חשש כבד, שבג”ץ יפסול את החלטת הממשלה שלא לאשר הרחבת תחנת הכוח opc בחדרה ויקבל את טענת העותרת שהחלטת הממשלה התקבלה משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים
האם לחצים פוליטיים שהפעילו חלק משרי הממשלה בדיון על הרחבת או אי הרחבת תחנת הכוח opc בחדרה, המכונה opc2, עמדו במרכזה של החלטת הממשלה מחודש מאי השנה לבלום הקמת התחנה ולא לאשר זאת בשלב זה? על שאלה זו בדיוק דן בשבוע שעבר בג”ץ והדהים את פרקליטות המדינה, שכבר בתחילת הדיון הבהירו השופטים – כי כל טענות ההגנה של הממשלה נפלו – למעט השיקול לנזק סביבתי. אלא, שאליה וקוץ בה: המדינה לא הציגה תימוכין לכך בטענות ההגנה. בעקבות זאת הורה בג”צ למדינה להסביר מדוע לא לאשר את הרחבת תחנת הכוח בחדרה, לחילופין לבטל את ההחלטה ולקיים דיון חוזר בממשלה.
התנגדות אזורית גורפת נגד הקמת opc2
במשך שנים מובילות כל רשויות האזור, ובראשן עיריית חדרה, את התנגדותן להרחבת תחנת הכוח opc משלל סיבות. החל מפגיעה באיכות הסביבה, דרך פגיעה בהתפתחותה העתידית של העיר ועד לעובדה, כי חדרה והאזור הפכו לחצר האחורית של המדינה – בו כל גופי התכנון הממשלתיים. אל השחקניות המקומיות הצטרפו כל גורמי איכות הסביבה, בהם, המשרד להגנת הסביבה וכן איגוד ערים שרון כרמל המאגד 19 רשויות ומוביל קו לוחמני לשמירה על איכות הסביבה בכלל ואיכות האוויר בפרט.
בחודש אפריל השנה, בדיון גורלי שקיימה הממשלה, הציגו גורמי התכנון המקצועיים ארבע חלופות מתאימות להקמת תחנות כוח נוספות, בהן גם הרחבתה של opc חדרה. בהחלטת הממשלה, שכבר בלמה בעבר את הקמת תחנת הכוח בחדרה, נבחרו שתי תחנות אחרות. זאת, למחאת גורמי המקצוע שטענו וטוענים, כי המצב האנרגטי של מדינת ישראל חמור ומחייב להקים את כל ארבע התחנות שהוצגו.
הכל פוליטיקה או החלטות ענייניות?
אלא, שדיוני הממשלה בנושא, כך עולה מטענות opc וכן התבטאויות שרים, בהם שר הפנים משה ארבל, לא עסקו אך ורק בניתוח מקצועי וקבלת החלטה המבוססת על נתונים, אלא גם על שיקולים פוליטיים לכאורה. בין השאר, התבטאויות פוליטיות לכאורה, במהלך הדיון של שני שרים בליכוד – לאור התנגדות התושבים באזור – בהם חברי מרכז רבים.
שר הפנים ארבל פנה לזמכיר הממשלה בבקשה לתקן את פרוטוקול הדיון הממשלתי, בטענה כי במהלך הדיון חלק מהמשתתפים העלו טיעונים פוליטיים ולא עניינים. “הפרוטוקול חסר ולקוי ואינו משקף את הנימוקים שהביאו שרי הממשלה המתנגדים לתוכניות”. בעקבות זאת שיגרו עשרה ראשי רשויות באזור התחנה מכתב מחאה בו הדגישו כי ההתנגדות המקצועית הוא בכשל הידוע מראש בתכנון תשתיות ומוסדות ציבור. באותה עת דחו שרים שהתנגדו במהלך הדיון את טענות השר ארבל והדגישו כי ההחלטה בעניים תחנות הכח נסובה על שיקולים מקצועיים בלבד. הם אף הדגישו, כי “ראוי שהשר ארבל שעוסק בנושא תחנות הכוח באובססיביות ייתן התייחסות מדוע רצה לקדם תוכנית בניגוד לתקנות שקובעות שחייב להיות קו סולר לשעת חירום ומדוע תמך בהקמת תחנת כוח נוספת בחדרה, שתפגע בתושבי העיר ותגביר את זיהום האוויר כפי שנטען על ידי המשרד להגנת הסביבה”.
שאלת השופטים: איך אפשר לדבר על שיקול סביבתי, כשאין לכך שום תימוכין?
בג”ץ, כאמור, בהרכב של שלושה שופטים, שלח את המדינה לעשות שיעורי בית ולהסביר מדוע לא לאשר את הרחבת תחנת הכוח בחדרה, או כפי שציינה בתחילת הדיון השופטת יעל וילנר: “נתחיל מהסוף… צו על תנאי או ביטול החלטה?”, וכפי שהוסיפו השופטים: “איך אפשר לדבר על שיקול סביבתי, כשאין לכך שום תימוכין?”.
בכל מצב, לקראת הדיון הבא, תצטרך הפרקליטות אשר מגנה על החלטת הממשלה, להציג דו”ח סביבתי מקצועי – המצביע על הנזקים הצפויים. אחרת, לא תיוותר לבג”צ ברירה והוא עשוי לפסול את החלטת הממשלה, שלטענת העותרים התבססה יותר על שיקולים לא עניניים מאשר שיקולים מקצועיים.
בתמונה: תחנת הכוח הקיימת באזור התעשיה בחדרה, צילום אדוארדו מנדוזה
