סיפור סינדרלה של אשר איסו הגנן שהפך לאלוף המאסטרס
דמיינו לכם סיטואציה בה אתם עובדים במשך שנים בעבודה הכי רגילה שיש, למשל, גנן במועדון גולף יוקרתי. הוותק שצברתם וההיכרות האישית עם חברי המועדון האקסלוסיבי, יגרמו לכם בכל פעם לנסות עוד חבטה לעבר הגומה. ניסיון ועוד ניסיון – סתם ככה בשביל הכיף. מפה לשם תמצאו את עצמכם קוטפים אינסוף מחמאות,
משתתפים בטורניר הכי נחשב של ענף הגולף בארץ וזוכים במקום הראשון. אתם אלופי המאסטרס בגולף.
נשמע כמו סיפור סינדרלה? ובכן זו המציאות של אשר איסו. יותר מדויק לומר: סיפורו הבלתי ייאמן של אשר איסו, תושב אור עקיבא.איסו (52) גרוש ואב לארבעה ילדים, לא דמיין ולו לרגע שהאהבה שלו לגולף, שהתאפיינה בעיקר בצפייה על אחרים מהצד, תהפוך אותו יום אחד לאלוף. זאת אחרי שניצח בתחרות המאסטרס גולף של קיסריה.
איסו עלה לארץ מאתיופיה בשנת 1991. שלוש שנים לאחר מכן החל לעבוד במועדון הגולף בקיסריה כגנן. מאז הוא שם. מאושר בחלקו, מטפח את הדשא של המועדון ועל הדרך למד את רזי המשחק מבלי להתכוון.
התאהבות מאוחרת
חברי המועדון היוקרתי דרבנו את אשר עד שנדבק בחיידק הספורטיבי. בשנת 2000 , לראשונה בחייו, אחז במחבט. פה חבטה ושם עוד אחת, גרמו לחברי המועדון להבין שיש פה משהו אחר. השמועה התפשטה גם למנהלי המועדון, שדחפו את איסו והאמינו בו – עד שזה מצא עצמו משתתף במספר תחרויות. האחרונה בה השתתף היא גם הנחשבת ביותר בענף. אשר הדהים את כולם וקטף את המקום הראשון בקטגוריית המאסטרס – אחרי שלושה ימים של תחרות בה גבר על כל אחד מיריביו בדרך להפוך לאלוף.
לאחר הזכייה שוחחתי עם אשר כדי לשמוע על התחושות אחרי הניצחון, הדרך לשם, החלום שמקווה להגשים והאהבה למשחק שעד לא מזמן, היה רק הנוף במקום העבודה שלו.
לפני הכל, ברכות על התואר החדש! איך התחושות?
“אני שמח, מתרגש וגם מופתע מהזכייה גם כמה שבועות אחרי. כמעט 30 שנה שאני מגיע למועדון כל יום בשעות הבוקר המוקדמות כדי לדאוג לאיכות הדשא ולכל מה שצריך במסלול הגולף. לצערי, לא תמיד אני מוצא את הזמן הפנוי כדי להתאמן ולשחק משחק מלא של 18 גומות. לפני הכל, מדובר במקום העבודה שלי וחשוב לי לעשות את תפקידי על הצד הטוב ביותר. מעולם לא לקחתי חלק בתחרויות משמעותיות. היו פה ושם תחרויות קטנות בהן לקחתי חלק והגעתי למקום 7-8 , אבל זו הפעם הראשונה בה אני משתתף בתחרות משמעותית. לכן, הניצחון שלי מפתיע יותר ומתוק הרבה יותר”.
מהרגע שאחזת במחבט בפעם הראשונה כיוונת גבוה? שאפת לקחת חלק בתחרויות גולף?
“האהבה שלי לגולף הייתה ממבט ראשון. אני זוכר שמהרגע שהגעתי לעבוד במועדון הסתקרנתי לגבי המשחק. כמעט תמיד מצאתי את עצמי נשאר מעבר לשעות העבודה כדי לראות את החברים במועדון משחקים. להבין את חוקי המשחק ואפילו לשאול שאלות. בסופו של דבר, חברי המועדון שרובם אנשים מדהימים, כל פעם נתנו לי להתנסות עוד קצת. הם החמיאו לי על החבטות. השמועה התפשטה והגיעה למנהלי המועדון. הם דחפו אותי קדימה ונתנו לי את הכלים וההזדמנות לממש את הפוטנציאל, שלא ידעתי שקיים בי. כמובן שלא דמיינתי לרגע שאקח חלק בתחרויות. סך הכל רציתי לנסות ולשחק קצת לא
מעבר”. “החלום שלי הוא לפתוח מועדון גולף קטן, המשלב ילדים ממוצא אתיופי אבל לא רק, ונותן הזדמנות לכל ילד להכיר ולחוות את הגולף ואת הטוב שבו”
גולף מצטייר מאז ומתמיד כענף ספורט לעשירים בלבד. עד כמה אתה חושב שהסטיגמה הזו נכונה?
“זה נכון שגולף נחשב לספורט של עשירים בלבד. אני מצד אחד יכול להבין את זה. המועדון ממוקם באחת הערים היקרות והיפות בארץ וחברים בו אנשים במעמד סוציו אקונומי גבוה לרוב. לטעמי, זו רק תדמית. יש את הצד השני,. אסביר למה אני מתכוון: מדובר במנוי חודשי למועדון – כמו מנוי לקאנטרי, למכון כושר או לחוגים כאלה ואחרים. אז אני לא ממש מוצא הבדל. אולי העלויות יקרות יותר? את זה אני באמת לא יודע”.
זה נכון שגם הילדים שלך התאהבו במשחק, וכיום גם הם משחקים גולף?
“יש לי ארבעה ילדים וגם הם נדבקו באהבה לגולף. חשפתי אותם, כי היה לי חשוב שהם ילמדו את המשחק, ייהנו ממנו ויחשפו לטוב שהוא מביא.
ישנם המון ערכים במשחק גולף. אסטרטגיה, רוגע, חשיבה, תכנון וגם אווירה וסביבה תומכת ונעימה עם הרבה ירוק מסביב”.
בדרך כלל עם האוכל בא התיאבון. מה התוכניות שלך להמשך? אתה רואה את עצמך נשאב לפן התחרותי? חושב על התחרות הבאה?
“אין ספק שתחושת ניצחון היא דבר כיף ואפילו קצת ממכר, אבל אני עם רגליים על הקרקע. לא חושב על התחרויות הבאות או על לטוס ולהתחרות בחול. זו האמת. אם אקלע לסיטואציה כזו במקרה, אז אולי מי יודע? אבל אני באמת לא מתכנן לשנות את חיי ולכבוש את העולם. התוכנית שלי היא להמשיך בשגרת
חיי ולבחון כל הזדמנות שתגיע – כמו שעשיתי תמיד. בואי נגיד ככה, החלום שלי הוא לאו דווקא לזכות בתחרות מעבר לים”.
הצלחת לסקרן אותי, מה כן החלום שלך?
“החלום שלי הוא לפתוח מועדון גולף קטן ומעורב, המשלב ילדים ממוצא אתיופי אבל לא רק, ונותן הזדמנות לכל ילד להכיר ולחוות את הגולף ואת הטוב שבו. מי יודע, אולי עוד 15-20שנה אצליח להגשים אותו. כרגע זה רק בגדר חלום”.
מה אפשר לאחל לך לסיום?
“בריאות לפני הכל, כי כולנו קיבלנו השנה שיעור שאין יותר חשוב מזה. כמובן, ללכת בעקבות החלומות שלנו.
קרדיט צילום: נמרוד גליקמן