היא איבדה טבעת יקרה מבעלה המנוח וגילתה שהגבר שאהבה חי בשקר
יש חפצים שאדם מחזיק ביד. ויש חפצים שמחזיקים את האדם. במשך כמעט עשר שנים ענדה אותה אלמנה את טבעת האירוסים שקנה לה בעלה המנוח. היא לא הורידה אותה אפילו ליום אחד. לא בגלל ערכה הכספי, שהיה גבוה מאוד, אלא בגלל מה שסימלה. בתוך היהלום הזה היו חיים שלמים, אהבה גדולה, זיכרונות ומשפחה. במובנים רבים, זו הייתה הפיסה האחרונה שחיברה אותה לעולם שהיה ואיננו. ואז הופיע גבר חדש. אבל אני לא ידעתי את כל זה כששמעתי על הפרשה לראשונה. מי שפנה אליי היה דווקא קולגה, חוקר פרטי ותיק שאני מעריך מאוד. הוא נשמע מוטרד כבר בשיחת הטלפון הראשונה.
“יש לי תיק מוזר,” אמר. “ככל שאני בודק אותו, משהו לא מסתדר לי. אני לא מצליח להוכיח כלום, אבל גם לא מצליח להשתחרר מהתחושה שיש פה סיפור גדול יותר.”
כמה ימים לאחר מכן הוא חיבר ביני לבין אותה אלמנה, וכבר בשיחה הראשונה איתה הבנתי שלא מדובר רק בתעלומה על תכשיט שנעלם. מאחורי הטבעת החסרה הסתתר סיפור של בדידות, תקווה ואדם אחד שידע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ. הכול התחיל כמו סיפורים רבים בעידן שלנו. הודעה ברשת החברתית, שיחה נעימה,עוד שיחה,מחמאות. הקשבה, עניין אמיתי לכאורה. אחרי שנים של בדידות, מישהו ראה אותה.
הוא הציג את עצמו כאיש עסקים מצליח. אדם אמיד, בעל נכסים, שנמצא רגע לפני סיום הליך גירושים. הוא דיבר על עתיד משותף, על בית, על חתונה, על חיים חדשים. הבטיח לה שלא תצטרך להתמודד יותר לבד. הוא אפילו דיבר על ילדיה כאילו היו ילדיו שלו. שלמה המלך אמר:” כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.” אבל מה קורה כשהלב שמולך אינו לב, אלא מסכה?
לאט לאט היא נשבתה בקסם. קשה לשפוט אדם שמבקש להאמין. במיוחד כשהאמונה הזאת מחזירה לו תקווה שאבדה מזמן. אלא שככל שהקשר התקדם, החלו להופיע סדקים. ההבטחות הגדולות נשארו באוויר. הכסף הרב שעליו דיבר לא נראה בשטח. פעם הייתה עסקה שמתעכבת, פעם נכס שעומד להימכר, פעם סכום שאמור להשתחרר בקרוב. ואז הגיעו גם בקשות לעזרה כספית.
היא התחילה לחשוד, אבל הלב עדיין נלחם עבורו. הנקודה ששינתה הכול הגיעה לאחר סוף שבוע שבו התארח בביתה יחד עם ילדיו. משהו בהתנהלות שלו כבר לא הסתדר לה. הפער בין המציאות לבין הדמות שבנה לעצמו הלך וגדל. ואז היא גילתה שהטבעת איננה.
אותה טבעת שלא ירדה מאצבעה במשך עשור. אותו זיכרון אחרון מבעלה המנוח. היא לא בכתה על היהלום. היא בכתה על המשמעות. כאן נכנס הפוליגרף לתמונה.
כשהשניים הגיעו לבדיקה, ראיתי מולי שני אנשים שונים לחלוטין. היא הייתה פגועה, מבולבלת ובעיקר מאוכזבת. לא רק מהיעלמות הטבעת, אלא מהמחשבה שאולי כל הקשר נבנה על יסודות כוזבים. הוא, לעומתה, היה בטוח בעצמו. בטוח מדי. לאורך התשאול ניסה להוביל את השיחה, להסביר לפני שנשאל ולהכתיב את הקצב. לפעמים אנשים מאמינים שהם יכולים לנהל גם את המציאות. אבל מול הפוליגרף אין מקום להצגות. הבדיקה הייתה ברורה. חד משמעית. הוא יצא דובר שקר.
לא רק שהיה מעורב בפרשה סביב הטבעת, אלא שהתברר כי ידע עליה הרבה יותר מכפי שסיפר, ואף היה קשור לניסיון להעבירה לגורמים שיכלו להעריך את שוויה ולסייע במכירתה.
כעבור כחודשיים קיבלתי טלפון מהחוקר הפרטי. אותו אדם נעצר במסגרת פרשת הונאה גדולה. האיש שהציג את עצמו כבעל עסקים מצליחים התגלה כמי שחי בתוך עולם של מצגי שווא, סיפורים והבטחות ריקות. באותו רגע הבנתי שהטבעת מעולם לא הייתה לב הסיפור. הפוליגרף לא חשף רק גניבה. הוא חשף אשליה. וזו אולי אחת התובנות החשובות ביותר שאני פוגש במקצוע הזה.
אנשים מגיעים לפוליגרף כדי לברר עובדות, אבל לא פעם הם מקווים שהתוצאה תאפשר להם להמשיך להאמין. כשהאמת נחשפת, הכאב אינו על החפץ שאבד, אלא על החלום שמת. האלמנה הזאת איבדה פעמיים אדם. פעם אחת כשבעלה נפטר. ופעם שנייה כשהתברר שהגבר החדש מעולם לא היה מי שהציג את עצמו להיות.
הגוף… הוא לא יודע לשקר… ובחדר שבו המילים נבחנות בקו הגרף, האדם שופט את עצמו דרך התגובה הבלתי רצונית, הדופק, הנשימה וההזעה… ניפגש בטור הבא, עם מקרה חדש… ושאלה ישנה: אמת או שקר?
שלמה עתרי – פסיכופיזיולוג מומחה פוליגרף
משפט שלמה-מכון פוליגרף וייעוץ
האשל 1, קיסריה | 054-7765333
[email protected]
mishpat-shlomo.co.il
































