כל רצח של אישה מכווץ מחדש את לבה, אבל מה שמכאיב לה יותר שבכל רגע נתון 200 אלף משפחות חוות אלימות

שמזכירים לאורה כורזים, יו”ר ויצו ישראל, את חדרה, משהו בעיניים שלה משתנה. כורזים, אחת הנשים הפעילות והחזקות בישראל, מחייכת במין חיוך של ערגה וזיכרון לימי ילדותה. “העיר חדרה, עבורי, זה משפחה. זה בית”, היא אומרת.
אורה כורזים (55) נולדה, התחנכה וגדלה בעירחדרה. גם את אהבת חייה, בעלה שמוליק כורזים, הכירה בעיר.
“כילדה למדתי כילדה בביה”ס ארלוזורוב שהיה בית ספר קהילתי. הכל היה ירוק מסביב. לתיכון חדרה צעדתי דרך השדות.
כל הדרך עד רחוב הנשיא היו שדות של חרציות צהובות. היינו קוטפות את הפרחים ותולשות את העלים ומשחקות בינינו החברות: אהוב אותי – לא אוהב אותי”, היא נזכרת בערגה ומדגישה: “החברות שלי, עד היום, הן חברות ילדותי מחדרה. למדנו לרקוד אצל יהודית שוויצר. הלכנו יחד למפגשי תנועות הנוער. שם הכרתי את בעלי, שמוליק”.

את מתארת את ימי התום וגם סיפור אהבה שפרח לו בשדות הפתוחים של חדרה. ספרי?

“שמוליק היה רכז סניף “מכבי צעיר” בחדרה ואני עדיין בתיכון מדריכה בתנועה. הייתי צעירה ומרדנית. שמוליק קרא לי לראיון. הוא שאל אותי מהי התנועה עבורי ועניתי לו שמכבי צעיר זה לא הדבר היחיד בחיי. הוא כמעט העיף אותי בגלל התשובה הזו. רק בסיום התיכון, כשסיימנו את ההדרכה, עם גיוסי לצה”ל, הפכנו לבני זוג. אני בת 18 והוא בן 25 . שבע שנים הפרש זה לא מעט לגיל הזה. ההורים שלי הכירו את המשפחה, ולכן זה עבר חלק. היום זה לא היה משמח אותי אם בתי הייתה בת 18 ויוצאת עם מישהו מבוגר ממנה. אבל אז היינו יחד באותו כור היתוך חדרתי: אימו הייתה רופאת הילדים שלי כך שזה לא היה זר”.

לייצג את ישראל

בני הזוג הצעיר נסעו ללמוד בארה”ב. שמוליק למד לתואר שני בעיתונות משודרת ואורה למדה באוניברסיטת הרווארד אנגלית וספרות אנגלית. “זו הייתה עבורי חוויה מעצימה. הילדה מחדרה עם סטודנטים מכל העולם. באחת המשימות שקיבלנו, התבקשתי לספר על המדינה ממנה הגעתי. רק אז הבנתי את הפער בין החיים בארץ לבין איך שאנשים תופסים את ישראל. החל משאלות כמו היכן ישראל נמצאת ואיך זה לחיות עם גמלים במדבר ועד לאיך זה להיות במלחמות כל הזמן. השנה הייתה 1986 והפתיע אותי עד כמה רבים כמעט ולא ידעו דבר על ישראל. חשתי עצמי ממש כמו שגרירה המייצגת את המדינה”.
כשחזרו בני הזוג לישראל, התיישבו השניים בתל אביב. שמוליק עבד בטלוויזיה החינוכית ואילו אורה המשיכה ללימוד באוניברסיטת בר אילן לתארים בסו ציולוגיה ובקרימינולוגיה. עם השנים הקימה חברה משלה שהתמחתה בניהול כנסים ותערוכות בעולם וגם עסקה בנדל”ן. לצד הקריירה מקצועית, טיפחה אורה כל השנים את הצד החברתי וההתנדבותי שתמיד בער בה.

מה גרם לך, במהלך כל השנים, לצד קריירה מקצועית מצליחה,לפעול בתחומים התנדבותיים?

“הערכים שינקתי בילדותי, האהבה למדינה והצורך שבוער בי לצדק. תמיד התנדבתי. אני מבין המייסדים של עמותה לחיילים בודדים על שם מייקל לוין בירושלים.
זו עמותה המסייעת לחיילים בודדים מכל הארץ שהמשפחות שלהן בחו”ל. הקמנו סניפים נוספים של העמותה – גם בחיפה ובאר שבע. אני גם חברה בהנהלה של עמותת “הרוח הישראלית” – דרכם אני מתנדבת בכפר הנוער “הדסה נעורים”. מעורבות קהילתית וחברתית היא דרך חיים ואמונה שאפשר יותר”. אל ויצו הגיעה אורה לפני כשש שנים. שם שימשה בהתנדבות כיו”ר ויצו תל-אביב. שנתיים וחצי לאחר מכן הוצע לה להתמודד לתפקיד יו”ר ויצו ישראל. בחודש מאי 2019 היא נבחרה. “זהו תפקיד מרגש ועוצמתי מאד עם הרבה כוח ויכולות לבצע מהלכים משני חיים עבור הרבה נשים בחברה הישראלית. זהו תפקיד שדורש נחישות והתמסרות טוטאלית 24/7 – כולל שבתות וחגים”

האם נכון לומר, שארגון ויצו הוא אחד הארגונים המשפיעים ביותר – גם בהיבט החברתי וגם בקידום ושינוי חקיקה?

“ויצו ישראל פועל לקידום האישה במגוון רחב של מענים. ישנן תוכניות ליבה, שמטרתן לתת לנשים כלים כדי להיות מובילות בחברה הישראלית. לצד זה, תכני מנהיגות הנקראת “סדר חברתי חדש”. ויצו מסייעת לנשים מוחלשות יותר, יוצאות מקלט לנשים מוכות, ומביאה להן את הותכנית “בראש מורם”-כלים להתמודד ולהשתלב מחדש בחברה הישראלית. תכנית נוספת “קודם אמא” לנשים לאחר לידה. איך מתמודדים עם המשפחה החדשה. תכנית מיוחדת לנערות “שלי ורק שלי” איך מתמודדים עם זוגיות ומהי זוגיות נכונה. מעל לכלל בויצו בונים ומובילים שינויים בחקיקה כגון שכר שווה לנשים וגברים, חוק ל”עובד ולעובדת” חוק שמבחינתי הוא צעד היסטורי עבור הנשים בפרט ועבור החברה הישראלית בכלל בדרך לשוויון מגדרי. העברנו גם חוק שעבר בקריאה ראשונה: חובת טיפול לגבר אלים. בעולם, 66% מהגברים שעברו טיפול, שינו את התנהגותם”.

מעבר לקידום חוק המחייב גברים אלימים לעבור טיפול, עד כמה עמוסים קווי החירום של ויצו?

“תקופת הקורונה הוסיפה קשיים רבים על התא המשפחתי. סיר לחץ מטורף. יש לנו עלייה של 300% בפניות לקווי החירום שלנו- גם עלייה בפניות מצדם של גברים אלימים המבקשים סיוע. בתקופה זו הקמנו מקלט חירום לנשים בשיתוף משרד הרווחה.המקלט מלא עד אפס מקום. התקשורת מדברת איתנו רק כשיש רצח, אבל אנחנו שם על בסיס יומי. מעל 200.000 אלף משפחות בממוצע נמצאות במעגל האלימות – מה שאומר שבין 400-600 אלף ילדים חשופים לאלימות הזו. אלה מספרים נוראיים כשמדובר על מדינה בת תשעה מיליון תושבים בלבד”.

מה קורה לנשים שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות לאן הן חוזרות?

“אחד הדברים שהבנו זה, שנשים אחרי שהיה במקלט אין להן מענה. הן יוצאות משם בלי מענה, לרוב הן בעיר אחרת לא מוכרת וצריכות להסתדר בעולם. הן לא מכירות אף אחד, אין להן חברות ,אין להן חשבון בנק, אין תמיכה וצריכות להתחיל הכל מחדש. פיתחנו עבורן תכנית “בראש מורם” .מדובר בחמש קבוצות, אחת מהן פועלת בחדרה בניהולה של שרה ריינר ובשיתוף עיריית חדרה ומתנדבות”.

האם לטעמך המדינה נותנת מענה מקיף לבעיית האלימות במשפחה?

“תופעת הטרור בבית אמורה להעסיק את כל משרדי הממשלה. בהיבט החקירתי יש לחדד הנהלים באיסוף הראיות כמו שצריך – כדי שתיק שמגיע לביהמ”ש יישפט בדרך הנכונה והמהירה ביותר. צריך לחזק את המודעות ואת הכלים המוענקים לנשים בטרם הן מתלוננות, בזמן שהן מתלוננות ואחרי שהן מתלוננות. חשוב מאוד בעיניי שנתחיל להתייחס לבעיה הזו כבעיה חברתית ולא מגדרית. בראש ובראשונה ליזום כמה שיותר תוכניות המעניקות סיוע לגברים אלימים – הם צריכים סיוע וחובה לעשות זאת בחקיקה”.

איך מתנהלים בבית עם תפקיד כל כך תובעני?

“זה תלוי, בסופו של דבר, באופיו של בן הזוג שאיתך. למזלי ולשמחתי, אני חיה עם שמוליק שהוא אדם מאד קשוב ומאד מפרגן ותומך. יש לו הרבה יתרונות מה שמאד מקל על תפקודי במערכת. לא יכולתי לייחל לפרטנר יותר טוב ממנו. הוא מבין את גודל המשמעות של התפקיד ויש לו גם ערך מוסף, כי אני יכולה להתייעץ איתו על מסרים על התחבטויות וכמובן איך לעמוד מול התקשורת.אותי לא לימדו לעשות חצי עבודה. אין ליד או על הדרך. מעבר לזה, שעבורי זה התפקיד הכי משמעותי בחיי: קביעת פני החברה הישראלית ועתיד ילדינו”.