לירז רובין-להיות שלמה ולא מושלמת

“להיות שלמה ולא מושלמת” – זה המוטו המוביל את המעצבת לירז רובין שלכל אורך דרכה הפתלתלה; על הנפילות, אכזבות, זוגיות, אובדן אמון בגברים, וגם ההצלחה בסטארט אפ האופנתי שפיתחה בתחום בגדי הנוחות ובגדי הים לנשים אמיתיות

המעצבת הישראלית לירז רובין ( 41 ) סללה במו ידיה וכשרונה את דרכה לרשימה מוערכת מאוד של מעצבות ומעצבים ישראלים. לירז, בת לוותיקי בנימינה, קשרה את חייה באזור שלנו. במהלך השנים האחרונות, רעיון אופנתי שגיבשה, כמו אש בשדה קוצים, הפך לאחד הטרנדים המובילים בארץ. בגדי נוחות לנשים, בהם גם בגדי ים מעוצבים לנשים כדי שירגישו הרבה יותר שלמות עם עצמן והרבה יותר בנוח עם גופן.

“את תחילת ילדותי אני לא ממש זוכרת, היות ובגיל ארבע לערך עברנו אני ואחותי התאומה חנית עם אימי לגור בגבעת אולגה – זאת בעקבות גירושי הוריי. אלה היו שנים די מטלטלות מבחינה רגשית. כשהיינו בנות תשע נישאו הוריי בשנית, והביאו לנו מתנה – את אחותנו ליעד. חזרנו להתגורר בבנימינה”, היא מספרת.
אל עולם האופנה נחשפה בגיל צעיר. “אמא שלי הייתה תופרת. רוב חייה במתפרה שלה מתחת לבית, ממנה קיבלתי את הכישרון והיד לתפירה. אמא הייתה תופרת לי ולאחותי התאומה חנית בגדים זהים לחלוטין במשך כל הילדות. בגיל ההתבגרות כבר כל אחת התעצבה והפכה לאינדיבידואל בפני עצמה”.

בימי נערותה בחרה, על דעת עצמה, ללמוד בפנימיית נהלל. אלא, שהגורל הכתיב אחרת. אמה חלתה והייתה שלוש שנים באשפוזים בבית חולים. “למעשה, חזרתי הביתה כי אמא חלתה ובילתה שלוש שנים בבתי חולים. כך שתפסנו אני וחנית את הפיקוד על ניהול הבית והעסק שהיה להוריי בבנימינה: “קיוסק המסילה”. למדתי ועבדתי וזה לא היה קל בכלל, אבל זה שיעור בחיים. פספסתי לימודים, מסיבות וטיולים, הכי זכור לי זה טיול י”ב לאילת. היה לי עצוב שלא יצאתי עם כל התלמידים. פספוס של טיול. ממש לפני הגיוס אמא שלי חזרה הביתה ואני התגייסתי לצבא למג”ב. זה היה שירות מאתגר עם משמעות וחוויות, שירות של שמחה וגם עצב. לצד חברים שמלווים אותי עד היום”.

מתי הבנת שיש בך כשרון לציור ועיצוב?

“כבר בכיתה ה’ התחלתי לצייר בעקבות תכנית הטלוויזיה “היפים והאמיצים”. קיבלתי השראה מהדמויות של הנשים והשמלות המיוחדות שלבשו”.
תוך כדי דיבור שולפת לירז סקיצות ישנות של עיצובי שמלות ופריטי לבוש ששרטטה כבר בשנות ה- 90- . “רוב הסקיצות חסרות סימטריה. לדעתי הסימטריה צריכה להיות מסונכרנת עם החיים בכלל. את שואלת מאיפה זה מגיע? אולי מהחיים שלי שהם די קיצוניים. הפרעה דו-קוטבית שמאפיינת הרבה יוצרים, ראשי ממשלה, נשיאים וכו’. חוסר סימטריות הוא השלם החדש. כולנו נולדנו בחוסר סימיטריה ולא סתם. כל אחד הוא אינדיבידואל ועולם שלם בפני עצמו ופה מגיע המקום של קבלת השונה. אנחנו צריכים להיות שלמים ולא מושלמים”.

מתחביב למקצוע

כבר בהיותה נערה מתבגרת, בילתה לירז במשך שעות במתפרה של אמה. בספר המחזור שלה בסוף י”ב, כתבו חבריה שהיא עוד תהיה מעצבת גדולה. והיא, אכן, בחרה במסלול. עם שחרורה מהצבא למדה עיצוב אופנה בביה”ס “מרים בתל אביב ולאחר מכן המשיכה בשנקר. “במקביל ללימודים התחלתי לעבוד ברשת האופנה רנואר, במחלקת העיצוב. למדתי ועבדתי במקביל. חלק מתפקידי היה גם להלביש את בר רפאלי, שבאותה עת שימשה כדוגמנית של רנואר. הנסיעות לראשון לציון למפעל של רנואר היו ארוכות ומייגעות והגעתי למצב של קריסה”, היא מספרת. בהמשך עברה להתגורר בנתניה, במפעלי חברת ML – מתאים לי. שם הלבישה, בין השאר, את נועה תשבי ושרון איילון.
לדרכה העצמאית יצאה בשנת 2006 , עם סיום לימודיה בשנקר. לירז בנתה ליין של שמלות כלה ושמלות ערב, שאותן תפרה במתפירה מתחת לבית ההורים בבנימינה. לצד הקולקציה הציגה תכשיטים מותאמים שעיצבה.
“הכלה הראשונה שלי הגיעה מהצפון שלושה ימים לפני חתונתה בדמעות. בדיוק פרצה מלחמת לבנון השנייה. עקב המלחמה והעסקים שנסגרו בכל הצפון, היא מצאה את עצמה ללא שמלת כלה. התחייבתי בפניה לתפור לה את שמלת חלומותיה וכך היה. זו הייתה אבן הדרך שלי לשביל ארוך עם המון משמעות וכוח להיות שותפה בשמחה של אחר. זכות גדולה עבורי לשמח כלה”.

הנפילה הראשונה

בשנת 2010 פתחה רשמית את הסטודיו הראשון שלה. 240 מטרים מעוצבים ומוקפדים, שנתנו מענה מקיף לכלה ביום כלולותיה. במקביל, נכנסה לתחום הפקות ועיצוב אירועים, חינות וחופות.

נראה שעלית על הגל – לקחת שני תחומים קרובים אך שונים ולחברם יחדיו?

“אז זהו שלא. בתקופה ההיא נסעתי למרוקו לקנות ציוד לחינות. חזרתי משם חולה מאד. בהתחלה לא ידעו מה זה והזמן עובר והמצב הבריאותי שלי רק מדרדר. רק לאחר שאושפזתי איבחנו שאני חולה בשעלת (מחלה מסוכנת הפוגעת בדרכי הנשימה עד אבדן הכרה ואפילו מוות). מצאתי את עצמי במשך חצי שנה נכנסת ויוצאת מבית חולים. בשנת 2012 עקב המצב הבריאותי, שהביא אותי לקריסה כלכלית, נאלצתי לסגור את העסק ונכנסתי למשבר עמוק. באותה תקופה הייתי בזוגיות והתכוונו להתחתן, אבל רק במקומות כאלה את מכירה את מי שעומד מולך. הוא לא היה שם בשבילי”.

איבדת את העסק באותה עת, את בן הזוג. אומנם, מבחינה עסקית, אחרי שנים רבות שחלפו, את מצליחה – אך מה עם זוגיות חדשה?

“ לא נעים בכלל להינטש בזמן משבר. בן זוגי פשוט נעלם בזמן הכי קשה, בנקודה הכי נמוכה שהייתי. למרות שרגע קודם המשפחה שלי, שהיא הגב שלי ואין שני להם, הוא ועוד חברים ואנשים טובים בדרך עזרו לי לפנות את הסטודיו ולמכור דברים, כי אני לא הייתי נוכחת ולא הייתי מסוגלת לראות את החלום שלי נסגר. בחרתי לצייר לי ציור יפה ולראות את הדברים אחרת. לחשוב חיובי. אמרתי לו שתוך שנה נקנה בית והכל יהיה בסדר, כי ככה באמת רציתי להאמין. הוא פשוט הביט בי ושתק. אחרי כמה רגעים קם והלך, בלי להסביר.
בלי להגיד מילה. נפגעתי. עם השנים הבנתי כמה דברים על זוגיות ובפרט על החיים. חוסר האמונה בגברים מלווה אותי המון שנים, ולכן אני גם לא מצליחה להחזיק זוגיות. למזלי, בורכתי בהורים ומשפחה מאוחדת ומגובשת שעמדה לצידי ועזרה לי לצאת מהמצב אליו נכנסתי, דאגה ועזרה לי לצאת מהחובות ולהרים אותי לדרך חדשה כלכלית בריאותית ואישית”.

ניתן לומר שלא רק שהצלחת להתאושש, אלא יצרת ליין מקורי שנשים מכל רחבי הארץ מגיעות אליך בזכותו?

“מהלימון עושים לימונדה. ימי הקורונה הביאו לי את ההשראה. אקדים בסיפור קצר על סבתי היקרה, שנפרדה מאיתנו לפני כשלוש שנים בעקבות סרטן השד שפקד אותה פעם שניה. סבתי הייתה ליידי אמיתית שידעה להתלבש. שמנה, נמוכה ובעיקר ענווה. כקטועת שד היא הקפידה תמיד להיראות במיטבה. היא הייתה אומרת, שבבטן יש חושך, אך מלבושו של אדם פותח דלתות. היא צדקה. כשהקורונה נכנסה לחיינו, העבודה פסקה. לא היו כלות ולא היו שמלות ערב.
הים שימש לי מפלט. נזכרתי במה שסבתי הייתה אומרת, והתחלתי לצייר ולתפור בגדי ים ובגדי נוחות לנשים – בגדים שנשים ירגישו שלמות איתם”.

ניתן לומר, שהים ודברי סבתך הם ההשראה לסטארט-אפ ולקו האופנתי שאת מובילה?

“אכן, ביליתי לילות כימים בחוף הים, מתבודדת, מחפשת תשובות ובסוף גם קיבלתי מתנות. הייתי צריכה בגד ים שאיתו ארגיש בנוח ויפה ופשוט לא מצאתי. לא מצאתי בגד ים שארגיש בנוח עם הגוף שלי. אני אישה מלאה ולא אוהבת לחשוף אזורים פחות יפים. אמרתי לעצמי: “אם אין אני לי, מי לי”. בהתחלה פיתחתי קולקציה של בגדי ים עבורי ופשוט התחלתי להסתובב איתם בחוף. נשים וגם גברים היו ניגשים אלי ומחמיאים לי בלי סוף. הבנתי שעליתי על משהו, שחסר בארץ וגם בעולם, הלבשה לים לנשים עם צרכים שונים, שאני צריכה ורוצה שכל אחת תרגיש טוב עם מי שהיא. הבנתי שישנו צורך אצל בנות ונשים מסוימות שיש להן בעיות עם הגוף שלהן, שרוצות להצניע ושגם יש להן צורך רפואי -קטועות שד, סטומה חוסר פרופורציה או סימטריה. גם נשים אחרי ניתוח עם צלקות ועיוותים, עודפי עור ,אוכלוסייה דתית ונשים מלאות עם מידות גדולות כמוני ולא רק, רוצות להרגיש נוח ולהרגיש טוב כשהן בוחרות ללכת לים”.

מה מייחד את בגדי הים שאת מעצבת?

“בגדי הים שלי, מעבר לכך שהם מחטבים, הם פרקטיים ורב שימושיים. הם נוחים ומתאימים כמעט לכל מטרה. אם זה לים ואם זה למשרד”. לירז שולפת חלק עליון של בגד ים. כמעשה קסם, בן רגע, הוא הופך לחולצה אופנתית. “התחתון יכול לשמש כמחטב לכל דבר, החלק העליון של בגד הים יכול להפוך לחולצה או שמלת ערב. הבדים עצמם מחטבים, הגזרות עצמן בנויות מתוך חשיבה של אשליה אופטית עבור הלקוחה ועדיין, עדיין חשוב לי לשמור על איכות ונוחות”, היא מסבירה.

ניתן לומר שמודל היופי המבוסס על רזון מתחיל להיעלם לו ממחוזותינו?

“ברגע שאשה שלמה עם מי שהיא, היא מאושרת. זה הדבר הכי חשוב. היום אני עצמי שלמה עם מי שאני וזה אחרי עבודה וטיפול של שנים בעצמי. היום התפיסה השתנתה. ישנה מודעות לקבלת האחר והשונה בחברה. אנחנו צריכים להיות שלמים ולא מושלמים. ואם תשאלי מי תדגמן, אז כמובן שאני”, מצחקקת לירז בקול ומוסיפה: “אולי ככה אמצא חתן”…