היא הייתה בטוחה שבעלה מבצע מעשים מגונים בבנם, והיא שילמה על-כך מחיר כבד – הכולל אשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי וגורמי חקירה – כולל בני משפחה – שפשוט לא האמינו לה..
המקרה שלה היה חריג. ישבה מולי אישה, אשר טוענת כי בעלה מתעלל מינית בבנם. ילד בן 9 ,ואיש לא עושה מאום. נהפוך הוא, מאחר והוא, איש עסקים מכובד והיא עקרת בית ללא השכלה מינימלית, כשהרבתה להתלונן במשטרה בגין תלונות
אלה, ביקש בעלה לזמן לה בצו מהיר שאושר, בדיקה פסיכיאטרית. זו קבעה שהיא סובלת מכך וכך, ותאמינו לי חצי מהאוכלוסייה במדינה סובלים מכך, כולל אני אגב. לכן, מאז הפעם הראשונה שהתלוננה ועד היום, היא אושפזה כבר שלוש פעמים בבית חולים לחולי נפש. בכל פעם שיצאה משם, רק הורע מצבה, כך לפחות טענה בפניי.
משוגעת.. אף אחד לא האמין לה, אף אחד.
היא איבדה את בעלה, את בתה הגדולה, את משפחתה שלה, שאליהם פנתה ראשונה בבקשה לעזרה. לאחר ששוכנעו על-ידי בעלה וראו את הכחשות בני משפחתה ותצהיר הפסיכיאטר המחוזי שבדק אותה, השתכנעו גם הם כי היא התחרפנה, היא משוגעת. היא טוענת שבעלה עושה את הדברים “האיומים” לבנם בתוך המקלחת, בעת שזה מתקלח, וכל פנייה שלה לחוקר פרטי או עסק לטלוויזיות במעגל סגור נתקל במחסום החוקיות. הרי כל חוקר מתחיל יודע, שאסור להתקין מצלמות סמויות בחדרי אמבטיה ושירותים. לכן, ללא עדות בנה, שלטענתה למעט היותו מכחיש מטעמי “בושה” ו”אהבה לאביו” הפך מגמגם כבד מאוד, “המצב שלי כמו של חולה סופנית”, אמרה לי. ביקשתי ממנה זמן לחשוב, תוך שאני מבקש ממנה לחזור אליי בעוד יומיים.
במהלך הלילה שלאחר הפגישה לא נרדמתי, לא יכולתי לתאר, גם לא בחלומות הזוועה שלי התעללות מינית של אב בילד שלו.
מצד אחד היא כבר נבדקה כמה פעמים, אושפזה ולמעשה הוכח שהיא “לא נורמלית”. מצד שני, כבר ראיתי ונתקלתי במקרים של “לא נורמליים” שהתברר שצדקו. שוחחתי עם גורמים שונים, והתברר לי שהסיפור מוכר לכל המערכות הממסדיות. ההיגיון אומר שלא, אבל תחושת הבטן אומרת שכן. לקחתי את התיק.
במשך יומיים עקבתי אחרי הבעל. רציתי לראות מי האיש, לחוש אותו, להבין את הרגליו. תיעדתי וצילמתי. הכל נראה רגיל לחלוטין. בית, משרד, פגישות עבודה מחוץ למשרד. ביום השני למעקב, בסביבות 19:30,הוא יצא ממשרדו ונכנס לרכבו בחניון. כשהגענו לצומת גדול, במקום לפנות שמאלה לכיוון ביתו, הוא המשיך ישר. נסעתי אחריו בערך חמישים דקות – עד שהגיע לאזור שדה דב. אז פנה לכיוון הים והחנה בחניון אחד המלונות.
הוא יצא והמשיך רגלית עד הגיעו לגן העצמאות, גן יפה שבאותה עת היה מוכר גם כמשכנם של נותני ומקבלי מין זול, בעיקר מהסוג הגברי. נכנסתי לגן, עם מצלמה נסתרת פועלת.
לפתע, ראיתי אותו באחד השבילים הצרים, עם נער צעיר – קטין.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בזה. באותה עת גן העצמאות היה מלא בנערים צעירים, בגיל העשרה, שחיפשו חום ואהבה וקצת כסף ונתנו תמורתו מין זול לסוטים מזדמנים. ניצלתי את החושך ואת יכולת המצלמה הסמויה לתעד בחושך.
שמעתי רחש מימין, כיוונתי את המצלמה ונכנסתי לכיוון החושה עוד מטר. היה ספסל מולי. על הספסל ישב הבעל. על ברכיו עם הגב אליי ישב נער צעיר.
נעמדתי ואמרתי… “אילן?”. הנער הסתובב אליי: “לך מפה, מאנייאק, אין פה אילן” אמר והנער לא אמר מילה, רק סובב את מבטו שמאלה. נתתי למצלמה עוד שניה והסתובבתי, ואז גם סובבתי אותה שתצלם עוד שניה כשאני עם הגב… התפללתי שהכל מתועד.
“לא נורמלית” מה?! הוא הפך אותה למשוגעת , אשפז אותה בזמן שהוא “דופק” ילדים. מיהרתי לרכב שלי, פתחתי את המצלמה והרצתי אחורה. הוא מצולם כשהוא עם מכנסיו מופשלות, הנער על ברכיו. הכל מצולם. ישבתי ברכב, כולי מלא אדרנלין בכל הגוף. חיכיתי לו, כשהגיע לרכב, כעבור 30 דקות לערך הוא חזר, ליוויתי אותו עד הבית.
יום למחרת הצגתי בפניה את החומרים, המראים שלבעלה יש חיי מין פעילים עם נערים צעירים. זה בהחלט מצביע על פדופיליה. מעולם לא חיבקו אותי כל-כך חזק, היא לא הרפתה. חיבקה ובכתה, חיבקה ובכתה… הדמעות זלגו גם לי… קישרתי אותה לעו”ד טוב, כזה שנלחם עבור לקוחותיו, מאז היא בטיפול שלו, המצב השתנה מקצה לקצה, גם המשטרה, פתאום, התעוררה. משוגעת היא לא!
לסיפורים נוספים של הבלש
הכותב: איתי כהן, בעלים של משרד חקירות בחדרה. השמות בסיפור בדויים וחלק מהפרטים שונו למניעת זיהוי. לקבלת יעוץ מידי ודיסקרטי חייגו 053-786-5001
