בכל רחבי הארץ מופיעים חברות וחברי המקהלה המשולבת "מעבר לקול", שבין זמריה שלושה דיירי אקי"ם חדרה. "כולם שווים במקהלה", הם אמרו רגע לפני שעלו לבמה
מיטל בניטה, תובל אסולין ודוד גלובמן, שלושה דיירים של אקי"ם חדרה, הם זמרים בעלי כשרון יוצא דופן לשירה. כבר כמה שנים שהם חלק בלתי נפרד ממקהלת "מעבר לקול" – כפר סבא. "מעבר לקול" היא מקהלה משולבת. במקהלה 22 זמרים וזמרות מחדרה ועד תל אביב, עם וללא מוגבלות. הזמרים עם המוגבלות במקהלה הם בוגרים בעלי לקויות תקשורתיות, או בעלי לקויות קוגנטיביות, לרבות מש"ה ( מוגבלות שכלית התפתחותית ). הזמרים מגיעים אחת לשבוע, בימי רביעי, בין השעות 18.00 עד 20.00 , לחזרה במרכז היום "סביון" בכפר סבא. הם שרים בליווי פסנתר. שלושת הזמרים מחדרה מגיעים בהסעה מטעם אקי"ם חדרה. אותם מלווה המדריכה הצמודה איבויה מולודקין.
כך מחברים בין אנשים
קצת רקע. עמותת "מעבר לקול" הוקמה על ידי מספר אנשים, ביניהם המוזיקאי אורי שחר. הוא גם מנהל את המקהלה ומנצח עליה. את המקהלה הראשונה הקימו אורי שחר וחבריו לפני כשמונה שנים. שנתיים לאחר מכן קמו שתי מקהלות נוספות: אחת באשדוד ואילו השנייה בעכו. המקהלות מציעות לקהילה פעילות פנאי בגישה ייחודית ומעניינת. פעילות המתמקדת ביכולת החיבור הטבעי בין זמרים עם וללא מוגבלות. דודו, תובל ומיטל מאקי"ם חדרה שרים במקהלה מיום היווסדה. הם, כמו כולם, עברו אודישנים.
"מה שמאפיין את המקהלה הוא שהאנשים יודעים לשיר, עם מוגבלות או בלעדיה. השירה היא מה שמחברת בין כולם לעשייה משותפת. כולם עוברים אודישנים והטובים ביותר מתקבלים", אומר אורי שחר. לעיתון העיר News הוסיף, כי " הפעילות כוללת חזרות שבועיות, הקלטות והופעות בכל הארץ. בעיקר, בכנסים של מרכז השלטון המקומי וארגונים פרטיים". על הולדת המקהלה הוא אומר: "אני מוזיקאי בעצמי. חשבתי איך לחבר בין אנשים על בסיס החוזקה שלהם במוזיקה. פיתחתי מודל שעושה זאת דרך מקהלה. המודל הזה מאפשר לכל הזמרים לשיר ביחד".
ההכרות הזאת, על בסיס החוזקה המוזיקלית, מאפשרת לייצר קשרים חברתיים. "יש לנו קבוצת וואצאפ משותפת. כולם כותבים בה ונמצאים באינטראקציה, כולם מתקשרים אחד לשני בטלפון. כולם מבקרים זה את זה והקשרים הם כמשפחה גדולה ותומכת. כולם מתרגשים מאוד לפני הופעות, וכולם גאים מאוד בעצמם בסוף כל הופעה מוצלחת".
"בתוך החדר אין מוגבלים ורגילים, כולם כאיש אחד, כולם שווים"
דודו גלובמן (53), דייר בדירת עצמאות של אקי"ם חדרה, חי עם בת זוגתו ושותפים. למחייתו הוא עובד במפעל אשבל בקיבוץ מענית. אולם, מה שהוא אוהב יותר מכל זה לשיר. "אני שר מאז שאני זוכר את עצמי. אני אוהב לשיר בעיקר מזרחית, את השירים השמחים. אני במקהלה מאז שהקימו אותה כבר שמונה שנים. כולם שם חברים שלי, אנחנו כמו משפחה. אני שמח שיש את המקהלה. בתוך החדר אין מוגבלים ורגילים, כולם כאיש אחד, כולם שווים. מתייחסים אלינו יפה, מקבלים אותנו. המקהלה כשמה כן היא מעבר לקול – גם בק וגם בכ'. אני מחכה כל שבוע להגיע למפגש של החזרות, זה גם שירה וגם מפגש חברתי. אני שמח שיש את המקהלה. אני אוהב את כולם שם, אנחנו בקשר תמידי גם מעבר לחזרות. יש קשר טלפוני, קשר בוואצאפ".
איך אתה מרגיש בהופעות ואיך אתה מתגבר על ההתרגשות להופיע מול אולם מלא?
"אני אוהב להופיע. אני מתרגש קצת בהופעות. שאני שר אני מסתכל ישר כאילו אני שר לאולם ריק מההתרגשות ומפחד שלא אצליח. בסוף זה יוצא מוצלח. יש לי גם סולואים. אחרי כל הופעה אני אומר תודה רבה לאורי, שהוא האבא של המקהלה והכול בזכותו. אני מרגיש הנאה וסיפוק שאני שר בכלל, ובמיוחד שאני שר במקהלה. זו הייתה פנטזיה שלי להיות זמר ולהופיע בפני קהל שהייתי ילד. עכשיו אני מגשים את החלום".
- בתמונה. מימין לשמאל: מיטל בניטה, תובל אסולין, על הפסנתר- אורי שחר, דודו גלובמן ואיבויה מולודקין.