עץ דקל שצמח לו בין סדקים על גג, רעשים מוזרים הבוקעים בחלק מהבניינים – זה מנת חלקם של דיירי שכונת אלי כהן, שלא יודעים אם הבניינים בהם הם מתגוררים יחזיקו מעמד עד שיחל הליך פינוי בינוי, או שהתמוטטו לפני ויירשם אסון. רפי אוליאל בטור אישי, חד ונוקב!

מאת רפי אוליאל

יום שבת, ה 12 לספטמבר שנת 2021, מגיע טפסר משנה שאול רחמים לבית דירות בעיר חולון. הוא, כמפקד תחנת כיבוי אש אזורית בחולון, למוד ניסיון ובעל חושים חדשים. הוא מגיע עם צוות כיבוי והצלה אחרי שמתקבלת תלונה על רעשים מוזרים הבוקעים מהבניין.

בתוך הבניין 32 משפחות נחות ונהנות מהשלווה של עוד יום שבת. בדירה אחת נהנים מג’חנון, בדירה אחרת מצלחת חמין ובינג’ של סרטים.

טפסר משנה שאול רחמים, בדיוק כמו שם משפחתו (נראה לי שמישהו שם למעלה החליט שלשם שלו תהיה משמעות הרת גורל), נענה לקריאה החריגה. הוא בדיוק היה במשמרת.

שאול הכבאי דופק על הדלת של אחד השכנים שהתלוננו. הוא מקבל הסבר מסוים על הרעשים המוזרים. דווקא משפט אחד של השכן מדליקה אצלו את כל הנורות האדומות. השכן מספר לו, לשאול הכבאי, שיש לו בעיה לפתוח את הדלת. “פתאום בבוקר, אחרי ששמענו את הרעשים המוזרים”, סיפר השכן והוסיף: “ניסיתי לפתוח את הדלת והיא נותרה תקועה במקומה… כאילו הבניין כולו זז ומנע מהדלת גם לזוז”.

שעה אחרי, כאשר מסביב כוחות הצלה רבים וכוחות משטרה ופקחים, הבניין קורס כולו. דיירי הבניין, שרק לפני כשעה היו עסוקים במנוחת השבת בדירתם, מביטים מבועתים במחזה הבלתי-אפשרי הזה.

שאול רחמים עושה אחד ועוד אחד. מחבר את כל מה שלמד וצבר בעשרות שנות ניסיון, מזעיק צוותי כיבוי נוספים ומודיע על פינוי מיידי של הבניין. הכבאים ההמומים מנסים להבין את פשר ההוראה החד-משמעית הזו, כך גם אנשי חילוץ והצלה ועובדי עירייה שהזעיק בקשר. והוא, מרים את קולו ובפקודה ברורה חוזר ואומר: אמרתי לפנות עכשיו!

רחמים והכבאים עוברים מדלת לדלת. דופקים, מעירים ומסייעים לכל הדיירים ההמומים להתפנות מיידית. כולם יוצאים מהבניין, מרביתם ללא מזוודה ורק בגדים עליהם. הכבאים האמיצים מבצעים בדיקה נוספת, ליתר ביטחון, שלא נשכח אדם. בדירה אחת מצאו אדם מבוגר שישן ולא התעורר מההמולה. גם אותו הם מפנים.

שעה אחרי, כאשר מסביב כוחות הצלה רבים וכוחות משטרה ופקחים, הבניין קורס כולו. דיירי הבניין, שרק לפני כשעה היו עסוקים במנוחת השבת בדירתם, מביטים מבועתים במחזה הבלתי-אפשרי הזה. מצד אחד, מודים לבורא עולם ולכבאי אחד, שהגדיל ראש וחשב מחוץ לקופסא, על-כך שקיבלו את חייהם במתנה. מנגד, בוכים וכואבים על שאיבדו את כל רכושם עלי אדמות ומצאו עצמם כפליטים ברחוב.

עד כאן הסיפור המופלא על רחמים הכבאי והנס הגלוי.

בשכונת אלי כהן באולגה רועדים מפחד

בשכונת אלי כהן בגבעת אולגה, כאשר אני מביט על הבניינים המיושנים האלה המלווים אותי מילדות, עצב מציף אותי. הבניינים האלה, שאני כל כך מכיר, הפכו לצל נורא של עצמם. הקירות מקולפים, סדקים גדולים ומבהילים מכסים כמעט פינה בכל בנייני הרכבת. אפילו עץ דקל צמח לו על גג אחד הבניינים – ככה – בין הסדקים הרבים. עץ דקל מסמל ברכה, אבל לא כשהוא צומח על גג בניין, עם שורשים בין סדקים.

חבר טוב שלי סיפר לי לפני שבוע בערך, שבדירה בה מתגורר בן משפחתו הדלתות מסרבות להיפתח. עוד סיפר, כי מעת לעת נשמעים רעשים וחריקות לא ברורות. התיאורים שלו, על רעשים משונים ודלתות שמסרבות להיפתח, לא שונים מהתיאורים של אותו איש מחולון שסיפר זאת לטפסר משנה רחמים – רגע לפני שהבניין קרס.

לפני כשבוע בערך כתבו בעיתונים, שהוועדה המקומית בעירייה אישרה עוד משהו בדרך לתוכנית פינוי – בינוי. תכנית פינוי בינוי או התחדשות עירונית בשכונת אלי כהן שלנו בגבעת אולגה. האמת, ששמעתי כבר מיליון פעם את המשפט השחוק הזה. משפט שמודיע שאוטוטו מפנים את הבניינים לטובת פרויקט של פינוי בינוי. בינתיים, הזמן עובר. ואני, כמו כל תושבי השכונה והדיירים האומללים, לא רואים שום תזוזה בנושא – אלא אם מחשיבים את תזוזת הבניינים – כך לדברי ידידי.

ואני באמת רוצה להבין למה בדיוק מחכים. נכון, כשארע האסון בחולון, אצו רצו ראשי ערים מכל רחבי הארץ, כולל זה שהיה בחדרה, והורו על ביצוע סדרה שלמה של בדיקות בבניינים מיושנים. אלא, שבמקרה של בנייני שכונת אלי כהן, בניינים בהם סדקים רבים ולעתים תשתיות ברזל חשופות וחלודות, בדיקה פעם ב… ממש לא מספיקה.

הדיירים המתגוררים בדירות במתחם אלי כהן בחדרה הם לא מהנדסים… אבל, יש להם אוזניים וגם הם שומעים, לפעמים, מן צלילים וחריקות מוזרות

ואין לי מושג מה יגיע קודם והאם הבניינים המיושנים והוותיקים יחזיקו מעמד. האם הבניינים, שמצבם הפיזי רעוע ביותר כמו חולה לב בטיפול נמרץ, יחזיקו מעמד עד שתושביהם יפונו והם ייהרסו לצורך בניית בניינים חדשים, או חס וחלילה תקרה או קיר במקרה הטוב, או בניין שלם במקרה הגרוע יקרסו לפתע.

הדיירים המתגוררים בדירות בשכונה הם לא מהנדסים… אבל, יש להם אוזניים וגם הם שומעים, לפעמים, מן צלילים וחריקות מוזרות.

ואם חס וחלילה יקרה משהו? אל תגידו “לא ידענו” ואל תחפשו ש.ג. שאישר מגורים. מעל דפי העיתון הזה, העיר News, אני אומר: זה הזמן להפנים, שהבניינים האלה חיים על זמן שאול! זה הזמן לבצע סבב בדיקות מקצועי ורציני ולא לקחת שום סיכון, ואפילו להעביר חלק מהדיירים למגורים זמניים. בעבורי מדובר בהצלת נפשות עתידית בלי מרכאות.

אותי באמת לא מעניין מי הוא ראש העיר הזמני או הקבוע. לא מעניינות אותי כל האינטריגות הפוליטיות בתוך נבכי הפוליטיקה המקומית מלאת הבוץ והסחי. גם לא הברברת, הכותרות על עוד התקדמות במסגרת קידום תכנית פינוי בינוי שכונת אלי כהן וההליכים הבירוקרטיים הבלתי נגמרים.

ישנם מצבים בחיים בהם אני מצפה מנבחרי ציבור לגלות מנהיגות! להניח בצד ויכוחים ולהפוך לשליחי ציבור על אמת. זה הזמן שכולם יתאחדו ויפעלו יחד כדי למצוא פתרון מיידי, כי הבניינים האלה של שכונת אלי כהן והאנשים החיים בהם, נמצאים על זמן שאול!

• הכותב, רפי אוליאל, תושב שכונת גבעת אולגה ובעל טור קבוע בעיתון העיר News.