זה הזמן להכיר את איה ורביד סטרול, שהרימו מיזם “כריך למי שצריך” בו הם מחלקים כריכים לכל דורש; מצד אחד מעשה טוב, מנגד עוד תעודת עניות למדינה
בני הזוג איה ורביד סטרול נשואים והורים לשלושה ילדים, מתגוררים בתלמי אליעזר. רביד הוא מדקר בשיטה הקוריאנית ומתמחה בדיכאונות וחרדות, ואילו איה בוגרת בית הספר למשחק ניסן נתיב. שחקנית ואומנית בעבר וכיום מכינה תלמידים למבחני כניסה לבתי ספר למשחק.
איך התחיל המיזם “כריך לכל איש”?
איה: “בשנת 2019 הסתובבתי בחדרה יחד עם בני מתיה שהיה בן 8. ברחוב הנשיא ראינו מישהי שמחטטת בפחים. הילד שאל אותי מה היא עושה ולמה היא מחטטת בפחים? השבתי לו שכפי הנראה היא איבדה משהו ובוודאי מחפשת אותו. אותה אישה הסתכלה לעברי.
היא פשוט התביישה וחשה מבוכה גדולה. חזרתי הביתה ואמרתי לרביד ‘שאי אפשר יותר לראות שמישהו מחטט בפח ואני אסיט את המבט ואתעלם”.
רביד: “הבנו שאין לנו מספיק כסף כדי שנוכל להציל את כולם, ואין לנו אפשרות לפתוח בית תמחוי, אז הצעתי לאיה שנכין בבית כריכים ונצא לרחוב הראשי בחדרה ונחלק אותם לכל מי שירצה. העמסנו על הרכב שולחן, הכנו מספר לא רב של כריכים ונסענו לחדרה שהיא העיר הכי קרובה למקום המגורים שלנו.
הגענו לרחוב הרברט סמואל ליד בנק הפועלים והצבנו את השולחן. הגענו עם כריכים ותוך שניות הכל נעלם, ואז הבנו שאנשים זקוקים לזה”. “פעם בשבוע, ביום חמישי, הגענו לחדרה על מנת לחלק את הכריכים. אנשים התביישו בהתחלה, אך לבסוף אזרו אומץ
וניגשו ולקחו – תוך שהם אומרים תודה”.
המיזם המקומי שלכם הפך לארצי. כמה דוכנים פזורים ברחבי הארץ?
“יש לנו כ 14- דוכנים הפזורים ברחבי הארץ. בחדרה בלבד אנחנו מחלקים מידי יום חמישי כ 150- כריכים. ישנן מאפיות שתורמות לנו, חקלאים שמביאים לנו סחורה בימי החלוקה. פתחנו עמותה שכולה פועלת בהתנדבות . יש לנו חשבון בנק שאנשים טובים באים ותורמים לנו. כל זה על מנת שנוכל לחלק ולתת כריכים לאנשים.כיום אנחנו שולחים כריכים לכל המקומות שמשתתפים במיזם הזה וחברים בעמותה, יש לנו דוכנים בירושלים, בנהריה בקריית חיים, קריית אתא, בת ים , אשדוד ובעוד ערים. אנחנו מחלקים כיום רק כריכים ארוזים וקנויים ממאפיית עינת, לחמים וירקות, שאנשים מבאים ותורמים”.
עד כמה קשה לנהל מיזם מסוג זה כיום, בימי קורונה?
איה: “יש שוני ענק. כיום הרבה יותר אנשים נזקקים לכריך. עוד לפני שאנחנו מגיעים משתרך תור גדול של אנשים שמחכים לכריך שנחלק להם. זה מגיע למצב שאנחנו מקבלים טלפונים מרשויות הרווחה בו הם מודיעים לנו שהם שולחים מישהו שייקח כריך. רוב האנשים שמגיעים הם קבועים. ניצולי שואה, אנשים קשי יום וקשישים והורים וילדיהם. כיום, בעידן הקורונה, אני מזהה אנשים חדשים שמגיעים. תחושת אי הנעימות שזורה על פניהם, אבל בסופו של דבר הם ניגשים ולוקחים את הכריך”.
מה השאיפה והחזון שלכם?
“היעד והרצון שלנו הוא שיהיה דוכן של “כריך לכל איש” בכל עיר בארץ, זה נותן ומאפשר לאנשים לאכול. אני מזהה לא פעם שחלק מהאנשים באים גם על מנת לדבר ולאכול. אנשים שהיו שקופים פעם, היום כבר לא שקופים. הם גיבורי העלילה.
אנחנו רוצים שהמיזם הזה יחבר בין אנשים. החלום שלנו הוא, שלא נשמע נשמע בשנת 2021 עוד את המשפט שאם לא הייתם, לא היה לנו מה לאכול”.