הוא היה מורגל במעקבים ובניעור בלשי משטרה, אז איך בכל זאת הצלחנו, לבקשת אשתו, לתפוס אותו על חם – עם המכנסיים למטה (תרתי משמע)? עם אמצעים מיוחדים. כל הפרטים…
פגשתי אותה באירוע משפחתי באחד מאולמות השמחה באזורנו, אישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה. אמא לשלוש בנות יפהפיות ורעייתו של איש שהכרתי.
במהלך המולת הריקודים לחשה לי “בוא החוצה”. לפני שהספקתי לראות מי זו הלוחשת, כבר הייתה בדרכה מחוץ לאולם. כמובן שקרצתי לאשתי שמיד הבינה ויצאתי מחוץ לדלתות האולם לעבר החנייה. היא המתינה לי ליד המרצדס המפוארת שלהם. כשהגעתי, פתחה את הדלתות ושנינו נכנסנו פנימה.
“חולת רוח”, “פנטזיונרית”
“אני פונה אליך כי אני חושבת שאפשר לסמוך עלייך. אתה יודע שבעלי הוא לא האדם הכי ישר בעולם. לכן, לא אדבר עם אף אחד על צרותיי, מלבדך, כמובן”. מיד רצו לי התמונות של בעלה, שהיה דמות רבת מעללים וכנער צעיר זכרתי אותו מובל, לא אחת, לתחנות משטרה ומעצרים מתוקשרים. בקיצור, הוא לא היה טלית שכולה תכלת, אבל מה לעשות, יש רבים כמותו שמועדים. היא סיפרה לי שאין בכוונתה לפרק את החבילה.
היא נשואה לו מאז היותה בת 17 ,אבל היה חשוב לה להוכיח ל”שמוק”, כהגדרתה, שהיא איננה “חולת רוח”, “פנטזיונרית” ועוד ויש לו, לאדון, רומנים ופלירטים מהצד.
לאחר שחשבתי על כל ההשלכות, הודעתי לה שאקח את העבודה. מעולם לא פחדתי מעבודה או מאדם זה או אחר, גם אם מדובר ברקע מפוקפק. העבודה לא הייתה קלה. הוא היה רגיל ומורגל במעקבים משטרתיים. בשל כך אימץ לעצמו גינוני “ניעור מעקבים”, גינונים אלה הופנמו באופי נהיגתו ועוקביי מצאו עצמם, לא אחת, מנוערים. בסוף יום המעקב הראשון תדרכתי את חוקריי ואימצנו שיטת מעקב מותאמת – עם מספר רכבים. המעקב הפך לפשוט יותר.
במהלך היום נמסר לי, כי הוא הכניס למכוניתו נערה צעירה ממוצא בלקני. השניים נכנסו לחניון תת קרקעי באחד מבנייני הבורסה ליהלומים – שבע קומות מתחת לפני האדמה. תיעדנו אותו עם הצעירה ברכב. כשהגיעו החומרים התאכזבתי. איכות
הסרטונים בשל החשיכה הייתה גרועה.
ביום המעקב השלישי אסף הבעל למרצדס המהודרת נערה אחרת. גם הפעם הסיע אותה לאותו מקום חשוך. אין ספק, חשבנו לעצמנו, האיש גם יודע איך לנער מעצמו מעקבים וגם בוחר מקומות שקשה מאוד לעקוב ובעיקר לתעד אותם.
חשבנו מה עושים, איך דוחפים אותו לשגל נערות צעירות, או לפחות כאלו שנראות נערות צעירות, לא בקומה שביעית מתחת לפני האדמה. מי שהציל אותי היה דווקא מיכאל, האיש הטכני שלי, מיכאל שבעברו הרחוק עסק בפיתוח אמצעים מיוחדים נגד אנשים מבוקשים מאוד, עסק בפיתוח אמצעים מיוחדים לגברים בוגדניים.
כמיטב המסורת, כיוון שאני מכיר את האיש, התחפשתי
טלפנתי מיד ללקוחה ושאלתי אם היא יכולה לקבל את המרצדס לשעה בלבד, “כן, בוודאי” ענתה לי, וסיפרה לי שהרכב רשום על שמה. מתברר, שכל יום חמישי היא הייתה יוצאת לקניות ברכב, כי תא המטען שלו היה גדול מאשר ברכב שלה.
מיכאל התקין את מה שהתקין עם אמצעים מיוחדים, וביום ראשון הצטרפתי גם אני למעקב. כמיטב המסורת, כיוון שאני מכיר את האיש, התחפשתי. באותו היום חוויתי על בשרי את טקטיקות ניעור המעקב. לא האמנתי איך אדם מסוגל לנהוג כנתון במעקב תמידי, ממש הרגשתי צורך ללחוץ את ידו ולומר “כל הכבוד”. בשעות הצהריים אסף למכוניתו את אחת הנערות מהשבוע שעבר. חוקריי כבר הכירו אותה.
כמנהגו בימים כתיקונם נכנס מיד לחניון תת קרקעי חשוך. כעבור כמה קומות כלפי מטה, חנה בפינה חשוכה. הצעירה החלה עוסקת במלאכה. כמובן שחוקריי תיעדו במהירות את הנעשה מבעד לחלונות הרכב. אני, שלא ראיתי שום שינוי בתאורת הרכב, כבר דאגתי שמיכאל אולי פישל – בכל זאת, תמיד יש פעם ראשונה…לאחר משגל קצר יצא מהחניה וחוקריי בעקבותיו.
באותו הערב ישבתי במשרדי והמתנתי לחוקריי עם הסרטונים. כשזו הגיעה והכנסתי אותה למחשב שלי, אורו עיני. מיד כשכיבה את מנוע הרכב והכול היה חשוך, נדלק לפתע אור ירוק ברכב. כמי שבקיא בעניינים, הבנתי שמדובר בפנס אינפרא אדום מיוחד, שנראה רק לעיני המצלמות ולא לעיני האנשים. מיכאל החליף את הנורה במרכז הרכב לנורה ייחודית זו. ברגע שהאוטו כבה, נדלקה הנורה.
באותו הערב מאוחר יותר, פגשתי את הלקוחה. עיניה קרנו מאושר אך בד בבד דמעה בצבצה בזווית עינה. כשלחצתי את כף ידה הרגשתי כי רעדה מהתרגשות.
עברו מספר ימים והיא התקשרה לאשר לי את החלק האחר של העבודה. אני, באופן אישי, דאגתי למחוק את הסרטים. עדיף שלא תדעו למה היה לה כל כך חשוב לנקות את הסרטים.
הכותב: איתי כהן, בעלים של משרד חקירות בחדרה. השמות בסיפור בדויים וחלק מהפרטים שונו למניעת זיהוי. לקבלת יעוץ מידי ודיסקרטי חייגו 053-786-5001
צילום אילוסטרציה: פוטוליה
לסיפורים נוספים של הבלש