אלפים מילאו כל פיסת אדמה ריקה בבית העלמין בחדרה, עת ליוו את טל אליהו למנוחת עולמים. סיפורו של איש, שחלם על חדרה אחרת – אנושית יותר ושילם מחיר כבד על אמונתו ודרכו
מאת: נירית שפאץ
ההודעה על מותו הפתאומי של עו”ד טל אליהו, בלילה שבין שבת לראשון, הכתה את הציבור בעיר חדרה כרעם ביום בהיר. חבר המועצה הוותיק, שהיה קודם כל איש של אנשים, הלך לישון ולא התעורר. האלפים שמילאו את בית העלמין בחדרה התקשו להסתיר את כאבם וצערם. עבור רבים מהם טל היה הרבה יותר מאשר חבר מועצה, הוא היה מי שהושיע אותם וסייע להם בימים קשים.
כזה היה טל, כך מעידים בני משפחתו. מסירותו לציבור הייתה חלק בלתי נפרד מאישיותו. מסירות אותה ראה כשליחות. “תמיד נזכור אותו, עד כמה כולו היה נתינה לזולת ולציבור”, סיפרה בכאב אחותו, גלית אליהו. אמרה והוסיפה: “לפעמים, זה בא על חשבון המשפחה. קיבלנו את זה בהבנה, שהמסירות שלו היא קודם כל לציבור. אמרנו כל הזמן: ‘אנחנו צריכים אותו, קודם הציבור ואחר כך אנחנו’. הייתה לו מסירות, הייתה לו שליחות”.
עו”ד טל אליהו (54) יליד ותושב חדרה היה אב לשניים. טל כיהן כחבר מועצה 15 שנה וכפעיל ציבור הוא פעל, בצורה יומיומית, כמעט 20 שנה. הוא כיהן כסגן ומ”מ ראש העיר והותיר את חותמו על העיר בתחומים שונים. בין השאר שימש כיו”ר תאגיד מי חדרה, יו”ר העמותה לתרבות הפנאי בחדרה ומחזיק תיק החינוך בעירייה, ועוד.
רבים בציבור זוכרים ומזכירים את חלומו לחדרה אחרת – אנושית יותר ופוליטית פחות. הוא עמד מאחורי מאבקים ציבוריים רבים, שילם על-כך מחיר כבד, אך מעולם לא נרתע.
“אני עד היום זוכר את הריאיון הראשון של טל – אז בתחילת דרכו”, מספר דורון פדלון, שבאותה עת, תחילת המילניום, שימש כעורך מקומון בעיר חדרה. “אני עד היום זוכר את המשפט שאמר לי, “תהיה עדין איתי, זו פעם ראשונה שאני מתראיין לעיתון”. בין השניים, העיתונאי ופעיל הציבור בתחילת דרכו, התפתחה ידידות שנמשכה במשך שנים. “טל שמר על קשר גם הרבה אחרי שהמקומון בחדרה נסגר. נהגנו להיפגש מעת לעת, הוא שיתף אותי במהלכים ציבוריים שהוא מתכנן, לרוב בעמדת האופוזיציונר – גם כשהיה בקואליציה – וגם בנושאים האישיים. את ילדיו הוא אהב יותר מכל, ופעמים רבות בשיחות בינינו, הוא היה מזכיר אותם. הוא היה חבר אמיתי, עם חלום שליווה אותו כל השנים, להיות ראוי להפוך לראש עיריית חדרה”.
באופן טבעי עבורו, הוא רץ לראשות העיר בבחירות האחרונות. בבחירות הובס במירוץ לראשות, אך הבטיח את המשך מקומו כחבר מועצה מסיעת “חדרה מנצחת”, והספיק להודות לתומכיו ולהוסיף בנימה אופטימית: “לצערי, לא נבחרתי לראשות העיר, אך קיבלתי מנדט להמשיך להיות חבר מועצה. אמשיך לייצג אתכם ולתמוך כמו בעשרים השנה האחרונות. אני גאה לייצג את העיר בה נולדתי”.
היתה לכך סיבה מדוע הפסיד במרוץ לראשות. היא נובעת, בעיקר, מאופיו האצילי. עד השישה לאוקטובר, הצביעו הסקרים המקומיים על חלוקת כוחות עם סיכוי גבוה מאוד לסיבוב שני. אלא, שאז הגיע אסון השבעה באוקטובר, הבחירות המקומיות נדחו בארבעה חודשים, וטל אליהו קיבל על עצמו החלטה מאוד לא פוליטית אך בעיקר אנושית: הוא, בניגוד למקובל בפוליטיקה, יימנע ככל שניתן להרים טלפונים אישיים לאלפים להם עזר במהלך למעלה מעשור. לחבריו בעולם הפוליטי הסביר, שטבח השבעה באוקטובר והעורף שנכנס למצב מלחמה, מחייבים – גם מנבחרי ונבחרות הציבור – לנהוג אחרת ולזנוח את הפוליטיקה הישנה.
לאחותו, גלית אליהו, אין ספק מה המקור למסירותו של אחיה לאנשים בכלל ולאנשים עם צרכים מיוחדים בפרט.
לעיתון היא מספרת: “אלה הערכים שספגנו בבית בחיים לצד האח עם הצרכים המיוחדים, החמלה על האדם. היתה לו, לטל שלנו, המון חמלה לאנשים בכלל ולבעלי צרכים מיוחדים באופן מיוחד”.
“אחי הקטן, צעיר ממני בשש שנים, נמצא כיום בדירת הוסטל”, סיפר טל אליהו בראיון שקיים לפני כחצי שנה לעיתון העיר News. “היו לו התפרצויות זעם, עם פיגור התפתחותי בינוני. זה היה בתקופה שאמצעי האבחון לא היה מפותח כמו היום. ההתמודדות עם זה כמשפחה שחיה בגבעת אולגה ואחר כך בחדרה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, הייתה קושי מאוד גדול. זה לא כמו היום, שיש עבור משפחות ילדים עם צרכים מיוחדים מערך של ייעוץ פסיכולוגי. כל תשומת הלב והטיפולים התרכזו בו”.
“הורינו התמודדו עם אי יכולת לדעת מה מצבו האמיתי, וניסיונות להגיע לרופאים ולפסיכולוגים כדי להבין מה הבעיה, אבל אף אחד לא הבין מה הבעיה. ההורים חשבו שאולי יוכל להיות ילד ככל הילדים, אבל זה לא מה שקרה בסוף. לי ולאחותי היו קשיים מאוד גדולים בילדות בגלל הדברים האלה, בעיקר לאור העובדה שהיינו שלושה ילדים שגרו בחדר אחד”.
על תחושותיו כילד לאח מיוחד, הרחיב טל באותו ריאיון. “לאחי היו התפרצויות זעם בזמן שחברים היו מגיעים אלינו. כשהוא היה עושה דברים חריגים ומתעצבן. זו הייתה חוויה יומיומית קשה. כילד אתה מתבייש לפעמים ומרגיש מבוכה, לא נוח. להורים שלי זה היה קושי מאוד גדול. זו התמודדות יומיומית, המסגרת החינוכית ולאחר מכן הבעיות אחרי הצהריים בבית. הגדילה עם ילד כזה היא לא ילדות רגילה עם ילד רגיל”.
“מבחינת פרנסה, ההורים שלי היו עובדי כפיים. משפחה ממוצעת. גדלתי בגבעת אולגה ואז עברנו לחדרה. אבא עבד במפעל לנייר, אמא עבדה בבית אבות. הטיפולים הרפואיים של אחי היו מאוד יקרים, שימוש בפסיכולוגים, יועצים, תרופות כאלה ואחרות”.
עם כל הקשיים, הוא האמין שלמד מלקותו של אחיו שיעורים חשובים לחיים. “למדתי מזה”, כך אמר טל באותו הריאיון: “את חשיבותה של ההכלה, הסבלנות וקבלת האחר. ההורים שלי הראו את זה עם אחי, ואתה כילד מסגל לעצמך את התכונות האלה. זה חלק מהצמיחה והבגרות שלך. אני מרגיש הרבה יותר אמפתי ומכיל לגבי חינוך מיוחד וצרכים מיוחדים”.
בנוסף לפעילותו הציבורית ולעבודתו כעורך דין, טל אליהו גילה בצעירותו כישרונות ואהבה לתחום הספורט. כשחקן בקבוצת הפועל חדרה וקבוצות נוספות באזור, ובתקופה מסוימת כיו”ר הפועל חדרה. הישג שזוכרים לו במיוחד אוהדי הספורט בעיר, הוא זכייתו עם נבחרת הכדורגל של בית הספר עמל באליפות העולם לבתי ספר. עבור העיר חדרה, זו הייתה אחת הזכיות המשמעותיות יותר. כחבר מועצה, שבהמשך ניהל תקופה את תיק הספורט, קידם טל אליהו את הספורט בהיבט העירוני – מתוך אמונה שערכי הספורט ועיסוק בני ובנות נוער בספורט, תורמים להפיכת החברה לטובה יותר.
ילדיו של טל, שביט (בן 23) וליבי (בת 20), מקבלים את האלפים המגיעים לנחם בשבעה.
“טל היה אבא שלפעמים היה שם את הציבור והאנשים החלשים וכל הזקוקים לעזרה לפניו – אפילו לפני המשפחה – אך למדנו לקבל את זה, כי ידענו שזה מה שעושה לו טוב ובשביל זה הוא קם בבוקר”.
הם נזכרו בתקופה בה היו ילדים צעירים יותר. “שהיינו קטנים, היינו כועסים שהיו משייכים אותנו במילים ‘הבן של’ או ‘הבת של’ טל אליהו. היום, אין משפט שממלא אותנו גאווה יותר מהמשפט הזה”.
אלפים הגיעו להלוויה ורבים כאמור לשבעה, דבר שחימם את לבם של שביט וליבי, שמודים לאנשים הרבים.
“הם תומכים ושולחים הודעות ללא הפסקה ומספרים על התהום העצום שאבא השאיר אחריו, לא רק עבורנו גם עבורם. כולם אומרים כמה טוב הוא היה וכמה הגיע ללב של כולם, קרובים וגם רחוקים, ועד כמה שכולם חושבים שהכירו אותו. אנחנו הכרנו אותו באמת. אבא היה עוד הרבה יותר טוב משכולם חושבים. אבא טוב, חבר טוב, הגב שלנו, המצפן שלנו בכל צומת ומשבר. הוא ידע תמיד מה להגיד ואיזה פתרונות למצוא. המשפטים הקבועים וההומור הציני של ‘יהיה בסדר’ הכל כך אופייני ומוכר שלו”.
“חשוב לנו שיזכרו את אבא בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותו. אדם שמלא בטוב, אפילו יותר מידי טוב. חשוב עבורנו ועבור כל האנשים שבהם הוא נגע, שאף פעם לא ישכחו וינציחו את טל בתחום הספורט והחינוך שכל כך אהב. יהי זכרך ברוך, אבא. נאהב אותך לנצח”.
