בעקבות רצונה להיפרד איים הבעל, שהחזיק נשק, להתאבד; בית המשפט הוציא צו הגנה לאישה וסירב לבקשת הבעל להחזיר לו את נשקו האישי
בני זוג תושבי האזור נקלעו לאחרונה למשבר, שבעקבותיו ביקשה האישה להיפרד. כשהודיעה לבן זוגה על כוונתה להיפרד, איים בן הזוג להתאבד באמצעות נשקו האישי.
האישה פנתה למשטרה ובן הזוג הורחק למשך עשרה בהמשך פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה וטענה, כי בן זוגה איים שוב להתאבד. בעקבות תלונתה נלקח נשקו האישי.
בדיון בבקשה לצו ההגנה טענה האישה, כי הוא ממשיך להטריד אותה ושולח לה הודעות על כוונתו לחזור ולחיות בחיים משותפים.
עקב כך ביקשה האישה מבית המשפט צו הגנה. בית המשפט נענה לבקשה והורה בית לבן הזוג להגיש תגובה לבקשה.
בתשובתו לבית המשפט הכחיש בן הזוג שאיים להתאבד בשל רצונה של אשתו לסיים את חיי הנישואים. לדבריו, לאחר סיום תנאי ההרחקה, הם החלו בהליך שלום בית. עוד טען בן הזוג, כי הוא זקוק לנשקו האישי לצורך עבודתו.
בדיון שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה בחדרה שטחו הצדדים את טענותיהם בהרחבה.
שופט בית משפט השלום בחדרה, טל פפרני, קבע בהחלטתו, כי “לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ויש להותיר את הצו ההגנה שניתן על כנו, כולל איסור נשיאת נשק”.
לאחר שעיין בתמליל שיחה שנערכה בין בני הזוג, קבע השופט פפרני, כי “מדובר באמירות קשות המעידות על פוטנציאל מסוכנות של ממש…המשיב משתמש פעמים רבות באותה שיחה במונח “מוות”, פעמים רבות אומר, כי הוא אינו יכול לחיות בלעדי המבקשת, ואף אומר באופן מפורש, כי הוא מעוניין להתאבד”.
השופט פפרני לא התעלם מטענתו של בן הזוג, כי איסור החזקת נשק מהווה פגיעה של ממש ביכולתו למצוא מקום העבודה, אולם לא קיבל את בקשתו להחזיר לו את נשקו: “כאשר אנו שוקלים מחד גיסא את פוטנציאל הסיכון הטמון באמירותיו ובהתנהגותו של המשיבה, ומאידך את הפגיעה שעלולה להיגרם למשיב, דומני כי עמדתה של המבקשת על העליונה, וזאת כל הפחות עד אשר הליכי הגירושין בין הצדדים יסתיימו ועוצמת הסכסוך תפחת”.
השופט פפרני, הדגיש, כי “להתרשמותי, גם אם בעתיד, בסיטואציה כלשהי, יבקש המשיבה לקבל רישיון לכלי ירייה, על הגורמים המוסמכים לשקול לברר מצבו הנפשי בטרם יתאפשר הדבר”.
