השלישייה האהובה חוזרת בענק: שעה וחצי של צחוק וניתוק מהמציאות
השלישייה הכי אהובה בישראל חוזרת, והפעם – רחוק מהבית, קרוב ללב. ציון ברוך, אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי יוצאים שוב להציל את שולי. הפעם מהמקום הכי לא צפוי: יפן.
“לשחרר את שולי סאן” ממשיך את הקו הפרוע של הסרט הראשון. עם עלילה שלא מתביישת להיות מוגזמת, מופרכת ובעיקר קורעת מצחוק. שולי (דוד שאול) מסתבך שוב, ונחטף על ידי היאקוזה. השלישייה יוצאת למסע צבעוני ועמוס הפתעות ברחבי טוקיו, בליווי דמויות בלתי נשכחות. בת-שבע, המנהלת הקשוחה עם לב זהב (אמה מדינג), ורובוקו – רובוטית בעברית קולחת (babyslow), שגונבת לא מעט סצנות ומצליחה להמיס את הלב .
הסרט לא מנסה להיות עדין או מעודן – להפך. הוא הולך עד הסוף עם ההומור הוולגרי, הבדיחות על ההוויה הישראלית, ומביא איתו קרנבל ויזואלי שמצליח להצחיק, לשעשע ואפילו לרגש.
הסרט עצמו נפתח בישראל ומגיע ליפן. המעבר עצמו מוסיף שכבה נוספת של הומור תרבותי, כאשר השלישיה מתמודדת עם הפער התרבותי בין תל אביב לטוקיו. למעשה מבחינה תרבותית יפן רחוקה מישראל אלף שנות אור. למשל בשביל לא להפריע לציבור אסור לדבר בנייד ברכבת. תגיד את זה לישראלי בארץ תראו מה יקרה… הקונטרסט בין הישראליות הגסה והתרבות היפנית המנומסת יוצר מצבים קומיים שמנצלים בחכמה את ההבדלים התרבותיים.
אין כמו הקהל שנפל מצחוק מתחילת הסרט ועד סופו לתת אינדיקציה לאיכות הכישרון האינסופית של שלישיית ‘מה קשור’ . שלמעשה נמצאת המון שנים אתנו תוך שהיא מעל שני עשורים ממוקמת בפרימיום לוקיישן; מרכז הבמה הישראלית נתון שהוא לכל פחות נדיר בארצנו. בה חיי מדף של הרכבים קומיים מתפוגג לרוב במהרה. בגדול, אם זה בהופעות, ‘בבובה של לילה’ ועכשיו בסרט הם תמיד קורעים.

הכימיה בין השלושה נשארת חזקה כתמיד . כל אחד מהם תורם את הייחודיות שלו. ברוך עם התמימות הקורעת שלו, ישראלוף עם הציניות החדה, ומיכאלשווילי עם הכריזמה הטבעית שלו. יחד הם יוצרים משולש קומי שעובד בכל מצב. גם כשהם רחוקים מאלפי קילומטרים מהבית.
קחו את התסריט המצחיק שנכתב על ידי אורי כץ עם בימוי מטורף של בן בכר ועל זה תצרפו את השלישייה ותקבלו חגיגת צחוק שמביאה להתעלות. כץ מוכיח שוב את יכולתו לכתוב דיאלוגים שמתנגנים בראש עוד הרבה אחרי היציאה מהקולנוע, ובכר מביא את הבימוי האנרגטי שמתאים בדיוק לטון הפרוע של הסרט.
ומדובר ללא ספק בסרט שייהפך לקלאסיקה פילמאית שתישאר לשנים כמו מציצים וצ’רלי וחצי. הסרט מצטרף לשורה של קומדיות ישראליות שמצליחות לתפוס את רוח התקופה תוך שהן מבדרות דורות שלמים.
הפקת הסרט עצמה מעידה על השקעה רצינית בקולנוע הישראלי. הצילומים ביפן מעניקים לסרט מימד ויזואלי מרשים, והתפאורות והתלבושות תורמות לאווירה הקרנבלית. זו לא סתם קומדיה זולה, אלא הפקה שמכבדת את הקהל וגם את הז’אנר.
גם אם זה לא קולנוע מתוחכם מדובר בבידור מצוין שעושה את העבודה. ולפעמים, מה שאנחנו באמת צריכים זה פשוט לצחוק. הסרט מספק בדיוק את זה. שעה וחצי של אסקפיזם מוחלט וחוויה שמזכירה בדיוק למה שלישיית ‘מה קשור’ כל כך אהובה.
בתקופה של מתחים ולחצים, “לשחרר את שולי סאן” מזכיר לנו את החשיבות של הצחוק הפשוט והטהור. זה סרט שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. בדיוק בזה כוחו – הוא מצליח להיות בידור טהור שמשאיר אותך עם חיוך רחב על הפנים.
לא סתם אולמות הקולנוע גדושים באופן גורף עם עליית הסרט לאקרנים. הקהל הישראלי רוצה לצחוק ולברוח לרגע מהמציאות הקשה שלנו. וההצלחה הקופתית רק מוכיחה שיש מקום וצורך בקולנוע ישראלי שמעז להיות מהנה ולא מתנצל על זה.
קרדיט לצילום: לאל אהרון אוטניק



































