בראיון מיוחד לעיתון העיר News מספר יוני דוד מה מניע אותו וכיצד סרטונים קצרים עם מסרים חברתיים, שהפכו ויראליים ברשתות החברתיות, מסייעים לשינוי תודעתי ועשיית טוב.
מאת ב. אור
בין חדרה, פרדס חנה והנוף המרהיב הנשקף מקיבוץ להבות חביבה, ישבנו בבית הקפה המקומי. היה חשוב ליוני דוד, יוצר תוכן ומוביל דעה בנושאים חברתיים, להראות לי את המקומות בהם הוא יושב, חושב ושואף את רעיונותיו. הדי המלחמה באוקראינה עמוק בתודעה, כך גם הקושי הכלכלי אותו חווים בארץ מאות אלפי משפחות הנזקקות לסל מזון לקראת החג.
אני הזמנתי קפה, הוא בחר להזמין תה עם מקל קינמון ונענע. קצת אחרי הוא ביקש תיון, 'שיהיה צבע', הוא אומר בחיוך. כן, את הצבע והגוונים הוא משקיע בסרטונים הויראליים שלו, שמתפוצצים ברשת, במיליוני צפיות. הוא מודה, שגם הוא נדהם כל פעם מחדש, מהכמויות הבלתי נתפסות של הצפיות ומאות אלפי התגובות. ולא, לא מדובר בסרטונים ויראליים שאין בהם כל מסר, אלא סרטונים מושקעים, עם תוכן חברתי מדויק, המציגים מציאות כואבת ומותירים בפני הצופים את הברירה: לעשות לייק ולהמשיך לסרטון הבא, או לעשות מעשה.
את הסרטונים אותם הוא כותב, מביים ומפיק, הוא מעלה לערוצים שלו ביוטיוב, בפייסבוק, באינסטגרם וכעת גם בטיק טוק. כך, למשל, הסרטון של "חבילה של מעשים טובים" אותו העלה בטיקטוק, צבר תוך כמה ימים מעל למיליון צפיות, עשרות אלפי לייקים וחשוב מכך – אלפי תגובות.
מהיכן אתה שואב את ההשראה לסיפורים?
"מהחיים", הוא עונה ומתאר. כך, למשל, באחד הסרטונים הויראליים יותר שביים והפיק העוסק בבדידותם של קשישים וקשישות, בעלי משפחות, הוא חקר את הנושא. ביקר בבתי אבות וראיין קשישים וקשישות. הוא הבין, שהדבר לו הם מייחלים יותר מכל, הוא ביקור של בני משפחתם. הסרטון הפך לכל-כך ויראלי, עד שיוני דוד הוזמן לראיונות בנושא בערוצי הטלוויזיה.
בסרטון אחר, שהתמקד בשאלה כמה טיפ יש לתת לשליחים, הוא העלה למודעות החברתית והוביל שינוי תודעתי – יותר מכל ועדה שהתכנסה בנושא זה בכנסת. למעשה, באחד הדיונים בוועדות הכנסת, הציגו את הסרטונים שלו.
מדוע בחרת לעסוק, דווקא, בנושאים חברתיים?
"יש לי איזה רגישות לסביבה. אני מאוד מודע לסביבה. שם לב, מתבונן, מפענח את הסיטואציה. בסופו של דבר, כל הנושאים בהם אני מתמקד בסרטונים, אלה דברים ביום יום. משהו שהפריע לי, הרגיש לי לא נכון או פשוט כחוסר צדק. אני בחרתי להעביר את המסרים באמצעות סרטונים. בסיטואציה שמעורבים בה אנשים נוספים, כמו בסרטונים אשר מעלים את המודעות לכל המכלול האנושי הזה, אני מקפיד שהדמויות תפעלנה בעדינות, בחכמה ולא תבייש את האחר".
האם גם בילד, יוני דוד, חוש הצדק החברתי היה מפותח כל-כך?
"כן, לא יכולתי לראות ילד שמתעללים ומרביצים לו. תמיד באתי לעזרה והייתי רגיש. תמיד יכולתי לפעול מהמקום הזה. ידעתי לנצל את הכוח ואת 'המקובלות' החברתית שלי למען אותם ילדים סביבי. לפני כשלושה שבועות העליתי סרטון של אדם שמשתמש בכוח שלו למען מישהו שהוא חלש. אני מאמין, שאותו הכוח הוא לא שלך, אתה קיבלת אותו. לכן, תשתמש בו גם לעזור לאחרים. בעיניי, אין דבר יותר גדול מזה. אני יכול לבכות שאני רואה בעל כוח ומעמד עוזר לחלש ממנו. הוא לא פחות ממלאך, וזה יכול להיות כל אחד מאתנו. זה כל היופי".
יוני דוד נולד בפרדס חנה. אח בכור עם שלוש אחיות. הוא נקרא על-שמו של יוני נתניהו ז"ל. קצת אחרי עברו בני המשפחה לחדרה. יוני מאוד דייקן. שם לב לפרטים. מילת המפתח המובילה אותו, כמו גם את סרטוניו, מורכבת מצמד המילים "תשומת לב".
"אמא שלי היא ההשראה שלי", הוא עונה לשאלתי מהיכן הוא שואב את יכולת הנתינה. "אמא מוכרת בעיר חדרה כגומלת חסדים, בצניעות רבה ובעשיה גדולה". בחדרה הוא למד עד הגיעו לחטיבה. בכיתה ט' החל ללמוד בפנימיה בכפר סטרין.
גדלת במשפחה דתית. עד כמה הערכים שספגת בילדותך השפיעו ומשפיעים על אורח חייך?
"משפיעים רבות. היום התפללתי והנחתי תפילין. זה עדיין בתוכי. כעת אני שוקד על הקמת בית כנסת בקיבוץ – זאת לצד פעילותי בוועדת התרבות".
הוא רואה ביצירת הסרטונים שלו שליחות. "זה אולי יישמע גדול, וזה אחרי מחשבות רבות, מבחינתי זה הייעוד שלי בעולם הזה".
בישראל צברת מיליוני צפיות, האם אתה חושב גם על הבמה הבינלאומית להעברת המסרים והערכים החברתיים?
"בעניין עולמי, יש מצב. ישנם ערכים חברתיים, שהם כלל עולמיים. קחי למשל משפט כמו "איך שאתה מסתכל על הסביבה, ככה בסוף אתה מתנהג וככה בסוף ינהגו אתך". הוא מתאים לאין ספור סיטואציות. חשוב לי להעביר את מהות העשייה ואת המטרה. להשפיע ולגרום לאנשים להסתכל על הסביבה שלהם. זה יכול להיות גם בדברים הקטנים ביותר. זה לא שכל יום אדם יקום ויאמר אני מחפש לעזור, אלא, אם נקלעת לסיטואציה מסוימת תשקלו אתם איך לעזור. בסרטונים אני מגביר המודעות ודרך ההסתכלות על סיטואציות במטרה לסייע לאנשים, קודם כל, לראות ולהקשיב ואז אולי לרצות לסייע".
אתה מאוד מקפיד לא לומר לאנשים בסרטונים מה לעשות, אלא משאיר בידיהם את החופש לבחור אם לסייע או לא.
"אדם רוצה קודם כל שתבין אותו. אני תמיד אומר: קודם חמלה ואח"כ אמפטיה – שזו העזרה וההנעה שלך, בינך לבין עצמך. תסתכל על האחר, וזה לגיטימי להסתכל קודם על עצמך. אז מותר לעשות לעצמנו ולביתנו, אך בד בבד גם להסתכל החוצה. התוכן של הסרטונים נוגע באנשים. התוכן גורם לאנשים לראות עצמם בתוך הסיטואציה. כאשר ריגשת אדם ופתחת לו את הלב, אתה יכול להעביר גם את המסר – אז הוא גם יקשיב וגם יכיל. ואם מתוך כל מיליוני הצפיות, הצלחתי להשפיע על אדם אחד, ניצחנו".
אתה לא מתייחס לזה כעבודה, אלא כמפעל חיים. כיצד אתה מתפרנס?
"אכן, עבורי, זהו מפעל חיים. אולי, בשלב מסוים, אצטרך לראות כיצד אני מתרגם חלק מהתעשייה, לכסף. בראש שלי, אני לא יכול להתייחס לזה כעבודה. זה יעוד וזה מה שמניע אותי לתוצאות. זה המנוע. יש פרויקט למשרד החינוך שאני מתחיל לעבוד עליו, עם עוד אנשים. זו פעילות שמשלמים עליה. היו גורמים שפנו אליי והציעו הצעות, בשלב זה אני מרגיש שאני חייב להשאיר את זה כמו שזה. אני עושה שיתופי פעולה עם אנשים, שיכולים לעזור לעשיה ומאמינים בה – ולא מתוך שאני עמותה או קרן, ומעריך אותם מאד. אם הייתי רוצה לעשות לעצמי, הייתי עושה כמו עם העסק שלי, לתאורה והגברה, שאני משקיע בו ומאד אוהב".
האם הצפייה בסרטונים אכן משנה? איך אתה מודד את זה?
"אני מקבל אלפי פניות מאנשים ומעמותות בעקבות הסרטונים. יש, כמובן, גם אנשים שמשתפים אותי במעשים טובים. חבר סיפר לי, שעצר בצד הדרך כדי לעזור להחליף גלגל. הוא אמר שזה בזכות סרטון שלי. בעל סופרמרקט תרם 30 עגלות בעקבות סרטון. ויש כמובן את החשיפה הרבה בערוצי הטלוויזיה השונים – כמו לדוגמא ביום המעשים הטובים הוזמנתי לערוץ 13
הסרטון הראשון שצילם עסק באיש מבוגר אשר סופר את המעות בקופה ומחזיר מוצרים. אנשים מאחוריו, חסרי סבלנות ומעירים, עד שהקשיש יוצא מהסופר. יוני מגלם את אותו בחור צעיר, אשר קונה מוצרים ורץ אחרי האיש המבוגר, שמספר לו עד כמה התבייש שם בסופר. בתחילה היה משלם אלפי שקלים לניצבים. גם היום הוא משקיע הרבה מכספו להכנת הסרטונים.
עמותת פתחון לב, שלקחו את הסרטון הזה לקמפיין ליום התרמה, הצליחו לאסוף תרומות הרבה מעבר ליעד שקבעו. ואילו סיון כהן, שלקחה סרטון שלו על ילד שחבריו לכיתה לא הגיעו ליום ההולדת שלו, ואז רואים את ההורים נרתמים ומביאים את הילדים ליום ההולדת, תרם רבות למודעות על השפעת החרם על ילדים.
הוא גם נוגע בנושאים כאובים כמו ילדה שנפגעה מינית ומקרוב משפחה. בסרטון זה בחר יוני להתמקד במסרים של הילדים שבדרך כלל לא מובעים במילים. כך גם, כמובן, הסרטון על האיש המבוגר בבית האבות, בו רואים כיצד ילדים של משפחות אחרות באות לבקר, אך ילדיו ומשפחתו, נמנעים מלהגיע לבקרו.
את הריאיון בחרתי לסיים בשאלה פשוטה: מה אתה מייחל לחברה הישראלית? והוא, במין פשטות שכל-כך מאפיינת אותו, סיכם בשתי מילים: "שיהיה טוב".
