עידו לוי, בלמה החדש של הפועל חדרה, בשיחה פתוחה וכנה על התקופה בהפועל חיפה
עידו לוי (30), בלמה של הפועל חדרה, הגיע למועדון רק לפני חודש וכבר הספיק להיכנס לעניינים בתוך כל קלחת השינויים במועדון. לוי, תושב חדרה, נשוי ואב לשניים, מרגיש שהחתימה בהפועל חדרה היא סגירת מעגל עבורו, שכן שם גדל ושיחק עד גיל 12 – אז עבר להתאמן בקבוצת מכבי נתניה. “אין ספק, שמדובר בתחושה טובה. מעין סגירת מעגל לחזור שוב לשחק במקום בו גדלתי. גם שחקנים ששיחקתי איתם כילד (מנשה ואסי) וכמובן לחבור שוב לאלי דגני שלמעשה גידל אותי”, הוא אומר. בשיחה כנה מדבר לוי על הדברים שלדעתו גרמו לחיפה לוותר עליו, על המצב של הפועל חדרה והשפעתו של מנחם קורצקי, המאמן החדש, על חדר ההלבשה. וכן, גם על הלימודים וההכנה לפרק הבא שאחרי הכדורגל.
הגעת להפועל חדרה אחרי תקופה פחות מוצלחת בהפועל חיפה. איך זה מרגיש?
“אני חייב להודות שזה מרגיש ממש טוב. עבורי זו תחושה אמיתית של לחזור הביתה. הפועל חדרה זה בית חם, אנשי המועדון והשחקנים קיבלו אותי יפה. זה, כמובן, משפיע על ההתאקלמות במקום חדש של כל אחד. לא רק שלי. יכול להיות שיש השפעה לזה שאני תושב העיר וכולם מכירים אותי במועדון ומחוצה לו, אבל מההיכרות שלי עם הנפשות הפועלות, אין לי ספק שכל אחד מתקבל פה בחום”.
בוא נחזור קצת אחורה, להפועל חיפה. משהו איתך לא עבד כמו שצריך בתקופה הקצרה שלך שם. האם אתה יודע לשים את האצבע ולומר מה זה היה?
“תראי, אני לא יודע לומר בוודאות מוחלטת, אבל אני כן יכול לשער מה הוביל להחלטה שלהם לוותר עליי. הגעתי להפועל חיפה מבלי שעשיתי אימונים והכנה אופטימלית טרום עונה. מצאתי את עצמי נכנס ישר בהילוך שישי, עם עומס גדול של משחקים – מה שבדיעבד פגע בי מאוד. השילוב של עומס המשחקים יחד עם ההכנה החלקית שלי, נגדיר את זה ככה, יצר מצב בו סבלתי מהמון פציעות שלא היו קודם. גררתי אותן לאורך זמן, עד שהמצב החמיר ובהפועל חיפה החליטו לוותר עליי בחלון ההעברות של ינואר. אם נסתכל מנקודת המבט שלהם, הם היו צריכים אותי ולא יכלו להשתמש בי”.
בחזרה לחדרה. החודש האחרון היה ר ווי טלטלות ושינויים בקבוצה האדומה. קצב מסחרר של חיזוקים לצד פרידה משחקנים. השיא, כמובן, החלפת המאמן שרון מימר והגעתו של מנחם קורצקי פחות מ 24- שעות.
עד לפני כשבועיים, בערך, חדרה הייתה עמוק מתח לקו האדום. כיצד השפיעו חילופי המאמנים על חדר ההלבשה?
“אתחיל מהסוף. כל דבר, בין אם הוא טוב ובין אם הוא פחות טוב, משפיע על חדר ההלבשה. לא אשקר, זה לא מצב אידאלי להגיע למקום חדש ואחרי שבועיים מתחלף מאמן, אבל, המזל שלי, שמדובר במנחם קורצקי – אותו אני מכיר מצוין מהתקופה המשותפת שלנו ברעננה. אני חושב שהאנרגיות בחדר ההלבשה השתנו מהרגע שמנחם נכנס לתפקיד, וזה אפילו טבעי שחושבים על זה. כאשר מאמן חדש מגיע למועדון, השחקנים רוצים להוכיח את עצמם בפניו ועושים את המקסימום שהם יכולים על מנת לבלוט מולו, בקטע טוב כמובן. זה בהחלט עושה טוב למועדון. בשורה תחתונה אני שמח שזה בא לידי ביטוי ביכולת שלנו על המגרש. חשוב לא פחות, גם על לוח התוצאות. לכל מאמן יש דרך אימון שונה, תפיסת משחק אחרת. כך, שלטעמי, השינוי שבוצע בהחלט גרם להתעוררות מחודשת ואנו מצויים במומנטום חיובי”.
מה לדעתך צריכה הפועל חדרה כדי לצלוח את העונה הנוכחית ולהישאר עונה נוספת בליגת העל?
“נדמה לי, שכולם במועדון כבר הפנימו שבעונה הנוכחית, המון בזכות הקורונה והסגרים המרובים, הפועל חדרה היא קבוצת תחתית שנלחמת וחייבת להילחם עד הדקה האחרונה כדי לשרוד בליגה. כדי שזה יקרה וכדי שנצליח לשרוד את העונה הזו כמו שאנחנו רוצים וחולמים, אנחנו צריכים להתנהג בהתאם, להתייחס לכל משחק כאילו הוא גמר גביע.
להילחם ולאסוף כמה שיותר נקודות. הכי חשוב, לטעמי, לא לוותר על אף משחק – גם אם המצב נראה אבוד. כולנו יודעים שכדורגל זה משחק בלתי צפוי ותמיד יכולה להיות הפתעה. המחויבות של כל אחד ואחד מאיתנו השחקנים ואנו שי המועדון, חייבת להיות במקסימום האפשרי, כי בסופו של דבר זה מה שמנצח משחקים בתחתית, זה סוד ההצלחה”.
כמעט שנה שהכדורגל רחוק להיות מה שהתרגלנו אליו. מנקודת המבט שלך כשחקן, עד כמה חסרים האוהדים במגרשים?
“לא סתם אומרים, שהשחקן ה 12- בכל קבוצה הוא הקהל ועל זה אין עוררין. זה לא סוד שהקהל עושה את הכדורגל למה שהוא עבור כולנו. לקהל יש את היכולת להשפיע על הנעשה במגרש, במיוחד העידוד שלו והדחיפה קדימה זה משהו שכל כך חסר. יש השפעה על הנעשה בכר הדשא וזה מורגש גם בשטח על היכולת והתוצאות, אבל אנחנו נמצאים בתקופה מטורפת, הקורונה שינתה סדרי עולם ולא פסחה גם על הכדורגל. לשחק בלי קהל זה הרע במיעוטו”.
בראשון פספסתם הזדמנות פז לאסוף שלוש נקודות ולהתרחק מעט מהתחתית. לחטוף גול בדקה 96 ‘ זה רק חוסר מזל?
“אין יותר מתסכל מלספוג גול באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה בשניות האחרונות של המשחק – כאשר אין זמן לתקן.
עם כמה שזה מבאס מאוד, כי היינו יכולים לקבל קצת אוויר ולהתרחק מעט מתחתית הטבלה, אנחנו לא מחפשים אשמים. לחפש אשמים זה בזבוז זמן. הראייה היא קבוצתית: אנחנו מנצחים יחד ואנחנו מפסידים יחד”.
בנימה יותר אישית, במקביל לקריירה, אתה גם סטודנט מוצלח. מישהו מסמן את שביל הבריחה?
“למה שביל בריחה? קריירה של כדורגלן מוצלח ככל שיהיה,היא קצרה מאוד במושגים של זמן. אני אדם ריאלי מאוד מטבעי. תמיד חושב כמה צעדים קדימה או לפחות משתדל. ברור לי שכדורגל זה לא עד הפנסיה. כדורגלנים פורשים לקראת גיל 40 , ולדעתי צריך לדאוג ליום שאחרי. זה מה שאני עושה: מכין את עצמי לפרק הבא מבעוד מועד ועל הדרך נהנה מלימודים. כיום אני לומד לתואר הנדסאי בניין, ובעבר לקחתי קורסים בתחום היזמות ובניהול פרויקטים. כאבא לשני ילדים קטנים המצויים תקופה ארוכה ללא מסגרות בשל הקורונה, אני עושה הכל כדי לשלב בין האימונים והמשחקים בהיבט הכי מקצועי שיש, הלימודים והמשפחה. מה שמנחה אותי הוא הרעיון של לזרום, לקבל הכל בהבנה ולהציב מול עיניי מטרות ברורות מאוד ככדורגלן מקצועי, כאיש משפחה וכמובן בלימודים”.
צילום: שלומי גבאי הפועל חדרה
