החשד נמשך שלוש שנים, דווקא ערב בדיקת הפוליגרף היא החליטה לעצור הכול
השאלות כבר נוסחו. מועד הבדיקה נקבע. בעלה הסכים להיבדק. ואז, בלילה שלפני, כשהכול כבר היה מוכן, היא התקשרה שוב. הפעם לא כדי לשנות שאלה או לברר פרט טכני. היא ביקשה לעצור את הכול.
היא הייתה אישה צעירה, רהוטה, אקדמאית ועורכת דין במקצועה. נשואה כעשר שנים למתווך מקרקעין ואם לשני ילדים. היא לא תיארה מערכת יחסים שהתנהלה מאז ומתמיד תחת חשדות, מריבות או חוסר אמון. להפך. במשך שנים היא לא ראתה סיבה ממשית לפקפק בבעלה. עד לאותו מקרה, שלוש שנים קודם לכן.
במסגרת עבודתו הוא הראה דירה ללקוחה, ולאחר מכן גם נכסים נוספים. מתוך ההתכתבויות ביניהם זיהתה אשתו ניסוחים שנראו לה פלרטטניים, קרבה שלא התאימה בעיניה לקשר מקצועי וטון שהותיר בה תחושה שמשהו חצה את הגבול.
האם אלה היו רק מילים? האם היה מדובר בגבר שנהנה מתשומת הלב, אך לא התכוון להתקדם מעבר לכך? או שמא ההתכתבויות היו רק החלק שנחשף, ומאחוריהן התרחש דבר נוסף? במשך שלוש שנים השאלה הזאת לא עזבה אותה.
היא המשיכה בחייה, גידלה את ילדיה וניהלה את עבודתה, אך הספק נשאר שם. לא מספיק ברור כדי להכריע את הנישואים, ולא מספיק חלש כדי להיעלם.
כשהתקשרה אליי, ביקשה בתחילה לבדוק את הקשר עם אותה לקוחה. במהלך השיחה, ככל שניסינו להבין מה בדיוק היא מבקשת לברר, התברר שהיא כבר אינה רוצה תשובה רק על אירוע אחד. היא רצתה לדעת הכול. לא רק אם בעלה חצה את הגבול עם אותה אישה, אלא אם מאז שנישאו ניהל רומן כלשהו, קיים מפגשים אינטימיים או קיים יחסי מין עם אישה אחרת.
השאלות נוסחו בזהירות. לא בדקנו פלרטוט עמום, כוונה או מחשבה, אלא מעשים ברורים שניתן להשיב עליהם בחיוב או בשלילה. גם בעלה הסכים להיבדק. לכאורה, הדרך אל התשובה הייתה פתוחה. אבל במהלך השיחה עלתה שאלה אחרת, שלא נועדה לבעלה. מה יקרה אם יתברר שהחשד נכון? היא אמרה שאינה אישה של פשרות. אם יתברר שבעלה בגד בה, לא תוכל להמשיך לחיות לצדו כאילו דבר לא קרה. מבחינתה, תוצאה כזאת לא תהיה רק מידע חדש. היא עלולה לחייב אותה לפרק את הבית, לשנות את חיי ילדיה ולהתמודד עם מציאות שלא תוכל עוד להתעלם ממנה. פתאום הבדיקה כבר לא נראתה כמו דרך לקבל שקט. היא נראתה כמו דלת שברגע שתיפתח, ייתכן שלא יהיה אפשר לסגור אותה.
בלילה שלפני הבדיקה היא התקשרה בשעה מאוחרת. היא התנצלה על השעה, התלבטה, עצרה וחזרה לדבר. לבסוף אמרה שאינה מסוגלת לבצע את הבדיקה. לא מפני שלא רצתה לדעת. מפני שפחדה שהתשובה תהיה בדיוק זו שממנה חששה. הבדיקה בוטלה. לא חוברו חיישנים, לא הוצגו שאלות ולא נרשמו תגובות על הגרף. איני יודע אם בעלה בגד בה, ולא יהיה נכון לנחש. אבל גם בדיקה שלא התקיימה חשפה אמת מסוימת: לפעמים אנשים אינם פוחדים מן השקר. הם פוחדים מן המחיר שתדרוש מהם האמת.
שלמה המלך כתב: “מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.” יש אמיתות ששוכנות עמוק מתחת לפני השטח. כדי להעלות אותן, לא די בסקרנות או בחשד. נדרש גם האומץ להתמודד עם מה שיתגלה כאשר הן יעלו אל האור.
הפוליגרף אינו מכשיר שמבטיח נחמה. הוא אינו נועד לספק לאדם רק את התשובה שהוא מקווה לשמוע. כוחו הוא ביכולתו לצמצם את הערפל ולקרב את האדם אל עובדות, אך העובדות עצמן אינן תמיד פשוטות או קלות לנשיאה.
אפשר לדחות בדיקה. אפשר להרחיק את התשובה. אבל קשה להחזיר את השאלה למקום שבו הייתה לפני שנולדה. ומניסיוני, כאשר ספק כזה אינו נותן לאדם מנוח, השתיקה אינה באמת שקט. לפעמים היא רק אמת שממתינה לרגע שבו יהיה לאדם מספיק אומץ לפגוש אותה.
הגוף… הוא לא יודע לשקר… ובחדר שבו המילים נבחנות בקו הגרף, האדם שופט את עצמו דרך התגובה הבלתי רצונית, הדופק, הנשימה וההזעה… ניפגש בטור הבא, עם מקרה חדש… ושאלה ישנה: אמת או שקר?
שלמה עתרי – פסיכופיזיולוג מומחה פוליגרף
משפט שלמה-מכון פוליגרף וייעוץ
האשל 1, קיסריה | 054-7765333
[email protected]
mishpat-shlomo.co.il




































