כלל אצבע הוא, שכאשר בעל עסק חושד שעובדיו גונבים ממנו מהקופה הרושמת, לרוב הם כבר גונבים תקופה – הוא פשוט מגלה זאת מאוחר מדי. סיפור על גניבה אחת יותר מדי
הוא היה בעליהם של מספר תחנות לשטיפת רכב בארץ. כשהגיע אלי דרך חבר טוב שלי שמחתי אבל לא ידעתי עד כמה אני צריך לשמוח. הוא סיפר לי כי בסניף ברמת גן, מישהו ככל הנראה, החליט להיות “שותף סמוי”. הרווחים קטנו למרות שאנחנו באמצע הקיץ.
בתחנה עבדו מספר אנשים וביניהם גם קרוב משפחה של רעייתו, אדם נחמד מאוד. הוא היה אחראי על הסניף.
קבענו להיפגש בעוד שלושה ימים, ליד התחנה באישון לילה. עד אז הבטיח כי ישיג מהאחראי, את מפתחות התחנה (המקום בו הקופה נמצאת) וקוד האזעקה. עברו שלושה ימים ונפגשנו בלילה. להפתעתי הוא לא חיכה לבד. יחד איתו המתין גם קרוב המשפחה. מסתבר שהוא שיתף אותו בחקירה הסמויה ועשה דבר שביקשתי בכל לשון של בקשה שלא יעשה.
עבדנו כשעתיים לערך. בסיומם התקין מיכאל, האיש הטכני שלי, את המצלמה הנסתרת מעל הקופה – כך שכל כסף שאמור להישאר בה, ייראה הכי טוב שאפשר.
הלקוח לא האמין עד כמה קטנה וזעירה היא יכולה להיות, המצלמה. הוא אהב את הרעיון שלקח לו רבע שעה למצוא אותה לאחר ההתקנה, וזאת למרות שידע את מיקומה, “פחות או יותר”.
כעבור חמישה ימים צלצל אלי וקבע פגישה. לפגישה הגיע עם האחראי ודיסק און קי. נכנסנו לחדר הישיבות. בין קפה לקפה ראיתי במו עיני איך העובדים בתחנה חוברים לקופאית ויחד עושים קומבינה בה חלק מהמכוניות לא עוברות
דרך הקופה – למרות שעברו ועוד איך דרך מכונת השטיפה.
שמחתי על כי קרוב המשפחה, אינו בסוד הגניבה, וראיתי שהלקוח לקח קשה את עניין הגניבה.
במשך כל השהות אצלי לא הפסיק לספר, כי כל חייו עזר לפועלים אלו ושילם להם ביד רחבה ואף מעבר לכך. בסיום הצפייה קבענו מועד לפרוק המערכת הסמויה ונפרדנו כשאני מביט לעיניו של הלקוח ורואה עצבות רבה.
עוד באותו ערב קיבלתי טלפון נוסף מהלקוח: “אני רוצה שתעביר את המצלמה למקום אחר שלי באזור נתניה, גם כן שטיפת רכב, למתי אפשר לקבוע?”, שאל.
למחרת בלילה פירקנו את המצלמה הסמויה ברמת גן והעברנו למקום בנתניה. עברו יומיים בלבד והוא התקשר ושאל אם יוכל להגיע למשרד. תוך שעתיים ישבנו על כוס אספרסו וצפינו בקלטות של. גם פה הקופאי גנב. כל רכב חמישי
שנכנס לשטיפה לא נרשם בכלל. בסוף יום העבודה ספרנו כ – 1000 ₪ לכיסו של הקופאי, שהלך הביתה שמח ומאושר.
כשהתחתן, אני זה ששילם את רוב החתונה
הלקוח ראה את הגניבות וסרב להאמין, “גונבים אותי”, אמר, “ואני נותן אמון מלא באנשים הללו. הקופאי הזה, אני חיתנתי אותו. הבחור היה תפרן רציני. כשהתחתן, אני זה ששילם את רוב החתונה”. הרגעתי אותו.
לפני שהלך קבענו שנפרק את מערכת המעקב כבר באותו לילה, “אין לי צורך לראות יותר, גם כך זה כואב לי” אמר ולפני שנפרדנו הוציא פנקס צ’קים ורשם סכום של שלוש התקנות. מה זה? שאלתי והוא חייך, “זה עבור ההתקנה האחרונה – אותה נעשה מחר בלילה, בחיפה”.
למחרת נפגשנו בחיפה. הוא הגיע עם המכונית היקרה שלו, פתח את ביתן הקופה של השטיפה ומיכאל המתקין התחיל לעבוד. הכנתי אותו לבאות, הוא כאיש עסקים ותיק, חייך ואמר לי כי לעיתים הסטטיסטיקה קצת עקומה. אני מקווה בשבילך אמרתי לו ונפרדנו.
אבל הסטטיסטיקה לא הייתה עקומה גם במקרה הזה… ידעתי שהוא מאמין יותר מידי בעובדיו וראיתי זאת כבר. תמיד סיפרתי ללקוחותיי, שמניסיוני, כאשר בעל עסק חושד שגונבים ממנו, לרוב מתברר שגונבים ממנו מזמן.
בלילה האחרון כשנפרדנו, לחצתי את ידו בחום. אל תיקח את עניין הגניבה קשה אמרתי לו, מרבה נכסים, מרבה דאגות – זה חלק מהמשחק. “מחר אכנס אליך עם צ’ק נוסף על מקומות נוספים” אמר לי, הנפתי יד כביטול, זה בסדר, אמרתי לו, זה בסדר.
הוא לא הגיע למחרת, גם לא כעבור שבועיים, טלפנתי אליו כעבור שבועיים אבל בטלפון שלו לא ענו “המנוי אינו זמין כעת”, ענתה ההודעה האוטומטית.
עברו חודשיים, ובמקרה הזדמנתי לאזור שטיפת הרכב שלו בתל אביב. נכנסתי למקום ופגשתי את בן משפחתו. “הוא היה אדם גדול, עזר לכולם. פשוט לקח את דבר הגניבות קשה מדי”, סיפר לי. לא הבנתי ושאלתי מה זה אומר. והוא ענה בקול כואב: “הוא התאבד אחרי התוצאות של חיפה. השאיר מכתב לכל העובדים שגנבו אותו, שיישב על מצפונם. לך הוא השאיר צ’ק ורשם “בונוס” בפרטים”. עצמתי עיניי והרמתי ראשי למרומים, למה? שאלתי, למה?
הכותב: איתי כהן, בעלים של משרד חקירות בחדרה. השמות בסיפור בדויים וחלק מהפרטים שונו למניעת זיהוי. לקבלת יעוץ מידי ודיסקרטי חייגו 053-786-5001
צילום אילוסטרציה: פיקסביי
לסיפורים נוספים של הבלש
