ניב חיה חזן מפרדס חנה כרכור נלחמת על חייה. אתם יכולים לעזור
“לרגע הזה אף אחד לא הכין אותי, דבר כזה באמצע החיים”, כתבה ניב חיה חזן השבוע בפוסט שהופץ בפייסבוק.
“זה עדיין לא נתפס לי. אבל מהרגע שהחלטתי שאני נלחמת על החיים שלי, החלטתי שאני עושה הכל כולל הכל”.
בפוסט תחינה וזעקה תיארה מדריכת הפילאטיס הצעירה מכרכור את המחלה שנפלה עליה פתאום ואת השלכותיה, ודבריה מדברים בעד עצמם: “לעולם לא חשבתי שביום אחד הכל מתהפך. ברגע אחד מלהיות ילדה שחולמת בענק, הפכתי להיות ילדה חולת סרטן שנלחמת על החיים שלה ואיבדה את הדבר החשוב ביותר לאישה והוא היכולת להיכנס להיריון… אני כותבת את המילים האלה והידיים שלי רועדות, מתקשה להאמין לאיזה מסע נכנסתי באמצע החיים, מסע שהוא סרט אימה.
לפני שמונה חודשים גילו לי סרטן אלים וגרורתי בשלב 4, שהתחיל בצוואר הרחם, שלח גרורות לדפנות הרחם, הרחם, חצוצרות, שחלות, בלוטות האגן לאגן ולבלוטות הלימפה.
סוג הסרטן: Endocervical Adenocarcinoma. הרופאים אומרים באופן חד משמעי שהסרטן שלי אלים בצורה נדירה.
בשבעה חודשים האחרונים עברתי ניתוח לכריתת חצוצרות ושחלות, 35 טיפולי הקרנות, 12 טיפולים כימותרפיים, טיפולי ברכי-תרפיה וטיפולים ביולוגיים, והדרך עוד ארוכה. ואני.. אני מרגישה בתוך גיהינום, מבולבלת מתוסכלת חסרת אונים, עוברת ומרגישה את כל קשת הרגשות שאפשר לדמיין. יש לי כוויות איומות מההקרנות וכאבים מהכימותרפיה, עייפות וחולשה נוראית, אבל בעיקר פחד. פחד נוראי שהסרטן מתפשט כל הזמן בתוך הגוף שלי וזה מרגיש כמו פצצה מתקתקת. ואני רק בת 27, כל החיים עוד לפניי.
אני מתמודדת נפשית ופיזית עם כאבים נוראיים ותחושות שאף אחד לא יבין לעולם. ייסורים אמיתיים. כבר חודשים שאני לא עוצמת עין מהמחשבות והדאגות אני כל כך רוצה שמישהו רק יבשר לי בשורה טובה ואחזור לחיות את חיי כמו שאני רגילה. אני מאמינה בכל כוחי שעדיין יש סיכוי שאני אחזור להיות ניב, שהייתה מלאה בשמחת חיים וחדורת מוטיבציה להגשים את החלומות שלי, והכי חשוב, מנצחת את הסרטן.
אני מרוסקת, אני מרגישה הכי נמוך שהייתי בחיים שלי. מפחדת כמו שלא פחדתי בחיים שלי פחד שמשתלט על כל כולי בכל דקה שעוברת.
ועכשיו, החלטתי שאני יוצאת למלחמה כנגד כל הסיכויים על החיים שלי.
אין אופציה אחרת, אני חייבת לחיות.
כל הטיפולים שעשיתי בארץ עד עכשיו לא מספיקים, אני צריכה אתכם כדי לעזור לי לנצח, אני צריכה אתכם כדי שיהיה לי תקווה לחיות.
וכל התקווה שלי היא בטיפול בארצות הברית, ניו יורק. ולקבל טיפול שלא קיים במדינת ישראל…
אנחנו חייבים להגיע ליעד ולגייס את הכסף לטיפול, לפני שיהיה מאוחר מידי.
אסור שהסרטן ינצח אותי. זה לא יכול לקרות.
בתוך המלחמה והמציאות האיומה שנכפתה עלינו, אני יודעת שכולם מתמודדים כל אחד והצרות שלו. ואני דואגת שאף אחד לא יכול לשמוע את המצוקה שלי.
אני עומדת במצב הכי נמוך בחיי ולבקש עזרה בשביל להציל את חיי זה התמודדות קשה ומביכה עבורי מאוד, תמיד חשבתי שאהיה בצד הנותן והעוזר.
מתחננת, שכל אחד יפיץ ויתרום כל אחד על פי יכולתו”.
“בילדותה, ניב תמיד הייתה ילדה בריאה לגמרי”, מספרת אמא של ניב, גלי שגיא. “קצת אחרי יום הולדתה ה-26, התגלה בביופסיה הסרטן, אחרי שתקופה ארוכה היא התלוננה על כאבים. עשו לה את כל בדיקות ההדמיה האפשריות, ומההתחלה הסרטן, שהתחיל בצוואר הרחם, כבר היה גרורתי, ואמרו לנו שזה סוג סרטן מאוד נדיר ואלים במיוחד. אחרי שהוציאו בניתוח כל מה שיכלו, במשך כמעט 3 חודשים היא עברה יום יום כימותרפיה והקרנות בבית החולים איכילוב.
אחרי הפסקה קלה עשו לה בדיקת PET-CT שממנה הבנו שהסרטן לא הגיב לכימו ולהקרנות וגם המשיך להתפשט. שוב התחלנו טיפול ביולוגי, קיטרודה וכימו. הטיפול מאוד קשה. מהכימותרפיה הקודמת לא נשר השיער, עכשיו כן נשר”.
האם מתארת את שגרת החיים המתישה כיום, התובעת את כל היום כולו: “אנחנו מגיעים לאיכילוב בבוקר, בשעה 10:00 מחברים את ניב לעירויים של הטיפול ורק לקראת 21:00 אנחנו יוצאים הביתה. ניב עייפה והגוף שלה חלש. יש לה כוויות פנימיות עוד מההקרנות שקיבלה בסדרת הטיפולים הראשונה, כאבי רגליים ושרירים. זה כל כך מורכב, קשה ואכזרי. איבדתי אמא שחלתה בסרטן ונפטרה ממנו בגיל 62 לפני שבע שנים.
כשזה קרה הרגשתי שזה סוף החיים, שאני לא יודעת איך אמשיך בלעדיה, וזה אפילו לא עשירית מהכאב שאתה מרגיש כשזה קורה לילד שלך. העולם מתרסק. אנחנו, ההורים, רוצים לחבק, לעשות איכשהו שהכאב של הילדה יעבור אלינו.
כאמא, אני יושבת חסרת אונים כשהבת בוכה וצועקת, ואני לא יכולה לעשות כלום. איך הסרטן שוב דפק לי בדלת?
כאמא שלה אני מאוד פוחדת, פחדים שאני מתמודדת איתם דקה דקה. היא כל העולם שלי. גלי הפסיקה לעבוד כשבתה אובחנה: “רק היא חשובה כרגע”. היא מספרת איך החליטו לנסות את האופציה בארה”ב: “לא הייתי שקטה עם הסיפור כבר בטיפולים הקודמים. הייתי אצל המון רופאים לחוות דעת נוספות, בחיפוש אחר תקווה, ואצל המון רבנים, כל מי שנתן לי תקווה. שלחו אותנו לרופא שסיפר לנו על בית החולים בארה”ב שנותן שילוב של טיפול ביולוגי, קיטרודה וכימותרפיה והקרנות לתגבור, כשהכימותרפיה היא מסוג חדש יחסית שעוד לא נעשה בישראל. מיד התחלנו להתכתב עם אותו בית חולים, והשבוע התחלנו בגיוס ההמונים דרך אתר giveback”. העלות הכוללת של הוצאות הנסיעה מוגדרת בלמעלה ממיליון שקלים.
“בית החולים אמר מראש סכום קרוב למיליון שקלים, וזה לא כולל את הנסיעות, השהייה בארה”ב וההוצאות הנלוות”, מסבירה גלי. “בהתחלה פרסמנו סכום נמוך יותר, כי לא האמנתי שאפשר יהיה לגייס סכום כזה. אבל תוך יום כבר נתרמו מאות אלפי שקלים. “העם שלנו הוכיח מ-7.10 שהוא מלא בנתינה אינסופית, שהיא לא מובנת מאליה בכלל. זו שמחה גדולה להיות חלק מהמדינה הזאת”. אז יש סיכוי לאסוף את הסכום הגבוה, ועם זאת כרגע עדיין חסרים מאות אלפי שקלים, והקמפיין נמשך.
בינתיים, עסוקים בני המשפחה בהסדרת הוויזה והאישורים לנסיעה, שצפויה בעוד כ-9 שבועות במידה וייאסף הכסף. “ניב רוצה לחזור לפילאטיס, דבר ראשון”, מתארת גלי מה חולמת בתה לעשות לכשתרגיש בריאה. “היא מדריכת פילאטיס שחיה את הספורט, הפילאטיס הוא חייה, וזה פתאום התנפץ. יש לה המון חלומות, היא ילדת חלומות”.