היה מורגש הרבה יותר, אבל היה לי חלום. לממש את הפוטנציאל שלי ולזכות במדליית זהב בכל תחרות אפשרית בסבב העולמי”.
מהם הסיכויים שתעמדו על הפודיום באולימפיאדת טוקיו 2021?
ברוך: “יש לי עוד דרך לעבור, אבל חד משמעית, אני מגיע חדור מטרה לחזור עם מדליה הביתה”.
טוהר: “הצהרות לזכייה במדליה אני לא נוהג לתת, אבל אני מבטיח להתחיל הכי חזק שיש ולאט לאט להגביר את הקצב כי כישלון זו לא אופציה”.
איך המשפחה מקבלת את המקצוע שבחרתם? עד כמה הם מעורבים?
טוהר: “המשפחה שלי תמכה ועדיין תומכת מאוד – עוד הרבה לפני שהגעתי לאן שהגעתי וזה לא מובן מאליו עבורי. התמיכה בספורטאי צעיר מצד המשפחה, זה אחד הגורמים הכי חשובים בכדי להגיע למימוש פוטנציאל. מדובר בהקרבה אמיתית גם מצד המשפחה”.
ברוך: “אמא שלי תמיד הייתה זו שדחפה אותי ונתנה לי גב. היא לא הייתה מהאמהות הרגישות שמפחדות לתת לילד להתמודד. כמובן, שברגעי אכזבה או פציעה, היא חיזקה ועטפה ובעיקר האמינה בי. היא תמיד גרמה לי להרגיש טוב ובטוח עם מה שאני עושה. כמובן בפציעות וכישלונות הצד הרגיש התגלה. היום בת הזוג שלי, שגם הגיעה מהתחום, מעניקה לי את הכוח ואת ההבנה לצעוד לעבר המטרה”.
אם לא הייתם בג’ודו מה הייתם עושים?
ברוך: “האמת היא, שאף פעם לא יצא לי לחשוב על זה. יש לי המון תחומי עניין, אבל אני באמת לא יודע”.
טוהר: “אני מאמין שהייתי מתמקצע בענף ספורט אחר”.
מה אפשר לאחל לכם?
טוהר: “בריאות בראש ובראשונה. בפן המקצועי לממש את הפוטנציאל שלי עד הסוף. לשם כך אני צריך גם חשיפה שתוביל לספונסרים”.
ברוך: “בריאות והצלחה. כל השאר כלול בפנים”.
טוהר בוטבול צילום: ליאור קסטנר
