עד לאפריקה טסתי כדי לגלות אם לבעל, מדריך הטיולים, יש אישה נוספת – אלא שאז התבררה התמונה המלאה – זו שהאישה לא סיפרה…
היא הייתה אישה בשנות החמישים המוקדמות לחייה. אישה נאה ומטופחת. כשהגיעה למשרדי. אותה ליוותה חברתה, לקוחה ותיקה שלי.
החברה פתחה בהסבר: “היא נשואה למדריך טיולים. הוא נמצא יותר בחו”ל מאשר בארץ ומגיע לכאן אחת לשבועיים לערך. בתקופה האחרונה היא חושדת שיש לו מישהי קבועה באיזו מדינה רחוקה”.
“איזו מדינה? ולמה את חושדת?” שאלתי אותה. “כבר שנה הוא עובד על קו תל-אביב-קניה”, סיפרה, “בעבר היה מגיע הביתה פעם בשבועיים, אחר כך פעם בחודש, והשבוע הוא הודיע לי שמעתה ואילך יגיע רק פעם בחודשיים. משהו אומר לי שזה לא רק עבודה”, היא פרצה בבכי.
לקחתי את העבודה. רכשתי כרטיסי טיסה וצירפתי את רעייתי לקניה לצורך סיפור הכיסוי.
כעבור יומיים היינו על המטוס של אל על למומבסה בקניה. כעבור מספר שעות מייגעות של טיסה ולחות איומה, הגענו לבית המלון הטוב ביותר בעיר. לא בזבזתי זמן. כעבור שעה קלה ישבתי בלובי המלון יחד עם בעלה, מדריך טיולים ישראלי, המתגורר לדבריו חמש שנים בקניה ולדבריו לא היה בישראל זמן רב.
הוא הציג בפנינו את פרטי המסלול לימים הבאים: ספארי בשמורת המסאי, טיול לאי יפה, שלדבריו זה גן העדן עליו דובר בתנ”ך ועוד. לאחר התייעצות החלטנו לבחור בגן העדן…
למחרת בשעה 00:07 בבוקר (עבודה או לא?) התייצבנו בפתח המלון. מונית מקומית המתינה לנו ביחד עם המדריך החייכן. היה מאלף וגם מעלף. זמן רב לא הלכתי למרחקים כאלה. הלחות קצת הרגיזה, והילדים הקטנים שכבר למדו לצעוק “שֶ קֶ ל”, שֶ קֶ ל” קצת הורידו לי את החשק לצאת לעבודות נוספות שם בעתיד. תיעדנו את המדריך במהלך כל היום. פעם איתי, פעם עם אשתי, פעם לבד, פעם על רקע נהר גועש…
הכל הלך לפי התוכנית.
בסוף היום הארוך נפרדנו ממנו לשלום. כשעמדנו בפתח המלון גלגלתי שטר של $100 ודחפתי לכיסו. הוא החוויר מתדהמה כשראה את הסכום על השטר. ועל מנת לסבר את האוזן, בקניה משתכר פועל יצור מקומי בסכום של $70 לחודש…
למחרת קבענו לצאת לטיול ספארי בן יומיים. סיפרתי למדריך שאני בעלים של מוסך בארץ ומרוויח לא רע. הוא שאל המון ואני עניתי.
בסוף היום השני חזרנו למלון כמהים למזגן ומיטה נוחה. הפעם דחפתי לכיס של המדריך $200 .הוא היה בהלם, חיבק אותי בחוזקה והבטיח לקחת אותנו למועדון לילה משגע.
למחרת היינו כל היום בחוף הים הפרטי של המלון. ים, שמש, עבודה קשה. בשעות הערב המאוחרות אסף אותנו המדריך למועדון לילה.
נהניתי אבל נהניתי יותר כאשר בסוף המופע, קצת לפני חצות, הזמין אותנו לכוס קפה בביתו. תוך רבע שעה הגענו לשכונת המעמד הגבוה. שוער כהה עור פתח לנו שער חשמלי גדול וקידם את פנינו בברכה וחיוך. ביתו של המדריך היה מדהים! בית פרטי עם בריכת שחייה בסלון, פסלים ענקיים פזורים בכל פינה, וריהוט עץ עתיק בכל הבית. הייתי נפעם.
כשזירזתי אותו להכין את כוס הקפה המיוחלת, אמר: “אני? מה פתאום?” ואז זרק את הפצצה וקרא בקול: “שאדה… שאדה…”.
מהקומה השנייה הגיחה בחורה צעירה, כבת 25 לערך, יפהפייה, דקת גזרה.
“שלום”, היא אמרה במבטא זר. “תכירו את שאדה”, אמר המדריך, “בת זוגתי מזה שנה. דוגמנית מקומית”.
בסיור שהזוג ערך לנו בבית מצאתי את עצמי פעור פה. בחדר מעוצב במיקי מאוס שכבה ילדה כבת חצי שנה, תינוקת מקסימה, עיניה עיני הדוגמנית וגוון עורה בהיר. “זאת הבת שלי”, אמר, “האוצר החדש שלי. רוני שמה”.
הייתי נפעם. “אני חייב לצלם את היפהפייה הזו”, אמרתי ושלפתי את מצלמת הווידיאו הקטנה. מנצל את מבוכתו של המדריך, תיעדתי את רוני הקטנטונת, את שאדה הדוגמנית, אותו ואת הבית המפואר.
בשלב זה כבר הרגשתי שמתוקף היותנו חברים וידידים בנפש, אני יכול להרשות לעצמי לשאול אותו על עצמו, וביקשתי ממנו שיספר לי על סוד הצלחתו בקניה, תוך שאני לוחץ על כפתור ההקלטה במצלמת הנסתרת שלי.
“שמע”, אמר לי, “אני מדריך טיולים המון שנים. חייתי חיים יפים, גידלתי שלושה ילדים. הקטן השתחרר מצה”ל זה מכבר. לפני שנה הכל השתנה. הגעתי הביתה יומיים לפני התאריך שהייתי אמור לחזור.
ההפתעה הייתה גדולה.
תפסתי את אשתי עם הבוס שלה עושים אהבה בחדר השינה שלנו… בזמן שאני שמרתי אמונים. חיפשתי מקום בו הנשים לא עושות קרניים לגברים. מאז אני כאן”.
על גירושים הוא לא חשב אפילו.
חזרתי ארצה והצגתי את הממצאים בפני האישה וחברתה. הן היו בהלם. בשקט היא הוציאה פנקס צ’קים ושילמה את שכר הטרחה, כולל הטיפים שנתתי לבעלה.
אמינות היא א’-ב’ ביחסי לקוח-חוקר פרטי והלקוחה הפרה אותה. לפני שנפרדנו שאלתי אותה מה היא מתכוונת לעשות. “אל תדאג”, היא אמרה, “סידרת לי את המשך החיים”.
מבדיקה קצרה שערכתי התברר שהלקוחה קיבלה גט מבית הדין הרבני בתל אביב. התמונות שצילמתי בקניה עזרו לה לא להישאר עגונה כל חייה.
המדריך לעומת זאת, הוא כבר אב לבן נוסף, ובעל עסק מצליח לתיירות במומבסה, קניה. ואצלי במשרד עומדים פסלי עץ קטנים והמון תמונות עם אשתי, מזכרת מאותו טיול נחמד לקניה.
לסיפורים נוספים של הבלש
הכותב: איתי כהן, בעלים של משרד חקירות בחדרה. השמות בסיפור בדויים וחלק מהפרטים שונו למניעת זיהוי. לקבלת יעוץ מידי ודיסקרטי חייגו 053-786-5001
צילום: אילוסטרציה פיקסביי