אחת החקירות שנגעו לליבי היא בקשתו של תושב הפיליפינים, שהציג עצמו כאיש עסקים, לאתר את בתו שעבדה בישראל – אחרי שזו ניתקה קשר
זה התחיל בהודעה בתיבת המייל שלי. אדם שהזדהה כנציג של חברת יהלומים בפיליפינים פנה אלי, דרך האתר שלי, וביקש לברר מחירים של מעקב בן שבוע ימים הכולל לפני כן איתור הנעקב. שלחתי הצעת מחיר. עברו שלושה שבועות וקיבלתי הודעה נוספת. בהודעה הזו ביקש את פרטי החשבון שלי על מנת להעביר אלי את הכסף, כמובן ששמחתי.
ואז הגיע המייל הארוך יותר, עם פרטים אודות בתו. היא הייתה בת 24 כשעזבה את ביתם בכפר קטן שבפיליפינים. היה זה לפני שנה וחצי לערך. בתקופה בה קיבלו ממנה טלפונים, היא סיפרה שהיא עובדת בבית משפחה בכפר שמריהו. אחר כך עברה למשפחה במושב בשרון ואחר כך למשפחה בראשון לציון. הפעם האחרונה בה שוחח עם בתו הייתה לפני חצי שנה, כשעוד עבדה בראשון לציון בבית גדול. הוא רצה לאתר את בתו, לקבל מידע מדויק מה היא עושה, לצלמה ולשלוח אליו את הדו”ח.
התחלתי בבירור מקום המפגש של קהילת הפיליפינים באזור נתניה. מצאתי כי כזה קיים בשכונה מסוימת בנתניה וביקרתי שם מספר פעמים. העבודה הייתה קשה מאוד, בכל פעם שהצגתי בפני אדם זה או אחר את תמונתה של הבת, סגרו את דלת הבית כל האנשים אליהם הגעתי. תחושות הבטן שלי אמרו לי, כי חלק מהם מכירים אותה, רק לא רצו לשתף פעולה. כשעבר חודש ולא הייתה לי טיפת מידע והשקעתי כבר המון שעות עבודה, כמעט ונואשתי, אבל אז נכנס לתמונה חבר טוב שלי. קבלן בניין ידוע מאזור תל אביב. פועל פיליפיני ותיק העובד אצלו באחד אתרים כמנהל עבודה, זיהה אותה. עברו יומיים בדיוק ובשיחת טלפון מהקבלן נודע לי היכן היה הבית האחרון שבו התגוררה ובאיזה אזור. ארזתי תיק וטסתי לאילת, היישר לכתובת.
הלכה בעקבות האהבה
פגשתי אישה נחמדה בשנות ה – 60 המאוחרות לחייה. זו, כשראתה את תמונתה של הבת, חייכה מעט ובעצב אמרה לי, “כן, מאוד התעצבתי שעזבה. הייתי בטוחה שתהיה אצלי עד יומי האחרון, אבל היא הלכה בעקבות האהבה”.
בעקבות האהבה? שאלתי, “כן” ענתה היא ענתה וסיפרה ואפילו סיפקה לי את מספר הטלפון הנייד שלה”. עכשיו היה לי הרבה יותר מידע, אפילו מספר הטלפון הנייד של הבת. הייתי קרוב אליה.
עברו יומיים נוספים וחברה ותיקה וטובה מסרה לי באוזן, כי רוב השיחות של הבת מתנהלות מאזור אילת. יניב, חוקר ותיק אילתי שנעזר בשירותי במרכז הארץ מעת לעת , נקרא לדגל והגיע אף הוא לעיר הדרומית.
יניב, שהכיר כל אבן באילת, הגיע למי שמוגדר כשריף של העובדים הזרים בעיר וזה הגיע לבת תוך שעתיים. קיבלתי את כתובתה של הבת בצרוף הערה “נערת ליווי”, הייתי בתור לצ’ק אין בטרמינל, חייכתי. על זה לא חשבתי, אבל… בצרוף ההערה של המעסיקה האחרונה שלה על כי הבת הלכה עם האהבה, עשיתי אחד ועוד אחד והגעתי ל…
כעבור שלושה ימים נוספים ובתכנון מודיעיני מוקדם, הגעתי לאילת לבית מלון מסוים, התמקמתי בו. חיברתי את המערכת מצלמות הסמויות, בדקתי אותה וחייגתי למספר של הבת. קול עדין ענה לי, “מה אני יכולה לעשות בשבילך?” שאלה. אמרתי לה שקיבלתי את הטלפון מחבר שביקרה אותו במלון ואני רוצה איזה מסג’ קטן, הימרתי. ההימור הצליח, היא קבעה איתי לשעה 00:18 אצלי בחדר במלון. התיישבתי במרפסת וחשבתי על הלקוח שלי, אבא שלה, איך אני מודיע לו שבתו…
עברו שעתיים, נקישות חלשות נשמעו על דלת החדר, פתחתי וחייכתי. בלי להתבלבל הושיטה את ידה ודרשה את כספה, שלפתי שטר של 200 ₪ והנחתי בידה. בלי לחשוב פעמיים החלה להתפשט, עצרתי אותה וביקשתי ממנה לשבת ולדבר איתי. ”זו השעה שלך“ אמרה לי והתיישבה. בשעה שהוקצבה לי על ידה אספתי עליה פרטים מהיום שנולדה ועד ליום שהגיעה לישראל, בין הבתים שעברה ועד שהכירה את זו שהתאהבה בו – עבריין נתנייתי מוכר. מסתבר שהוא טמן לה פח, ובהמשך איים עליה שאם לא תעסוק במסג’ הכולל “הרפיה”, הוא ידאג לסילוקה מהארץ. היא גם סיפרה שהיא מרוויחה הרבה יותר, אבל מאוד מתביישת, ולכן ניתקה קשרים.
שו פתר לי את התעלומה
כשעברה השעה היא קמה והלכה. תוך ארבע שעות כבר ישבתי במשרדי כותב את הדו”ח ומכין אותו לאבא. למחרת כשהדו”ח, התמונות והחומר היו מוכנים, שלחתי מייל לאביה, סיפרתי לו כי המידע כולו בידי ושאלתי כיצד הוא מעוניין לקבל אותו.
עוד באותו ערב קיבלתי תשובה כי אדם בשם שו יבוא למשרדי לקבל את החומר כי הוא חוזר לפיליפינים עוד באותו לילה, ואכן כך היה.
כששו הגיע למשרדי, הזמנתי אותו לכוס קפה וביקשתי קצת מידע על הלקוח. שהרי משהו לא הסתדר לי בין “בת הכפר התמימה” לאיש היהלומים והאינטרנט ששולח את בתו לישראל לעבוד בניקיון ובסיעוד.
שו פתר לי את התעלומה. בעברית כמעט רהוטה אמר לי, “איזה יהלומים ואיזה שטויות, כל הכפר שלו תרם כסף למצוא את בתו היחידה. כולם תרמו דולר, דולר לשלם לך. הלקוח הוא איכר עני והאינטרנט זה מבית קפה בעיר הגדולה הסמוכה. ככה אנחנו שומרים על קשר עם הכפר”.
הבנתי את גודל האסון. אבל החומר היה כבר בידיו של שו, בדרכו לפיליפינים. גם הבנתי עכשיו את הבת שהייתה מוכנה לעשות הכל בשביל הכסף, כמובן.
הכותב: איתי כהן, בעלים של משרד חקירות בחדרה. השמות בסיפור בדויים וחלק מהפרטים שונו למניעת זיהוי. לקבלת יעוץ מידי ודיסקרטי חייגו 053-786-5001
צילום אילוסטרציה: פיקסביי
לסיפורים נוספים של הבלש
