את מ. אנס עשרות פעמים הדוד שלה כשהייתה בת 11; זה פסק רק לאחר שנפטר. היא הדחיקה את האונס – עד שהזיכרונות הציפו אותה בזמן שילדה את בנה בכורה.
ביום שני בערב נשקה מ' לבעלה, נכנסה לרכבה ונסעה אל מרכז סיוע לנשים שעברו תקיפה מינית – שם היא מתנדבת מזה כשנתיים. גם חברותיה הטובות, אלה המתנדבות יחד איתה, לא יודעות שהיא עצמה הייתה קורבן של אונס במשפחה.
"זה היה החופש הגדול. הייתי בת 11", היא מתארת. "התארחתי לסוף שבוע בבית של דוד שלי. הוא היה אלמן וגידל לבד את בני הדודים שלי. בלילה, שכולם ישנו בחדרים, הוא ניגש אלי. אני ישנתי בסלון. הוא חסם את הפה שלי, הוריד לי את התחתונים, פיסק את רגליי וחדר אליי. אני הייתי משותקת. כל מה שאני זוכרת מהפעם הראשונה זה את ריח הגוף שלו ואת הנשימות ואת הכאב. וזה כאב", מספרת מ' וממשיכה. "הוא אמר לי, שזה הסוד שלנו ואם אספר למישהו אני אמות. אני כל-כך פחדתי והתביישתי. שתקתי".
במשך כשנתיים אנס הדוד של מ' אותה. לדבריה, עשרות פעמים. בגיל 12 הוא הכניס אותה להיריון. "הייתי ילדה. כל-כך התביישתי, שסיפרתי רק לדוד שלי שהמחזור החודשי שלי מאחר כשלושה חודשים". הוא לקח אותה לגינקולוג פרטי, לביצוע "הפלה שחורה" – כזו שאינה רשומה בשום מקום. הוא הציג עצמו בפני הרופא, שלא שאל יותר מדי שאלות, כאבא שלה. כמה ימים לאחר מכן, הדוד נפטר מדום לב. מ', שלא הייתה מסוגלת לראותו, סרבה ללכת להלווייתו. "אני עד היום זוכרת איך הוריי כעסו עליי ואמרו לי שאני לא מכבדת את זכרו של הדוד האהוב שתמיד היה שם בשבילי. הם, גם היום, לא יודעים שהמפלצת הזו אנסה אותי עשרות פעמים".
השנים חלפו, מ' המצולקת רגשית ונפשית הדחיקה את שעברה. "אפשר לומר, שהיה לי כמו בלק-אאוט. פשוט התעלמתי לגמרי ממה שעברתי והמשכתי בחיי. בדיעבד אני יודעת לומר, שהיה לי קשה לתת אמון בגברים איתם יצאתי כשבגרתי. היום אני יודעת, שזה קשור לטראומה של אז".
אז, יחד עם הפסיכולוגית, היא שיתפה לראשונה את בעלה במה שחוותה. מאז עברו שמונה שנים. בשנתיים האחרונות, כחלק מהליך ההחלמה, מתנדבת מ' במרכז סיוע לנשים שעברו אונס.
כשהייתה בת 30 הכירה את מי שתתאהב בו ותינשא לו בהמשך. בגיל 32 הרתה וילדה את בנה בכורה בבית חולים הלל יפה בחדרה. דווקא הלידה והדרך בה בעלה החזיק את ידה וריח הבושם בו השתמש, החזירו אותה 20 שנה אחורה. "בעלי לא ידע דבר ממה שעברתי, כי הדחקתי את זה. במהלך הלידה היה קטע שהוא החזיק לי את היד ונשק לי במצח ואמר לי, לא זוכרת אפילו למה, שזה הסוד שלנו. המילים האלה, יחד עם ריח הבושם שלו, הזכירו לי את הפעם הראשונה שנאנסתי".
מ' לקתה, במה שחשבה בתחילה, כדיכאון של אחרי לידה. רק כשהחלה לקיים שיחות עם פסיכולוגית פרטית, חזרו אליה כל זיכרונותיה. אז, יחד עם הפסיכולוגית, היא שיתפה לראשונה את בעלה במה שחוותה. מאז עברו שמונה שנים. בשנתיים האחרונות, כחלק מהליך ההחלמה, מתנדבת מ' במרכז סיוע לנשים שעברו אונס. "חשוב לי, שנשים וגם גברים שעברו טראומה מינית, ידברו על זה עם אנשי ונשות מקצוע. בימי נערותי לא הייתה לכך מודעות כמו היום, גם לא גופים מקצועיים העוסקים בכך".
אחד הגופים המקצועיים העוסקים בנושא טראומה מינית, הוא המרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. השבוע הודיע בית החולים על פתיחתה של היחידה לטיפול נפשי בנפגעי ונפגעות טראומה מינית. היחידה עצמה כוללת רופאה פסיכיאטרית, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים המתמחים בטיפול בטראומה מינית. המרפאה עצמה ממוקמת במתחם קניון מול החוף. היא משמשת כיחידת טיפול הממשיכה רצף טיפולי של המרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שנפתח בהלל יפה לפני כשנה. בפניה למרפאה נדרש טופס הפניה מרופא המשפחה וכן טופס התחייבות של המבטח הרפואי (קופת חולים) לשם ביצוע אבחון. המרפאה ממוקמת במתחם קניון מול החוף, הוילג', רחוב שכטמן 10 חדרה. טלפון המרפאה: 04-774835/6