בזמן שהצפון מתמודד עם מציאות ביטחונית מתמשכת, מאחורי הקלעים של מערך הבריאות הקהילתי פועלת מערכת שלמה שנדרשת לחשב מסלול מחדש כמעט בכל יום. בראש המערך הזה עומדת סיואר מתא קסיס, האחות הראשית של מאוחדת במחוז צפון. למתא קסיס בת 45, נשואה ואם לילד, המתגוררת בכפר מעיליא, יש 26 שנות ניסיון במקצוע האחיות, מהן 19 שנים במאוחדת. בשש השנים האחרונות היא מובילה את מערך האחיות במחוז צפון ומנהלת כ־400 אחיות ואחים הפרוסים במרפאות המחוז.
מתוך חדר הניהול, בין שיחות עם מנהלות המרפאות לעדכונים שוטפים מהשטח, היא נדרשת לקבל החלטות בזמן אמת, לעיתים בתוך דקות. “הדבר הראשון שאני אומרת תמיד הוא לשמור על עצמן”, היא מספרת. “אם אחות נמצאת בדרך ותופסת אותה אזעקה, ההנחיה היא לעצור ולהתמגן. היו מקרים שבהם אפשרנו לאחיות לעבוד קרוב יותר לבית. צמצמנו משמרות, שינינו סידורי עבודה ושחררנו מוקדם כדי שלא יחזרו בחושך. היה צורך לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן”.
מסירות שקשה להסביר במילים
מאחורי ההחלטות האלו עומדים גם סיפורים של מסירות יוצאת דופן. היו אחיות שהתגוררו סמוך לקו העימות ובכל זאת ביקשו להמשיך להגיע למרפאות. אחרות נסעו מדי יום מאזורים מטווחים אל מרפאות מרוחקות יותר, למרות החשש והמתח. ״היו מקרים שבהם ידעתי שאנשי צוות חיים בעצמם תחת איום מתמשך. ובכל זאת מגיעים לטפל במטופלים”, היא אומרת. “זו מסירות שקשה להסביר במילים”.
לדבריה, ניהול מערך בסדר גודל כזה הוא קודם כול אחריות אנושית. “ניהול מערך גדול מחייב אותי לראות את התמונה הרחבה. אבל לא לשכוח את האדם שמאחורי כל תהליך”, היא אומרת. “במצב החירום המתמשך הצורך להיות זמינה, יציבה ומדויקת רק התחזק”. היא מדגישה כי כל החלטה מתקבלת מתוך הבנה עמוקה של ההשפעה שלה על הצוותים ועל המטופלים. “כשאני יודעת שהחלטה אחת שלי יכולה להשפיע על הרבה אנשים, אני מקפידה לקבל אותה מתוך שיקול דעת עמוק, אחריות מקצועית ותחושת שליחות”.
מאז הקורונה, ובמידה רבה עוד יותר מאז פרוץ המלחמה, אופי התפקיד השתנה משמעותית. היא מספרת כי מצב החירום דרש זמינות גבוהה יותר, גמישות מחשבתית וקבלת החלטות מהירה בתנאים של חוסר ודאות. בנוסף, היא מתארת מצב בו בזמן מלחמה הכול הופך לדחוף יותר. “גם אם אנחנו לא בית חולים, תחושת הכוננות היא תמידית”, היא מציינת.
בחלק מהמקרים, האחריות חרגה הרבה מעבר לניהול השוטף. “היו נפילות באזורים שבהם עבדו אחיות שלנו, והייתי מלווה אותן בטלפון בזמן אמת. היו אחיות שחוו חרדה גדולה, והיה לי חשוב להיות שם עבורן. לוודא שהן מגיעות הביתה בשלום ולהיות איתן גם ביום שאחרי”, היא מתארת. לצד האתגרים, היא מספרת שדווקא בתקופות המתוחות ביותר נחשפה חשיבותה העמוקה של המרפאה הקהילתית. “עבור הרבה מטופלים, במיוחד מבוגרים, המרפאה הפכה למקום של יציבות וביטחון. היו אנשים שהגיעו אלינו לא רק כדי לקבל טיפול רפואי. אלא כי הרגישו בטוחים יותר אצלנו מאשר בבית”.
השותפות, ההתגייסות והאחריות
כאשר היא מתארת את תפקיד האחות בקהילה, חשוב לה לחדד שמדובר בהרבה מעבר לטיפול רפואי נקודתי. “האחות בקהילה היא הכתובת הראשונה של המטופלים. היא מכירה אותם ואת משפחותיהם, מלווה אותם לאורך שנים. וברגעי משבר המשמעות של הקשר הזה מתעצמת”.
בתקופת החירום מצאה את עצמה גם בקשר ישיר יותר עם מטופלים. “בדרך כלל המגע שלי הוא ניהולי ועקיף יותר, אבל בתקופה הזו מצאתי את עצמי מחייגת בעצמי למטופלים כדי לשאול לשלומם. התגובות שלהם היו מרגשות. עצם השיחה נתנה להם תחושת ביטחון”, היא אומרת.
לצד כל אלה, היא מספרת שמקור הכוח שלה נמצא בצוות עצמו. “השותפות, ההתגייסות והאחריות של האחיות והאחים שלנו נותנות לי כוח להמשיך. כולנו פועלים מתוך תחושת שליחות משותפת, במיוחד כשמדובר בצמצום פערי בריאות בפריפריה”.
לקראת שבוע האחים והאחיות, מתא קסיס הגיעה בעצמה למרפאות ברחבי המחוז כדי לומר תודה פנים אל פנים לאחיות. מבחינתה, זו הייתה הזדמנות לעצור לרגע ולהוקיר את מי שבחרו להמשיך להגיע, לטפל ולהחזיק את הקהילה גם ברגעים המורכבים ביותר.
“זה מקצוע מלא משמעות”, היא מסכמת. “זו דרך חיים שמאפשרת להשפיע באמת על אנשים. גם ברגעים הכי מאתגרים, הידיעה שאתה שם עבור מישהו כשצריך אותך, היא תחושת השליחות הגדולה ביותר”.
