רעיון שנולד באמצע לילה במשרד פרסום, תסריט שנשאר במגירה במשך שנים וספר שהושלם במרוץ מרגש נגד הזמן
בריאיון מיוחד מספר יונתן בראונר כיצד הפך “רסיסים” מרעיון קולנועי לרומן מתח ולמחווה אישית לאביו.
לפעמים כל מה שצריך הוא רגע אחד של השראה כדי לשנות מסלול חיים. אצל יונתן בראונר, אותו רגע הגיע בשעת לילה מאוחרת, דווקא בזמן שעבד על קמפיין פרסומי. במקום להמשיך לעסוק בבריף שלפניו, הוא מצא את עצמו רודף אחרי רעיון אחר לגמרי. רעיון שהפך לתסריט קולנוע ולאחר שנים ארוכות גם לרומן המתח החדש שלו, “רסיסים”.מאחורי הספר מסתתר סיפור כמעט דרמטי כמו העלילה עצמה: חלום קולנועי שנגנז, מחסום כתיבה ממושך, מרוץ אישי נגד הזמן ורגע אחד מרגש במיוחד לצד מיטת אביו בבית החולים.
איך בכלל התחיל המסע של “רסיסים”?
“הייתי אז מנהל קריאייטיב במשרד פרסום ועבדתי על קמפיין לקוקה-קולה. הכול היה אמור להסתיים בעוד לילה רגיל של עבודה, אבל פתאום קפץ לי רעיון לסרט. עזבתי הכול, חזרתי הביתה והתחלתי לכתוב. זה פשוט זרם ממני.” ואכן, כך מתאר בראונר, תוך זמן קצר נולד תסריט שלם, עם דמויות, תפניות, אהבה, מתח ועולם קולנועי עשיר.
מאיפה הגיע השם “רסיסים”?
“בכל תהליך יצירתי המחשבות מתפזרות לכל הכיוונים. הן הופכות לרסיסים. רק אחרי שהכול מתגבש, נוצר סיפור שלם. מבחינתי זה בדיוק התהליך שעברתי, ולכן גם זה השם שנבחר.”
מה מחכה לקוראים בין דפי הספר?
“במרכז העלילה עומד אסף, סוכן ביטוח שחייו תקועים. הוא חוזר לבית הוריו ומגלה קלטת ישנה שעליה מופיעה אנג’לה, שחקנית שבה היה מאוהב בצעירותו. מהרגע הזה החיים שלו משתנים.” החיפוש אחר אנג’לה מוביל את אסף לגרמניה, שם הוא פוגש את הנס, מי שהיה המפיק שלה. המפגש ביניהם נראה בתחילה מקרי, אך במהרה מתברר שהוא מסתיר הרבה יותר מכפי שנדמה. במקביל הוא פוגש את אנדריאה, מאפרת קולנוע גרמנייה, והשניים מתקרבים. דרך אנדריאה הוא מגיע לסט צילומים ושם העלילה מקבלת תפנית מפתיעה במיוחד.
בלי לחשוף יותר מדי… “אחד השחקנים לא יכול להגיע לצילומים, ובאופן כמעט בלתי נתפס אסף מוצא את עצמו בתפקיד הראשי. מאותו רגע הוא כבר לא רק מחפש את אנג’לה, הוא נשאב לעולם חדש. במקביל, מתחיל להתמודד עם השדים של עצמו”, אומר בראונר.
חלום שנשאר במגירה
ככל שהעלילה מתקדמת, הגבול בין עבר להווה מיטשטש. סודות ישנים מתחילים להיחשף, ושאלות שנראו פשוטות הופכות למורכבות הרבה יותר. מה שמוביל לשאלה הבאה.
אם התסריט כבר היה מוכן, למה הוא לא הפך לסרט?
“נפגשתי עם במאים ומפיקים, חלקם מוכרים מאוד. כולם אהבו את הסיפור, אבל שוב ושוב חזרנו לאותה נקודה. התקציב.” לדבריו, העלילה מתרחשת במספר רב של אתרים בישראל ובגרמניה ודורשת הפקה רחבת היקף. “זה יותר סרט הוליוודי מאשר סרט ישראלי טיפוסי. אפילו האפשרות לקופרודוקציה עם גרמניה עלתה, אבל בסופו של דבר זה לא קרה”. וכך נוצרה הסיטואציה בה התסריט הוכנס למגירה ונשאר שם שנים.

למה לא הפכת אותו מיד לספר?
“פחדתי. חששתי שלא אצלח להעביר את הקסם של התסריט למילים. פשוט קפאתי. זה היה מחסום כתיבה אמיתי.”
מרוץ נגד הזמן
מה גרם לך לחזור אליו דווקא עכשיו?
“במהלך מלחמת איראן הראשונה שכבתי במיטה ולא הצלחתי להירדם. פתאום הרגשתי שהגיע הרגע”. בשעה שלוש לפנות בוקר הוא קם, הכין לעצמו קפה, פתח את המחשב והחל לכתוב. “הרגשתי כאילו סכר נפרץ. המילים פשוט זרמו”. במשך כשלושה חודשים כתב כמעט מדי לילה, אחרי ימי עבודה מלאים. אבל הפעם היה גם מניע אישי הרבה יותר.
למה היה לך חשוב כל כך לסיים את הספר?
“אבא שלי היה חולה מאוד. רציתי להספיק להחזיק את הספר ביד כשהוא עדיין איתי”. אחד הרגעים הזכורים לו ביותר התרחש דווקא בחדר המיון ברמב”ם. “במשך שעות ישבנו שם בין בדיקות. כדי להעביר את הזמן סיפרתי לו את כל העלילה. בכל פעם שנכנס רופא והפסקתי, הוא ביקש מיד שאמשיך.” כמה ימים לפני מותו הגיע יונתן לבית החולים עם העותק הראשון שיצא מבית הדפוס. “לחשתי לו שהספר מוקדש לו. אבא שלי לא היה אדם שמראה רגשות, אבל אני יכול להישבע שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי דמעה בעיניו.”
אותו שריר יצירתי
בראונר הגיע לעולם הספרות אחרי קריירה ארוכה בעולם הפרסום, שבמהלכה שימש קופירייטר ומנהל קריאייטיב. בהמשך גם ניהל במשך כשלוש וחצי שנים את הקריאייטיב של קוקה-קולה בישראל.
יש קשר בין פרסום לכתיבת ספר?
“בהחלט. בשני המקרים אתה מתחיל מניצוץ קטן ובונה סביבו עולם שלם. אבל בספר יש יתרון אחד גדול: הקורא הופך לשותף ביצירה. הוא הבמאי, הצלם, המעצב והמפיק של הסיפור.” “רסיסים” הוא ספרו השני של בראונר. קדמו לו “דברים שרואים משם”, יומן המסע שכתב בעקבות טיול אופנועים באוסטרליה, שזכה בשעתו להצלחה ונמכר ברשתות הספרים ברחבי הארץ. כיום הוא מתגורר בזיכרון יעקב, דור רביעי למשפחת מייסדי המושבה, ומנהל עם משפחתו את כלבו בראונר, העסק המשפחתי הוותיק שפועל כבר קרוב ל-50 שנה. ובזמן ש”רסיסים” עושה את צעדיו הראשונים, המחשבות כבר נודדות ליצירה הבאה. “במגירה כבר מחכה רומן מדע בדיוני חדש”, הוא מגלה בחיוך. “אבל בינתיים אני רוצה שהקוראים ייצאו למסע של אסף.” “כי בסופו של דבר, “רסיסים” הוא לא רק סיפור מתח. זהו סיפור על זיכרונות, בחירות, אהבות שלא נעלמות, ועל השאלה שכל אחד מאיתנו עשוי לשאול את עצמו יום אחד: מה קורה כשהעבר שחיינו איתו שנים מתגלה כשונה לחלוטין ממה שהאמנו?”.






































