הרב בן ציון נורדמן הזדעזע לגלות שישנן משפחות שעל רקע המאבק בעד ונגד הרפורמה המשפטית, לא יחגגו את פסח יחד; הוא קורא לאחדות בעם בקול ברור כמי שיש לו קבלות בתחום. כדאי להקשיב לו – כי אין מצב שלא נחגוג יחד…
“אז עם מי אתם חוגגים את פסח?”. עבור הרב בן ציון נורדמן, השאלה הזו הפכה בשבועות האחרונים להמחשה של הסכנה שבתבערה שאחזה בארץ, והעובדה שחילוקי הדעות הצליחו לפלוש לתוך מרקם החיים המשותפים ולסכן גם משפחות בישראל בפילוג.
“אני מזועזע ומקווה שזה סתם איום, אבל שמעתי שלראשונה יש משפחות שלא יחגגו יחד את פסח, חג של אחדות שנחגג מתוך ההבנה שכולנו אחד. הסיבה היא שאחד מהם ימני והשני שמאל, למשל. אבל זה לא משנה איך כל אחד יגדיר את השני. אני אדבר ברדיו ובבית הכנסת על כך שאין מצב שזה יקרה בחג המיוחד הזה, שסימנו ‘והגדת לבנך’ והעברת השבט והלפיד לדורות ההמשך. אגב, לפי סקרים, מעל 90% מהעם יציינו את ליל הסדר בצורה כלשהי. אין מצב שלא יחגגו יחד”.
אתה בטוח שזו תופעה משמעותית – הקרע הפנימי בין משפחות על רקע הדעה הפוליטית?
“כן. אני נפגש עם מאות אנשים: במועצת העיר, בבית הספר, בחופות שאני עורך ערב ערב ועוד. וכן, לאחרונה אני שומע שאלות הלכתיות בעניין. לא אחת ולא שתיים, אלא כתופעה של ממש. אני, הקטן, עושה כמיטב יכולתי שזה לא יקרה. אני מקווה שכשהעיתון יתפרסם נחיה כבר עם איזושהי רגיעה ושלווה”.
הרב בן ציון נורדמן, תושב חדרה, בן 45, נשוי, אב לחמישה ילדים ושלושה נכדים, מכהן כחבר ויו”ר מועצת העיר חדרה. הוא הקים והוא ממנכ”ל את רשת בתי הספר “מדעים ויהדות”. בכובעו הנוסף הוא משמש גם רב שכונות בחדרה.
ברמה הארצית הוא זוכה להכרה רבה בטור שהוא כותב באתר כיכר השבת ובמדיות נוספות. כרב בפועל, הוא מחתן. כפי שהוא מתאר זאת, גורם להרבה זוגות לעשות זאת הכי טוב בעולם.
יותר ויותר זוגות בוחרים שלא לדרוך ברבנות מאין ספור סיבות. איך אתה מתמודד עם זה?
“אכן, הרבה זוגות לא רצו לדרוך ברבנות. היה להם קשה עם כל הטופסולוגיה, ותיווכתי להם את העניין. אמרתי להם: ‘במקום שתבואו לרבנות, הרבנות תבוא אליכם’. מתוך אמונה שהתפקיד שלנו הוא להמשיך את שושלת הדורות. כמו שסבא שלי ושלך התחתנו, כך אני רוצה וחפץ שהזוגות בישראל יתחתנו, ולא משנה הגדרתם. אני מקליל להם את פתיחת התיק והופך את החופה למשהו בגובה העיניים, שהם והחברים והחברות שלהם יכולים להתחבר אליו. באופן כזה אני מאמין שאני מקרב עוד ועוד בין יהודים”.
הגישה שהוא מביע בנושא פסח ובנושא החתונות ממחישה את גישתו לחיים ואת השליחות שלו כאן, ובימים כאלה. ימים בהם לא מעט אנשים בארץ שקולם נשמע ברחוב ובתקשורת, רואים את עצמם ואת חבריהם כחיילים מגויסים במלחמה של הקבוצה שלהם בתוך האוכלוסייה ושוכחים את ההזדהות עם כלל החברה הישראלית, כדאי מאוד להקשיב למסר האחדות שלו.
“אני חושב שאני מייצג היום קול שפוי שהוא הרוב שאומר ‘איש באמונתו יחיה’. לא באנו לכאן אחרי שנות גלות כדי ללבות את ההבדלים בינינו ולהקצין אותם. להיפך, כדי למצוא את הדומה ולהיבנות בארץ ישראל. אבותינו התפללו על זה שלוש פעמים ביום. ומה עכשיו? נהרוס את זה על קטנות? כל דבר נחשב לקטן בעיניי, כאשר בסופו של הליך הוא מוביל לשנאת חינם ופלגנות כזאת”.
הרב נורדמן: “הלוואי ונזכה באמת שגם בכנסת ישראל וגם בעוד מקומות, נראה את האפשרות לכל קבוצה ומגזר להרגיש בנוח”
גם בהיבט המקומי יש לו דעה מוצקה. דעה הקוראת לאחדות. הוא מרגיש שהדרמות והתהפוכות בעיריית חדרה לאורך השנים לא זעזעו ולא שינו את התפקיד שלו כיו”ר מועצת העיר.
“כולם מקסימים וטובים. ראש העיר המכהן כיום, ניר בן חיים, הוא חבר שלי. הוא יהודי מקסים שמוביל את העיר ביד אומנת ואוהבת. גם במועצת העיר אני חושב שאני באמת מכיל ומנסה. מועצת העיר שלנו בחדרה מורכבת מנציגי ציבור מכל הסוגים. חשוב לי לנסות ולהכיל את מגוון הדעות והצרכים ולתת לכל אחד את יכולת הביטוי שלו. את ההכלה והמענה שהוא זקוק להם. הלוואי ואזכה באמת שגם בכנסת ישראל וגם בעוד מקומות נראה את האפשרות לכל קבוצה ומגזר להרגיש בנוח”.
“אני במועצת העיר בהתנדבות כמעט 20 שנה. אני מרגיש שאני מייצג שם יותר ממגזר אחד ומשתדל להיות גשר. גם בבית הספר שהקמנו וגם בקהילת הפארק, הקהילה שבנינו בחדרה בשכונת הפארק בה מאות משפחות חברות בבית הכנסת שירת ציון. חלקם משתתפים כל יום, חלקם כל שבת, חלקם בליל שבת, חלקם רק בחגים, חלקם בימים הנוראים וחלקם בכל נדרי. כל ליל שבת יש מעל ל-300 מתפללים, בחגים עוברים את ה-500 ובכיפור יש יותר מ-700. כולם ביחד בשמחות ובעצב. בית הכנסת עוד נמצא במבנה יביל. ממש בימים אלה מסתבר שמתחילים בבניין בית קבוע”.
הרב בן ציון נורדמן על רשת החינוך שהוא ייסד ועומד בראשה ואשר גרפה רק השנה שלושה פרסי חינוך.
לפני 22 שנה הקים את בית הספר “מדעים ויהדות” שהתרחב לרשת הכוללת בית ספר תיכון, חט”ב ויסודי וגנים. ברשת שהקים לומדים כיום למעלה מ-1,600 תלמידים. הוא מנכ”ל העמותה. הרשת, כיום, היא זרם עצמאי המזוהה עם יהדות התורה. מטרת הרשת לשלב לימודים ברמה גבוהה עם ערכי יהדות ולפתוח את שערים לאוכלוסיות שונות. מבתים דתיים, מסורתיים וחילונים. כמו כן הוקם במתחם התיכון בית ספר לילדים על הרצף האוטיסטי.
“הלימודים מתנהלים בהפרדה מגדרית. ברשת עושים בגרות מלאה ויש 95% זכאות לבגרות”, הוא מתאר. “רק השנה זכה התיכון בשלושה פרסים יוקרתיים: פרס מנכ”ל משרד החינוך למורה מעוררת השראה מצטיינת, פרס מחוזי למנהלת פורצת דרך ופרס ארצי לתלמיד אייל גולן הלומד אצלנו על מעורבותו החברתית. על כך גאוותנו”.
“ילדים שאולי לא היו פוגשים ילדים שונים מהם, אולי אפילו לא בצבא, כי גם שם יש יחידות מגזריות. ילדים כאלה נפגשים אצלנו ולומדים יחד כל יום. על זה גאוותנו. אנחנו שמחים מאוד לראות שזה עובד ובאים מרחבי הארץ אלינו ללמוד איך עושים את זה, ושערי המקום פתוחים. כשרואים את המקום פורח, זה גם נותן תקווה גדולה שיש לנו עתיד משותף”.
שבוע לפני פסח, כשאני באה לראיין אותו, הוא מתעסק בענייני קמחא דפסחא שצצים במשרדו שבבית הספר בלי הרף. הוא עושה זאת ביעילות ובאנושיות מעורבת באסרטיביות. “אני רואה בזה חיבור לאלה שאין להם”, הוא מסביר.
אנחנו עמותת חינוך, אבל כשיש קריאה לעזרה, למצוקה ולצורך, אני משתדל להיות שם עם הצוות שלי, אנשים מקסימים שביומיום הם מזכירות ומנהלות לשכה”.
“כל שנה, לפני חגי תשרי ופסח, אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בזה. זה התחיל מאנשים שפנו בבקשת עזרה ברמה האישית, והיום אנחנו מוצפים במאות פניות ומנסים לא להשיב ריקם איש”, אומר הקב בן ציון נורדמן. “אנחנו עמותת חינוך, אבל כשיש קריאה לעזרה, למצוקה ולצורך, אני משתדל להיות שם עם הצוות שלי, אנשים מקסימים שביומיום הם מזכירות ומנהלות לשכה”.
אם נחזור לשבועות האחרונים, אירוע שהתרחש כשהרב בן ציון נורדמן נכנס להפגנה, ממחיש יותר מכל את המצב ואת התייחסותו אליו.
“בשבוע שעבר הייתי בסיור עבודה עם השרה מירי רגב, שהיא חברה שלי. אחריו המשכתי איתה ועם השר מיקי זוהר לחנוכת היכל ספורט גדול שבנו השכנים באליכין, עם ראש המועצה עזורי שרוני, שגם הוא חבר שלי. אני חבר גם של בני גנץ, גדעון סער, ד”ר יפעת שאשא ביטון, אלקין וכל שרי הליכוד, והכל טוב”.
“אז הלכתי לכבד את חברי ראש המועצה עזורי שרון שהוא איש משכמו ומעלה. כשיצאנו מהספרייה לכיוון האולם, ראינו הפגנה מאוד סוערת של מתנגדי הרפורמה המשפטית. איש שהפגין עם ילד על הכתפיים קיבל דחיפה משוטר שדחף אותו לא בכוונה. זה כאב לי מאוד. עזבתי את כולם וירדתי למפגינים. בגלל חזותי הם חשבו שבאתי להתעמת איתם והתחילו לצעוק. אמרתי להם: ‘באתי לברך אתכם. אני רואה את המסירות שלכם, עזבתם את המשפחה ואתם באים מכאב לבכם, מדאגה אמיתית לעם ישראל, לארץ ישראל, למדינה, ובאתי לברך ולהודות לכם. בסוף, הערבות והאחריות ההדדית הן בבסיס שלנו. אולי אני חולק עליכם בדרך, אבל זה לא משנה, אתם נלחמים על האמונה שלכם לטובת עם ישראל וארץ ישראל’.
איך המפגינים הגיבו למילים שלך?
“נהיה שקט. פניתי לאבא של הילד ואמרתי לו שלא יירתע מזה שדחפו את בנו. אמרתי לו גם שהשוטר שדחף, אוהב אותו בסופו של דבר. הוא ממלא את תפקידו ואתה עמדת במקום ובזמן הלא נכון. הרגעתי את הילד שהיה קצת מבוהל. נשארתי שם 20 דקות בסך הכול ולא השתתפתי באירוע שאליו התכנסתי. אבל, באתי להשכין שלום ולהביא משהו רגוע יותר לעם ישראל. כששאלו אותי איפה הייתי, אמרתי ‘הייתי בשליחות אחרת, לא פחות חשובה”.
עם מי תחגוג בשולחן פסח?
“בשולחן פסח השנה נהיה עם כל ילדיי, עם הנכדים וכנראה גם עם הוריי. בעז”ה, בינתיים זה מוערך ב-15 אנשים. אני מאוד מקווה שיהיו לנו גם אורחים. לפני ארבע שנים, עשר דקות לפני חג הפסח שהיה מחובר לשבת, קיבלתי טלפון על זוג עם ארבעה ילדים שהיה תקוע על כביש שש בדרך לחיפה. הם באו לעשות את החג אצלנו. ואם נחשיב גם את אליהו הנביא, שאני מקווה שנראה אותו פיזית, אז נהיה 16”.
