כך נראית “אוזן שחיין” אצל ילדים
ילד שחזר מהבריכה ומתלונן שכואבת לו האוזן? לא תמיד מדובר במים שנשארו בפנים. ד”ר אנה אוסטרובסקי, מומחית ברפואת ילדים במאוחדת מחוז צפון, מסבירה מה גורם לדלקת, איך מזהים אותה בזמן וממה חשוב להימנע
הקיץ מביא איתו הרבה שעות בבריכה ובים. אבל גם תופעה רפואית שכדאי להכיר, במיוחד אצל ילדים: “אוזן שחיין”. “מדובר בדלקת באוזן החיצונית, שעלולה להתחיל בגרד או אי־נוחות ולהתפתח לכאב משמעותי”, מסבירה ד”ר אנה אוסטרובסקי, מומחית ברפואת ילדים במאוחדת מחוז צפון. “למרות השם, לא צריך להיות שחיין כדי לסבול ממנה. גם טבילה בבריכה, רחצה בים, מקלחת או חשיפה ממושכת ללחות עלולות ליצור את התנאים להתפתחות הדלקת. היא שכיחה במיוחד בחודשי הקיץ ובקרב ילדים, בעיקר בגילאי 5 עד 14″.

למה דווקא אחרי בילוי במים?
אוסטרובסקי טוענת כי כדי להבין איך זה קורה, צריך להתחיל דווקא מהדבר שרבים מההורים מנסים להסיר: השעווה. “השעווה הטבעית באוזן אינה ‘לכלוך’, היא חלק ממנגנון ההגנה של תעלת האוזן. מסייעת לשמור על סביבה חומצית ומספקת שכבת הגנה שמקשה על חיידקים להתרבות. כאשר האוזן נחשפת שוב ושוב למים ולחות, המחסום הטבעי הזה עלול להיפגע. גם גירוד בתוך האוזן או שימוש במקלוני אוזניים עלולים ליצור פציעות קטנות בעור ולהקל על חיידקים לחדור לתעלה”.
היא מוסיפה כי גם הים אינו חף מסיכון. “מחקר שסקר את הקשר בין חשיפה למי ים לבין זיהומים מצא עלייה בסיכון לדלקת אוזן חיצונית בקרב אנשים שנחשפו למי ים”.
הסימן שההורים יכולים לזהות בבית
“אחד הסימנים האופייניים ביותר לדלקת באוזן החיצונית הוא כאב שמתגבר כאשר לוחצים על הטרגוס. הבליטה הקטנה שנמצאת בפתח האוזן. או כאשר מושכים בעדינות את האפרכסת”, מציינת ד”ר אוסטרובסקי. “לכאב יכולים להתלוות גרד, תחושת אטימות או סתימה, הפרשה מהאוזן ולעיתים גם ירידה זמנית בשמיעה. כמובן, כאב אוזניים אצל ילד יכול להיגרם מסיבות שונות. ולכן הופעת תסמינים אינה תחליף לבדיקה רפואית”.
לדבריה, לא כל דלקת אוזניים צריכה אנטיביוטיקה דרך הפה. “כאשר מדובר בדלקת באוזן החיצונית, הטיפול ברוב המקרים הוא מקומי באמצעות טיפות אוזניים. ולעיתים הטיפול משלב אנטיביוטיקה וסטרואידים. הטיפול נועד להתמודד עם הזיהום ובמקביל להפחית את הבצקת והדלקת בתעלת האוזן. חשוב לא פחות לטפל בכאב באמצעות משככי כאבים מתאימים. ברוב המקרים אין צורך באנטיביוטיקה דרך הפה. לאחר התחלת טיפול, שיפור בתסמינים מורגש בדרך כלל בתוך 48 עד 72 שעות. אם אין שיפור, אם הכאב מחמיר או אם הדלקת מתפשטת, יש לחזור לבדיקה רפואית”.
ומה אפשר לעשות כדי למנוע את זה?
החדשות הטובות הן שלא צריך לוותר על הבריכה או על הים. ד”ר אוסטרובסקי מפרטת כמה הרגלים פשוטים שיוכלו לסייע להפחית את הסיכון:
- לייבש היטב את האוזניים: “אחרי שחייה או מקלחת כדאי להטות את הראש ולאפשר למים לצאת. במידת הצורך אפשר להשתמש במייבש שיער בעוצמה נמוכה וממרחק בטוח”.
- להפסיק עם מקלוני האוזניים: “האוזן יודעת לנקות את עצמה, וניסיון לנקות אותה באופן אגרסיבי עלול דווקא להסיר את שכבת ההגנה הטבעית ולפצוע את העור העדין שבתעלה”.
- לא להכניס חפצים לאוזן: “גם אם הילד מרגיש שיש ‘משהו תקוע’, כדאי להימנע מניסיון להוציא אותו באמצעות חפצים או מקלות”.
- לשים לב למצבים מיוחדים: “ילדים עם צינוריות אוורור, נקב בעור התוף או היסטוריה של נקב בעור התוף, וכן ילדים הסובלים ממחלות עור כמו אקזמה או פסוריאזיס באזור האוזן, עשויים להיות בסיכון גבוה יותר ודורשים הנחיות מתאימות. במקרים של נקב בעור התוף או צינוריות אוורור, חשוב לקבל מהרופא הנחיות לגבי חשיפה למים ושימוש באטמי אוזניים”.
“בסופו של דבר, דווקא בקיץ שבו האוזניים חשופות ליותר מים, לפעמים צריך לעשות פחות. לא לנקות בכוח, לא לגרד, לייבש היטב ובעיקר להקשיב לסימנים שהגוף שולח”, היא מסכמת. “כך אפשר להמשיך ליהנות מהים ומהבריכה, בלי לתת ל’אוזן שחיין’ לקלקל את החופש”.






































