אם הכל ילך כשורה, בחודש יוני יפתחו בני משפחת אריאל את “מרכז מאיר אריאל” בפרדס חנה; אחד על אחד עם בתו של מי שהפך לאייקון תרבות עוד בחייו: מאיר אריאל

זה קרה כמעט לפני 22 שנה. כותרות העיתונים זעקו את מותו הטראגי של מאיר אריאל. עקיצה קטנה של קרציה הדביקה את מאיר אריאל בקדחת הבהרות. לבית החולים הוא עוד צעד בכוחות עצמו, אלא שמצבו הדרדר במהירות והוא נפטר. “ההלם היה עצום”, נזכרת בתו, שירז: “אנשים איבדו את מאיר אריאל הזמר והיוצר, אני איבדתי אבא”.

מאז מותו בשנת 1999 ועד היום, אלמנתו תרצה וילדיו עושים הכל כדי לשמר את זכרו של מי שכונה השאנסיונר העברי הראשון. בחודש יוני, אם הכלי ילך כשורה, מתעתדים בני המשפחה לפתוח את “מרכז מאיר אריאל” במושבה פרדס חנה – בה התגורר בחודשים האחרונים לחייו.

בשנות ה-70, כבני נוער, לא היו לנו מקומות בילוי בפרדס חנה. בקיבוץ משמרות הסמוך למושבה המנומנמת, היה פאב קטן שאליו הגיעו צעירי האזור לספוג קצת תרבות. שם גם שמענו לראשונה את המוזיקה של הזמרים שגדלו בקיבוץ: מאיר אריאל, שלום חנוך וחנן יובל.

גילוי נאות. כחצי שנה לפני מותו של אריאל, פגשתי בחוף הים של קיבוץ שדות ים את מאיר ורעייתו תרצה. מאז, הפכתי לחברה קרובה של המשפחה. בחירתה של המשפחה להנציח את מאיר במרכז אשר יישא את שמו, דווקא בפרדס חנה, אינה מקרית. גם לא תאריך היעד לפתיחת המרכז: חודש יוני.

בכל פעם שאני רואה את שירז, היא מזכירה לי את אביה. השפה הרהוטה המתגלגלת על לשונה והחיוך הכובש שהיו סימני ההיכר של האב ומסתבר שגם של בתו.

אבא כונה במשך שנים הצנחן המזמר. למה?

“אבא נולד וגדל בקיבוץ משמרות. קיבוץ ממנו יצאו גם החברים שלום חנוך, חנן יובל, האופנאית טובהל’ה חסין, השחקנים רבקה נוימן, נועם ענבר ותום חגי. בצעירותו היה חלק מהווי התרבות של הקיבוץ ושימש ככותב שירים לחתונות ולאירועי תרבות. לימים, כשהתגייס לצה”ל ולחם במלחמת ששת הימים בקרבות לשחרור ירושלים, כתב את “הרימייק” הראשון בישראל. היה זה על שירה של נעמי שמר “ירושלים של זהב”. אבא קרא לו “ירושלים של ברזל”. בערב החגיגות לניצחון, אותו הנחתה רבקה מיכאלי, הוא הגיע לבמה וביקש לשיר את השיר שלו. מיכאלי נעתרה לו ואף הקליטה אותו. מאז יצא שמו כ”הצנחן המזמר””.

סיפור היכרותם של מאיר ותרצה נשמע כמו סיפור רומנטי מהאגדות. לפעמים, חלומות מתגשמים?

“אבא חלם להיות במאי ולא חשב כלל על קריירה בשירה. בשנת 1966 הוא הגיע לכנס בימאים – שחקנים של התנועה הקיבוצית שהתקיים בעין ורד. שם הוא ראה לראשונה את מי שתהפוך לאשתו, אמא שלי תרצה. אמא הגיעה מקיבוץ כפר סאלד וחלמה להיות שחקנית. בסוף הכנס הזה אבא כבר רצה להינשא לה, אך ידע שיש לו מילואים לחודש. הם סיכמו שכאשר יחזור מהמילואים בשלום הם יינשאו, וכך היה”.

בני הזוג אריאל נישאו, בשנת 68 נולדה שירז. כמה שנים מאוחר יותר, כשבני הזוג משמשים שליחים בארה”ב מטעם הסוכנות היהודית, נולד שחר ובשנת 1975 בן הזקונים אהוד.

אם אבא חלם להיות במאי כיצד התגלגל למוזיקה?

“שלום חנוך הקים להקה חדשה בשם “תמוז”. אבא כתב לו בעבור הלהקה שהייתה בחיתוליה שני שירים. השיר “סוף עונת התפוזים” ואת השיר “הולך בטל”. שמו של אבא ככותב מוכשר החל להכות גלים. לחנן יובל כתב אבא את השיר “נגה” ולאריק איינשטיין את השיר “מכופף הבננות”.

איך זה לגדול בבית עם אבא מפורסם, שהשירים שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל?

“כילדים לא הרגשנו שיש לנו אבא מיוחד במיוחד. עבורנו הוא היה אבא. רק כשבגרנו והגענו לגיל צבא, התחלנו להבין שאבא שלנו מפורסם”.

בשנות השמונים עקרה המשפחה לעיר הגדולה תל אביב. מאיר אריאל הוציא אלבומים בקצב גבוה, ובמקביל כתב שירים לזמרים הבולטים בתעשייה – ריטה, גידי גוב, דני ליטני, שרון חזיז, דיויד ברוזה וכמובן לחברי ילדותו מהקיבוץ. “להוריי היה חשוב מאוד לארח ויחד הם נהנו מחיי חברה פעילים. אירועי חגים ומסיבות”.

מפגש פרשת השבוע, בלב הסצנה החילונית התל אביבית, חיברה את הברנז’ה עוד יותר אל מאיר אריאל. “אבא התחיל להנחות את “מפגש פרשת השבוע” עוד בימי תל אביב . החיבור שלו עם תורת ישראל מתחיל מאביו שהחל מפגש כזה בקיבוץ. אבא  “הציץ ונפגע” ומאז הוא למד תורה באופן עצמאי ופירש אותה כהבנתו. ניתן להבחין בהשפעה  הזאת בשירו ‘מדרש יונתי’ ועוד..”

הגעגועים לירוק

את החיים בתל אביב מיצו מאיר ותרצה בשנת 1999. הגעגוע והחיבור לטבע ולכרי הדשא הירוקים סייעו בהחלטה המשותפת לעקור למושבה פרדס חנה. “אבא ממש התאהב מחדש באופי הכפרי ובירוק השופע. גם אני החלטתי לעקור עם שני ילדיי שהיו אז קטנים לפרדס חנה. זו הייתה תקופה קסומה. אבא התמוגג מנחת מנכדיו. הוא ממש זרח מאושר בכל פעם שנפגשנו. חצי שנה לאחר המעבר לפרדס חנה וחזרתו לאזור בו גדל, חלה אבא בקדחת הבהרות. המחלה לא אובחנה בזמן והוא נפטר בבית חולים איכילוב שבוע לאחר שאושפז. אני זוכרת את ההלם, את הכאב הרב, את החברים שצבר בימי חייו. רק אז הבנתי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי – להיות בתו”.

במשך שנים ארוכות הנציחה תרצה אריאל את פועלו של מאיר בביתה – עד שנאלצה לעזוב אותו כי כבר לא היה ראוי למגורים. במשך אותן שנים שימש הבית הישן מקום עלייה לרגל לאנשים מכל רחבי הארץ שביקשו לדעת על מאיר אריאל, שביקשו לקחת חלק במפגשי “פרשות השבוע” אותו הנחו איתמר פרלמן ובהמשך אהוד אריאל.

 איך נולד הרעיון להקים את מרכז מאיר אריאל?

“כדי לארח אנשים המבקשים לעיין בחומרים וביצירות שכתב אבי בנוחות, החלטנו שיש למצוא את המקום הנכון ולהפוך אותו למרכז מאיר אריאל. בימים אלה אנו מחפשים מבנה בן 150 מ”ר, הכולל חצר. בכוונתנו להיכנס למבנה באפריל ולהכינו לפתיחה בחודש יוני – לקראת שנת ה-22 למותו. עם מותו של אבי מצאנו בחדר העבודה שלו אוצרות של ממש. שירים לצד רישומים לצד טיוטות לצד מכתבים. עם השנים יצאו מתוך העיזבון האדיר שלושה ספרים וכן את הדיסק “מודה אני”. שירים שאבא כתב כבר בפרדס חנה ולא ראו אור, נמסרו על ידינו לזמרים. למשל, ‘אקרא לך אבי’ בביצועו של פאר טסי”.

מה יכלול המרכז המתוכנן?

“המרכז יכלול בתוכו תערוכה על חייו, מרכז לימודי כתיבה, מפגשי פרשות שבוע ועוד. ארכיון של כתבי יד וספריית ווידאו עשירה. במקום צפויים להתקיים ערבי הקרנות סרטונים או סרטים על מאיר אריאל אך לא רק, הרצאות, סדנאות וכל מה שסובב תרבות ואומנות. במקום צפויים גם מופעים קטנים, אירועי חצר ובר בית קפה. זה יהיה מרכז תרבות שוקק”

בימים אלה פועלת המשפחה לגיוס כספים להרמת המיזם התרבותי. זאת באמצעות תרומות בסכומים נמוכים והצטרפות לקבוצת “הראשונים”,  השתתפות במפגש מוזיקלי עם יהודה עדר ובמפגש זום עם רוביק רוזנטל.

להזמנת מפגשים עם עדר או רוזנטל. קישור: https://meirariel.cashcow.co.il

לתרומה למיזם הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה israelgives.org

• צילומים: רפי גולדמן