היא הייתה מעורבת במאבק הציבורי להנגשת העיר חדרה ותרמה רבות להפיכת העיר לנגישה הרבה יותר. תכירו את לימור ברנע, שמסבירה מדוע הכל אפשרי בחיים
סדר יומה של לימור ברנע (47), אמא לבת 23, כולל, בין השאר, את עבודתה בצוות הרכש של מלון דן קיסריה. במסדרונות משרדי הממשלה, כמו גם במסדרונות עיריית חדרה, מכירים אותה היטב – עוד בימים שביחד עם חבריה, נאבקה להנגשת המרחב הציבורי ומוסדות הציבור לנכים. זה כלל, כמובן, מאבק ציבורי להוספת חניות נכים בכל רחבי העיר. שנים אחרי והיא יכולה לחייך. העיר חדרה מונגשת הרבה יותר. מגיל ינקות מתמודדת לימור עם מחלה המאופיינת בחולשת שרירי הגוף. מחלה יחסית נדירה. כמי שנולדה בחדרה, גם היא למדה בבית הספר היסודי ארלוזורוב, והמשיכה בתיכון חדרה. תמיד, כשווה בין שווים.
הילדות בחדרה – כיצד את מסכמת את זכרונותיך?
“הייתה לי ילדות נפלאה, שכללה חברות, טיולים וכמובן לימודים. רוב הבילויים שלנו, בזמנו, כללו ביקורים של החברות אחת אצל השנייה, במקרה הטוב, יציאה לסרט או מפגשים בפיאצה ליד המזרקה. בתום הלימודים נישאתי, ילדתי את בתי ובמקביל למדתי מחשבים, גרפיקה ממוחשבת ועבדתי לפרנסתי. מעולם, בעצם, לא ויתרתי לעצמי. אולי לקח לי קצת יותר זמן להגיע למטרות, אך תמיד אני מגיעה אליהן. למטרות שהצבתי”.
מבחינת נגישות, האם לנכים המתגוררים בחדרה יחסית קל או קשה יותר בהשוואה לערים אחרות?
“יחסית לערים אחרות חדרה נחשבת לעיר נגישה עבור ציבור הנכים. למה שאני צריכה תמיד יש מענה. כל זה הוא תוצאה של מאבק שניהלנו, הקהילה הנגישה בחדרה עם עיריית חדרה, על מנת שכל משרדי הממשלה בעיר יהיו נגישים לציבור הנכים. נלחמנו שתהייה מעלית בבניין העירייה, נלחמנו על נושא החניות בעיר ועל הנמכת המדרכות במטרה שיהיה קל לציבור הנכים לצאת מהרכב ולעלות למדרכה. לשמחתי, המאבק נשא פרי. העירייה באותה עת נרתמה למאבק וסייעה לנו, לא מעט. ככה, ביחד, השגנו עיר נגישה יותר. לצערי, עדיין אין מספיק חניות נכים בעיר. במיוחד לרכבים גדולים עם מעלית. לטעמי, גם אין מספיק אכיפה בנושא”.
לימור: “יחסית לערים אחרות חדרה נחשבת לעיר נגישה עבור ציבור הנכים. למה שאני צריכה תמיד יש מענה. כל זה הוא תוצאה של מאבק שניהלנו, הקהילה הנגישה בחדרה עם עיריית חדרה”
מזה 11 שנים שאת עובדת בצוות הרכש של מלון דן קיסריה.
“אכן, כמו כל אדם, גם אני עובדת. אני לא נותנת לנכות שלי להפריע לי או לעכב אותי. מזה 11 שנים אני עובדת בצוות הרכש של מלון דן קיסריה. אני חייבת לציין את הנהלת המלון, שתמיד ידעה להתאים את צרכי המיוחדים כנכה המסתייעת בכסא גלגלים. ההנהלה תמיד דאגה לי למשרד נגיש ולכל מה שאני צריכה. אני הגעתי לעבודה במלון דרך עמותה בשם “בית הגלגלים הרצליה”. בעמותה פועלים לשילוב עובדים עם נכויות במקומות עבודה מעורבים ומשולבים. נקלטתי לעבודה והשתלבתי במהירות כאחת מהצוות. מאז ועד היום”.
נדמה, כי מצד אחד הדור הצעיר היום פתוח יותר לשונה. מנגד, נדמה כי הדור הצעיר מוותר מהר מדי לעצמו. מהו המסר שלך אליו?
“אין לא יכול, יש לא רוצה. הכל אפשרי בחיים וזה רק תלוי באדם עצמו. הכל זה ענין של השקפה. חשוב שהציבור תמיד ידע לקבל את האחר את השונה. חשוב שנהיה יותר סלחנים ואדיבים אחד כלפי השני. לי הכי חשוב תמיד להסתכל על האדם, כי תמיד בתחילת הפגישה אתה נתקל בכיסא, אבל על הכיסא יושב בן אדם כמוני וכמוך שהוא ממש לא שונה מכל אחד אחר. על הכיסא יושב אדם עם רצונות עם דעות, אשה או איש עם לב ענק. ועוד מסר אחד, תחלמו ותשיגו במעשים”.