רבים מכנים אותה “הלוחשת לכלבים”; היא משלבת בין שתי אהבותיה הגדולות: אילוף וספרות כלבים; בזמנה החופשי היא משחררת אנרגיות בריקוד הפלמנקו
לא בכדי רבים מכנים את לימור לוי שמור “הלוחשת לכלבים”. יכולתה להבין את ידידו הטוב ביותר של האדם ולאלף אותו, כמו גם כישוריה כספרית כלבים וידיעותיה בתחום שיקום, סיוע וחינוך באמצעות כלבים, הפכו אותה לאחת המובילות בתחום.
לימור, ילידת חדרה, העבירה את שנות ילדותה באזור רחוב הלל יפה – שם גדלה. גם לאחר שנישאה וילדה את ילדיה, בחרו היא ובעלה להמשיך ולהתגורר בחדרה. מילדות אהבה בעלי חיים. במהלך הטיול שעשתה אחרי צבא, בו עבדה במרפאה של וטרינר במקסיקו, הבינה שזהו ייעודה בחיים.
ספרי קצת על ילדותך בחדרה?
“גדלתי במקום בו כולם הכירו אחד את השני. אני בת זקונים במשפחה של ארבעה ילדים. את לימודי התחלתי בבית הספר אחד העם בעיר. זו הייתה תקופה מדהימה בה כל הילדים שיחקו ביחד והעבירו את שעות אחר הצהרים בחברותא. משחקי
הילדות שלי כללו שוטרים וגנבים, קלאס, חמש אבנים, מחבואים ועוד. את לימודי התיכון עשיתי בתיכון חדרה. פעם נהוג היה לומר, שמורה טוב הוא מורה לחיים. עבורי, המורה חיימה היוותה השראה לחיים. בעניין העיר היום, אני מאד אוהבת את
המיקום הגאוגרפי של חדרה. זו עיר שעדיין לא סואנת ונחשבת עדיין לשקטה. אני מאוד אוהבת את הפרדסים שעוטפים את העיר ואוהבת את האקו פארק. עם זאת, לצערי, אין הרבה מה לעשות בעיר בגילאים שלנו”.
נדמה שמגיל צעיר מאוד ידעת שייעודך הוא טיפול בכלבים.
עד כמה צעירה היית?
“מאז ומעולם אהבתי מאוד כלבים. כאשר הייתי קטנה נהגתי לשחק ולטפל בכלבים של השכנים. לנו בבית לא היו כלבים, כי אימי התנגדה שיהיו בבית. לאחר שהשתחררתי משירות צבאי, יצאתי לטיול הגדול. טיילתי בארצות רבות והגעתי למקסיקו. שם הבנתי שהייעוד שלי בחיים זה לעבוד עם כלבים. הייתה שם קליניקה וטרינרית. התחלתי לעבוד וללמוד את התחום.
שם למדתי על ספרות כלבים וכן לשמש כסייעת וטרינרית. ככל שלמדתי יותר, כך הוקסמתי יותר. כאשר חזרתי לארץ, החלטתי להעמיק עוד יותר את ידיעותיי. למדתי אצל שניים מבכירי המאלפים בישראל את תחום האילוף, במקביל למדתי שיקום, סיוע וחינוך בעזרת כלבים. לכלבים יש השפעה אדירה וחיובית על בני אדם, בעיקר ילדים”.
איך הגעת לפלמנקו שזה לא בדיוק ריקוד נפוץ בארץ?
“גם במקסיקו וגם בספרד נחשפתי לתרבות המקומית. בעיקר למוזיקה הלטינית ולעוצמות שיש במוזיקה הספרדית. כשחזרתי לישראל, חברה סיפרה לי שיש חוג לפלמנקו והחלטתי לנסות. בשיעור הראשון נכבשתי לגמרי בריקוד. בתנועות ובמה שהן מסמלות. גם בזמן הקורונה לא ויתרתי. רקדנו מחוץ לסטודיו, במקומות פתוחים”.
מהו המסר שהיית רוצה להעביר לבעלי כלבים או כאלה המעוניינים לאמץ כלבים?
“כלב הוא כמו בן משפחה. הוא לא צעצוע ויש לטפל בו.
לא בכדי הוא נחשב לידידו הטוב ביותר של האדם, והוא תמיד יחזיר אהבה. כלב הוא כמו ילד ויש לו רגשות. הוא זקוק ליחס חם ואוהב, ובדיוק כמונו, כלב מטופח הוא כלב בריא. טיפוח הכלב המשפחתי צריך להיות חלק משגרה – זה גם נעים לכלב
וגם לבעלים”.