את רוב חיי הנישואין היא העבירה בין בסיסים, שם גידלה את ילדיה. רק אז היא גילתה שבעלה, הטייס הבכיר, חובב כיבושים מהסוג שהורס נישואים…היא צריכה בלש פרטי
דבורה הייתה אשתו של טייס קרב בחיל האוויר, את רוב חייה העבירה בבסיסים הצבאיים שם גם גידלה את ילדיה. ברזומה של בעלה, טייס בכיר, נמצאים לא מעט הצלחות גדולות, כך סיפרה לי, אבל היו גם “הצלחות” אחרות. מסתבר שעל אותה הצלחה לא שמעה אף פעם. עכשיו, לאחר 20 שנים במחיצתו של בעלה, הגיעה “השמועה” גם לאוזניה, כבדרך נס.
לפני כחודשיים, נסעה עם רכבה לעבודתה. בדרך למקום העבודה הרכב גמגם ונעצר בצד הכביש. היא נאלצה לגרור את הרכב למוסך ולהמשיך במונית למקום עבודתה. כשהגיעה מונית השירות היא נכנסה אליה והתיישבה
בספסל. במונית ישבו חיילים וחיילות נוספים, שהסתבר לה כי הם משרתים בבסיס בו היא מתגוררת עם בעלה.
הבלתי יאומן
ואז קרה “הבלתי יאומן”, כך אמרה לי והמשיכה בסיפורה: “שתי חיילות שישבו לפניי, החלו לצחקק ולשוחח בקולות על המפקדים בבסיס. זה חתיך וגבוה, זה קשוח ונמוך. זה בנו של זה וזה כזה. בין היתר עלה שמו של בעלי”. דבורה רגילה לזה שמרכלים עליו.
אבל, פה במונית, שמעה דברים אחרים. היא שמעה שלבעלה יש שם של אחד שהולך עם כל מה שזז. היא לא הייתה מתייחסת אם היא לא הייתה שומעת מספר פרטים מדויקים. כאלה, שאשת איש יודעת.
כאן, אנחנו נכנסו לתמונה. רציתי מאוד לעזור לה והתחלתי לחשוב איך ומה. הסברתי לה, שלא אוכל מטעמים מובנים לפעול בתוך בסיס צבאי. היא הנהנה בראשה תוך כדי ניגוב הדמעות ואמרה “זה בסדר, כבר הכנתי תכנית. כשאת חיה עם איש צבא, את לומדת להכין מבצעים”, כך אמרה.
מסתבר שהיא עשתה עבודת הכנה. אספה מודיעין, הכינה את הקרקע וממש עשתה לנו את רוב העבודה. מה שנשאר לי, היה לבצע והבטחתי שלא לאכזב אותה.
הבעל למד לתואר שני באוניברסיטה מוכרת. פעם בשבוע נהג ללון בבית מלון מאחר ולמד יומיים רצוף. כך נהג מזה תקופה. את התוכנית שלה ביססה על דברי החיילות ששמעה. חיילות שריכלו ביניהן איך קצינה בכירה “נעלמת” למלון אחת לשבוע.
המעקב
קיבלנו את תמונתו ותאריך לתחילת העבודה. תאריך שהתאים לאותו שבוע בו דבורה לא קיימה עם בעלה יחסי מין מטעמים מובנים… עם אור ראשון יצא הבעל עם רכבו מהבסיס לכיוון האוניברסיטה בה למד. המתנו לו ותיעדנו כיצד החנה את רכבו בחניית האוניברסיטה. בשעות אחה”צ המאוחרות סיים הבעל את לימודיו ויצא כשהוא מלווה בשתי סטודנטיות צעירות. אלא, שהוא נפרד מהן לשלום עם נשיקה על הלחי והמשיך לרכבו.
עברו 10 דקות והוא הגיע לבית מלון בינוני. החנה את רכבו בחניית המלון נכנס פנימה, אחד החוקרים נכנס אחריו והספיק לראות אותו מקבל את מפתח החדר ועולה במעלית לחדרו.
חזרנו להמתנה מחוץ למלון, עם זווית תצפית טובה על הכניסה. ממתינים להתרחשות וזו אכן הגיעה.
כעבור חצי שעה לערך, הבעל ירד מהחדר “על אזרחי”, נכנס לרכבו והחל בנסיעה מהירה. הוא מיהר אל תחנת הרכבת. שם, המתינה לו, קצינה צעירה. היא נופפה לו בידה ואנו נופפנו עם המצלמה. ואכן, המצלמה תיעדה אותה נכנסת לרכב ומתנפלת עליו בנשיקה מלאת תשוקה. השניים החלו בנסיעה. “בינגו”, אמרתי, “בינגו” עד כה הכל התנהל לפי התוכנית של דבורה. שמחתי על כך, אבל זו הייתה רק ההתחלה.
השניים נסעו ברכב, שמהחלון האחורי ניתן היה לראות בוודאות את הנשיקות והליטופים בכל פעם שהרכב נעצר ברמזור, הייתה ביניהם תשוקה ו… מצלמה שתיעדה.
הם עצרו בסניף “מקדונלדס”, הטייס קפץ פנימה וחזר עם שתי שקיות עמוסות. משם, המשיכו למלון, עלו ונכנסו יחדיו, כאשר הכל מתועד על ידי החוקרים. בשעה 00:30 , לאחר יותר מ 20- שעות, הצוות הראשון קופל ואתם החליף צוות רענן להמשך הפעילות. בשעה 05:30 בבוקר יצאו השניים מהמלון, עלו לרכבו של הטייס. גם הפעם לוותה הנסיעה לכיוון הבסיס בו שירתו השניים בליטופים, בנשיקות ובחיבוקים ללא הפסקה. את המעקב שלנו סיימנו כאשר התקרבו לשער הבסיס ברכב. אנחנו התקפלנו, לא לפני שהכנתי את דבורה להמתין בכניסה לבסיס ולתעד את משה והקצינה כאשר הם מגיעים למשרדו יחד.
לסיפורים נוספים של הבלש הפרטי
הכותב, איתי כהן, משמש כמנכ”ל חברת החקירות “תירם – מידע וחקירות”. השמות בסיפור זה בדויים וחלק מהפרטים האישיים שונו למניעת זיהוי. לקבלת ייעוץ מידי ודיסקרטי צלצלו 09-8851855