יוצאי העדה האתיופית, יחד עם שכנים ואורחים מכל רחבי הארץ, ציינו את חג הסיגד בחדרה עם מופעים, הופעות, אוכל מסורתי והמון שמחה.
קהילת יוצאי אתיופיה ציינה בשבוע שעבר את חג הסיגד במספר אירועים מרשימים. את האירועים הפיקה פנאי העיר והם התקיימו בכל רחבי חדרה. אירוע מיוחד נערך במרכז הפנאי קלור. היה מלא רוח, תרבות ואחדות. קייס העדה שמעון ברוק אליאס, הביא עמו את העומק והקדושה של החג, עוצמת המסורת ולכמיהה של יהודי אתיופיה לירושלים ולארץ ישראל. הרב הסביר כיצד נהגו לחגוג את החג באתיופיה וכיצד לנהוג כיום לאחר הגשמת הכמיהה לעלות לארץ הקודש, ארץ ישראל. הוא דיבר על אחדות, התחזקות ונתינה לעם היהודי. לאחר מכן הקייס בירך את תפילת “המוציא” על לחם הדבו המסורתי שחולק לכל המשתתפים. האירוע כלל מופע מוזיקלי מרגש, מגוון מאכלים אתיופיים מסורתיים של זהבה אלמו, תערוכה אמנותית מרהיבה שכללה עבודת יד כגון רקמות המציגים נופים אקזוטיים, סממנים יהודים, מגן דוד ועוד כמו גם כלים ליופי וגם למאכל. בנוסף, האירוע כלל הרצאה מעמיקה על משמעות החג עם טובה וורקנך.
סיגד הוא שמו העממי של חג המהללה של ביתא ישראל. מציינים אותו 50 ימים לאחר יום הכיפורים
בבית רם צויין האירוע במוזיקה מסורתית ובריקודים אתיופים יחד עם טעימות מהמטבח הייחודי. בגני אלון, באשכול הפיס בבית הספר הרב תחומי, ציינו את החג בהצגת תלבושות של בני העדה האיתיופית כמו גם מגוון המאכלים הטעימים של העדה כגון: אינג׳ירה, דינץ׳, דבו, קיק ועוד. בנוסף, באירוע היה גם שולחן ״מוסב״ – שנשים בנות העדה מכינות בעצמן עוד מארץ מולדתן.
סִיגְד שמו העממי של חג המֶהֶללַה, הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל 50 יום אחרי יום הכיפורים הנקרא אסתרי, בתאריך כ”ט בחשוון. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות וכמיהה לירושלים. במרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. חג הסיגד הוא גם יום מלא געגועים ותקווה לשוב לציון ולירושלים. לקראת חג הסיגד היו יוצאים בני הכפרים באתיופיה למסע ארוך, לעיתים בן כמה ימים. הם התארחו אצל משפחותיהם בכפרים הגדולים יותר ונהגו לחגוג במקומות מרכזיים עם המון רב. לקראת קיום הטקס היו הקייסים (כוהני העדה) בוחרים הר גבוה עליו יערך הטקס הקדוש. ההר היה חייב להיות נקי מקברים ומעצמים גדולים. אחרי בחירת ההר המתאים לקיום הטקס, היו מקימים הכוהנים סביב פסגתו מעגל אבנים. אז היו מכינים שולחן מיוחד ל”מצהף קדוס” (אוסף כתבי הקודש של הקהילה). לאחר סיום התפילות יורדים מההר ועושים סעודה גדולה ומשותפת.