הניתוח שאחרים חששו לבצע בוצע בהצלחה בהלל יפה – והחזיר למריה את השליטה על חייה
עבור מריה דרין (51), תושבת אור עקיבא, פעולות כמו לשבת על כיסא, כיפוף הרגל או אפילו הליכה קצרה, היו רצופות מאז ומתמיד בכאבים. בגיל 50 היא החליטה שלא עוד.
בניתוח מורכב, בו נדרשו המנתחים של היחידה להחלפת מפרקים במערך האורתופדי של המרכז הרפואי הלל יפה להחליף את מפרק הירך. אותו איזור בו נותחה אינספור פעמים, היא קיבלה חיים חדשים, בהם הכאבים הם כבר לא מנת חלקה.
שנים של סבל וכאבים וחיפוש אחרי המנתח שיסכים לנתח
“בגיל שנתיים, ברוסיה, הייתה לי נפילה קשה, שלאחריה נותחתי מספר רב של פעמים עד גיל 15. במהלך השנים חייתי עם הפציעה. עליתי לארץ, התחתנתי וילדתי שני ילדים. עם השנים הכאבים הלכו וגברו. כבר לא יכולתי לשבת, ההליכה הייתה קשה, לכופף רגליים היה בלתי אפשרי. לפני שנה, בגיל 50 החלטתי, שדי, נמאס לי לסבול”, היא מספרת. “פניתי לרופא, וההמלצה הייתה לנתח את מפרק הירך בצד שמאל. גם הוא כבר היה מעוות לאחר שנים של צליעה וחלק מהכאבים נבעו משם”.
הניתוח במפרק צד שמאל עבר בהצלחה, אבל הכאבים לא פחתו. מפרק הירך הימני, שנותח אינספור פעמים במהלך חייה היה גם הוא מעוות, הרקמה סביב מצולקת ונפח העצם והמסה – מופחתים. בשל שחיקה של שנים נוצרה מגבלה בטווח התנועה והכאבים הלכו והתגברו. כיפוף המפרק היה מוגבל וכך גם ההליכה. כל זאת גרם לפגיעה קשה באיכות החיים של מריה.
מריה החלה לחפש רופא שיסכים לנתח את “הצד השני”, משימה, מסתבר שהייתה מאתגרת מאוד. כאמור, מדובר במפרק ירך שכבר נותח עשרות פעמים והסיכון לפגיעה במהלך הניתוח אשר יכולה להוביל לנזק שיגרום אף למגבלה גדולה יותר, הינו סיכון לא קטן כלל. מריה ומשפחתה התחילו לחפש רופא בחו”ל שיסכים להיענות לאתגר.
הפתרון – קרוב לבית
האתגר הגיע לפתחו של ד”ר גיל אייל – רופא בכיר ביחידה להחלפת מפרקים של המערך האורתופדי במרכז הרפואי הלל יפה. מה שנקרא – קרוב לבית.
“כשראיתי את צילום הרנטגן שלה והבנתי את הסיפור, פניתי מיד לד”ר שניר הלר – מנהל היחידה”, מסביר ד”ר גיל אייל. “שנינו הסכמנו שמדובר בהתמודדות עם המורכבות של ניתוח במקום שנותח כל כך הרבה פעמים. שיש בו הצטלקויות רבות, רקמות דקיקות ועיוות אנטומי לא פשוט. אבל החלטנו שאנחנו עוזרים לה לשפר את איכות החיים. ישבנו יחד עם ד”ר אלכס ויוננקו- גם הוא רופא בכיר במערך האורתופדי, ובנינו תוכנית ניתוח מדויקת, מפורטת, שלוקחת בחשבון כל סיכון אפשרי. ידענו שיש לא מעט, ויש לומר ביושר: הבנו לגמרי למה היו מנתחים שלא רצו לקחת את הסיכון שיכול להשאיר אישה צעירה יחסית עם מגבלה תפקודית קשה אף יותר”.
הסיכון השתלם. מריה הולכת על זה – תרתי משמע
בשבוע החולף הגיעה מריה לביקור במחלקה מלווה בבתה. עומדת על שתי רגליה, נעזרת במקל הליכה, אבל מתיישבת, מתכופפת ובעיקר – לא כואבת ודואבת. ד”ר גיל אייל בודק את הרגל. מכופף אותה, מבקש ממנה לעמוד, לשבת, להתכופף. את הכול היא עושה בחיוך. ממש משוויצה על היקף התנועתיות והיעדר הכאב.
ד”ר הלר וד”ר ויוננקו, ששניהם היו חלק מהצוות המנתח, לא מתאפקים ונכנסים למרפאת המעקב להגיד שלום למטופלת אסירת התודה. “אני חודש וחצי אחרי הניתוח, בעיצומו של תהליך שיקום, ולא כואב לי”, היא מציינת בחיוך עדין. “כמעט 50 שנה לא עברתי יום בלי כאבים. היו פעולות שכבר לא חלמתי שאוכל לבצע.
ד”ר אייל, ד”ר הלר וד”ר ויוננקו מסתכלים עליה ומחייכים גם הם: “במקום שהיו מי שראו סיכון אנחנו ראינו סיכוי. היכולת שלנו להתגייס לטובת מתן פתרון כה מורכב מבחינה ניתוחית, היא בדיוק מהות הרפואה מבחינתנו”.
צילום: באדיבות משרד הדוברת.
