זכרון יעקב נושמת מוזיקה; אחד על אחד חפציבה זר אביב

ביום שלישי יתייצבו 300 תלמידי ותלמידות קונסרבטוריון זכרון יעקב וינגנו יחד ולחוד. על הנגנים הצעירים, שלוקחים חלק במיזם “כיתות מנגנות”, תביט בגאווה חפציבה זר אביב ובוודאי תאמר לעצמה “עשינו את זה”. ריאיון מוזיקלי במיוחד

פארק המושבה בזכרון יעקב יארח ביום שלישי הקרוב (20.06) את מופע התזמורות הגדול של קונסרבטוריון זכרון יעקב. לא פחות מ-300 נגנים צעירים ינעימו לתושבי זכרון יעקב את הערב הקיצי בין השעות 18:30-20:00. הם ינגנו כל אחד בנפרד וגם ביחד, וזו תהיה חגיגה של צלילים ושל יצירות ממיטב הז’אנר של תזמורות כלי נשיפה במוזיקה מגוונת. הכניסה ללא עלות, אך יש לשריין מראש מקום באתר זמארין.

כל הטוב הזה לא היה מתקיים לולא תכנית בתי ספר מנגנים של הקונסרבטוריון. בעצם, אם נלך עוד אחורה, זה לא היה קורה לולא הוקם הקונסרבטוריון על ידי עירית גלזר ז”ל. הייתה זו אמנית החלילים הבינלאומית חפציבה זר אביב, תושבת אור עקיבא, שלקחה על עצמה את ניהול הקונסרבטוריון לפני שמונה שנים. זאת, במטרה להמשיך בחזון של עירית גלזר, לעשות מהפכה ולהנחיל את אהבת המוזיקה לכמה שיותר ילדים.

“היום”, אומרת חפציבה זר אביב, “אחרי שנות האמונה, הדבקות במטרה והנחישות להתגבר על המכשולים, אני מרגישה שהמקום על דרך המלך… זכרון יעקב הפכה לעיר מנגנת”, היא אומרת.

כיתות מנגנות – מהפכה מוזיקלית בזכרון יעקב

הבייבי המיוחד של חפציבה בשנה האחרונה, הוא מיזם כיתות מנגנות, בו שותפים לקונסרבטוריון בתי הספר ביישוב.

מדוע היה כל-כך חשוב לך מיזם “כיתות מנגנות” המחבר תלמידים בבתי הספר למוזיקה באמצעות נגינה?

“הדבר המרכזי אחרי שנות הקורונה הקשות היה לפתוח במיזם אדיר בעיניי של כיתות מנגנות בבתי הספר. במסגרת הפרויקט הזה כל כיתה הופכת בעצם למרכז נגינה קטן שלומדים בו לנגן בקבוצות קטנות תוך ליווי אישי של כל תלמיד, כחלק אינטגרלי מיום הלימודים הבית ספרי. ככה הילדים מתנסים בנגינה בכלי נשיפה, בהקשה, כלי קשת. יש לזה את כל היתרונות של חיבור רגשי, חברתי, קבוצתי והתרומה האדירה של מוזיקה עצמה”.

פרויקט בתי ספר מנגנים יצא לדרך בדצמבר השנה, אחרי פיילוט נקודתי שנעשה בשנה שעברה. “הייתה לידה לא פשוטה של הדבר הזה”, חפציבה מתארת. “נרתמו למשימה גם מנכ”ל זמארין, אלון שנירר, ראש המועצה זיו דשא ומנהלת מחלקת החינוך מרים פנויאן, שנותנים חסות מלאה לפרויקט במימון, ברכישת הכלים והחוברות. גם מנהלי חמשת בתי הספר בזכרון: החורש, ניל”י, יעב”ץ, קשת והחיטה נערכו בצורה יוצאת מהכלל כדי לקלוט את הפרויקט הזה. שיתוף הפעולה הרב מערכתי הזה הוביל לכך שבנוסף לתלמידי הקורס לומדים 250 תלמידים בכל שכבות כיתות ד’ לנגן. לומדים תווים, מקצבים, להחזיק את כלי הנגינה, לנגן עליו, לנגן בצוותא, ויש תזמורת כיתתית”.

לאור ההצלחה, בשנה הבאה התוכנית תתחיל כבר בספטמבר, ביחד עם שנת הלימודים. “החזון שמלווה אותנו בעניין הזה הוא לתת הזדמנות שווה ללימוד מוזיקה לכל ילד. לחשוף אותם לתרבות הזאת של המוזיקה, לנגינה בקבוצות. יש לה השפעה רבה מאוד על ההתפתחות הקוגנטיבית. הרבה מחקרים מראים שילדים שמנגנים הפכו להיות סובלניים יותר ואלימים פחות מבני גילם שלא למדו נגינה”.

“הם גם רוכשים הרגלי עבודה תהליכית שמהווים בסיס מצוין גם ללימודים אקדמיים. בימינו הגירויים אינסופיים, כל דבר הוא נגיש ורוב הפעילויות של הילדים הן פסיביות ולא מאתגרות: צופים בטלוויזיה, משחקים במחשב, גולשים באינטרנט. ההתמודדות עם כלי נגינה, כולל קריאת התווים והאזנה למוזיקה, היא פעילות מרעננת, מפרה, מעשירה, מגוונת ומאתגרת”.

בעולם בו  מרבית הפעילות של הילדים פסיבית ומול מסך, איך התגובות בפועל?

“אני רואה בהתרגשות כיתות שכשנכנסנו אליהן היו מאוד תוססות, והאקלים בשכבה השתנה. הילד יוצא גם עם תחושה של ערך עצמי, הישג, שיש לו מיומנות ייחודית שהוא שולט בה. ויש גם את החיבורים החברתיים והגיבוש הכיתתי. היום, אחרי כמה חודשי נגינה, הילדים יושבים בכיתה ומנגנים כתזמורת. זה פשוט נס. יש מנהיגות שמתפתחת דרך הנגינה. אני רואה ילדים סגורים שמקבלים ביטחון ונפתחים, גם חברתית, ואני רואה גם ילדים מאוד תוססים שרגילים לחיזוקים שליליים, שנרגעים והעניינים הרגשיים שלהם מקבלים ביטוי דרך הכלי. ילד שלומד חליל או חצוצרה נחשף לילדים שלומדים כלים אחרים ולהתמודדויות שלהם עם זה. הילדים עוזרים אחד לשני. מה שבנינו פה מהווה בסיס של הפירמידה לתחום הנגינה. התלמידים ימשיכו אחר כך הלאה לקונסרבטוריון ויקבלו השכלה מוזיקלית הרבה יותר גדולה ורחבה”.

את אמנית חליל בינלאומית, הזוכה להערכה רבה. מה גרם לך להקדיש את עצמך לדור הצעיר?

“למזלי, היה לי מסלול אישי מעצים שזכיתי לעבור מאז שהייתי בת שש. כאמנית חלילים היום, התחלתי לימודי חלילית בכיתה מנגנת ולמדתי חליל בקונסרסטוריון בתזמורת הנוער של נהריה. בהמשך בתכנית המצוינות של נגנים צעירים במחנות הנוער של מתא”ן ושל משכנות שאננים. “בצעירותי ניגנתי שלוש שנים בפילהרמונית הצעירה. משם, הדרך הייתה ברורה לקריירה בינלאומית בתחום המוזיקה. המוזיקה פיתחה אותי ואת החברים שגדלתי איתם, פתחה לנו אופקים לעולמות התרבות ולמוזיקה העולמית. אני מרגישה שהמסלול המוזיקלי הזה העצים את עולמות הרגש שלי והוביל אותי לאדם, למוזיקאית, למחנכת ולמנהלת שאני היום. אני רואה בזה שליחות להעביר את מה שקיבלתי ויותר מזה, לעוד ועוד ילדים, בני נוער ומבוגרים. מוזיקה כשפה, מוזיקה כדרך חיים. בקונסרבטוריון בזכרון יעקב התברכתי בצוות מופלא של מורים ומנצחים בכירים, ששותפים לחזון הזה. התברכנו באחד ממנצחי התזמורות המובילים בישראל, דוד דוידוב, שמוביל את התזמורת הייצוגית כראש החץ לכל התזמורות הקטנות שצומחות בבתי הספר”.

פיתוח האדם במוזיקה

“המסר שלי בקונסרבטוריון הוא קודם כל אהבה ותחושת בית. זו לא קלישאה, כי הילדים מגיעים לעיתים ישר אחרי בית ספר לפעילויות המוזיקליות. הם אוכלים יחד בלובי, משחקים, מנגנים יחד באחד החדרים. אז הם נכנסים לתוכניות השונות שאנחנו נותנים להם. כמו למשל שיעור הנגינה האישי, התזמורת, שיעור תיאוריה. לחילופין, הרכב או הכנה לקונצרט עם הסדרנית המלווה. יש לנו כאן אווירה שמתחילה קודם כל בטיפוח שייכות אל הצוות במשובים שהם מקבלים ובהעצמה, ובמסר מאוד חשוב שכל אחד יכול לנגן ולכל אחד יש את האפשרות לפתח בתוכו את הגרעין המוזיקלי”.

חפציבה: “אדם כבן 50, מנכ”ל של חברה, למד אצלנו נגינה. כשהגיע הרגע שרצה לרכוש כלי נגינה, אימו בת ה-90 התעקשה לקנות את הכלי ולשלם עליו. זאת, למרות שלאיש לא חסר כלום. היא עשתה זאת, כי היא לא יכלה לעשות את זה כשהיה קטן. זה אחד הסיפורים המרגשים. אף פעם לא מאוחר”.

תחושת הבית בקונסרבטוריון היא חשובה, אך לא כולם יהפכו להיות נגנים מחוננים. כיצד אתם מעודדים את כולם?

“היתרונות בלימודי מוזיקה, כפי שציינתי לפני, הם לכל אחד ואחת. גם אם יש קשיים מובנים כמו דיסלקציות קשב וריכוז בדרגות שונות, בעיות מוטוריקה, על הכל אפשר להתגבר או לעקוף ולפתח מיומנויות משנה. לכן הבית המוזיקלי פה הוא בפירוש לכולם ולא רק ליחידי סגולה. לצד זה, יש לנו גם תכנית למצוינים שמתכוונים להפוך את זה למקצוע. הילדים ניגשים דרכנו לבגרות 5 יח”ל למוזיקה, מקבלים הכשרה מתאימה ומופנים ללימודי המשך באקדמיה”.

כדוגמא היא מביאה ילד שלמד בקונסרסטוריון. “היו לו הפרעות, קשיים ובעיות רגשיות קשות, הוא נפלט ממסגרות רבות וקיבל הרבה משובים שליליים על ההתנהגות שלו. אצלנו הוא מצא מקום שבו הכישרון והביטוי שלו יצאו לאור. הוא הפך להיות אחד הנגנים המובילים בקונסרבטוריון ונתן רסיטל בגרות שקיבל עליו ציון מאוד גבוה. זה אחד הסיפורים שבו ליווינו ילד ממקום של אתגר למקום של העצמה מאוד גדולה”.

“אני לא מוותרת על אף ילד ונלחמת על כל ילד. כל מי שמגיע אלי עם בעיה בוויסות או מחשבה שהוא לא יכול, אני לא מוותרת. משוחחת, משכנעת ומעצימה. עם הצוות שלי נותנת את כל ההעצמה האפשרית והעידוד כדי שאף אחד לא ינשור מהתוכנית הנפלאה הזאת. בעיניי כישורי נגינה וטכניקת נגינה הם כישורים שניתן לפתח לאט, בהתמדה ובסבלנות. ההתמדה הזו היא כמו בכל תחום בחיים, משתלמת. גם העניין הזה שילד מקבל שעה שבועית אישית במשך שנים ארוכות עם מורה היא מקום שבו רואים אותך. אתה לא שקוף. יש לך מקום בטוח לספר, להתיידד, להתפתח ולהצליח. הקונצרטים הרבים שאנחנו מנהלים בקונסרבטוריון גורמים לילדים לפתח חוסן בעמידה מול קהל בדיבור ובנגינה. מעבר לכישורים המוזיקליים, זה מפתח גם כישורי חיים”.

לא רק לילדים – קונסרבטוריון זכרון יעקב מגיל חמש ועד 80+

בניגוד לתפיסה רווחת ושגויה, אף פעם לא מאוחר ללמוד נגינה. מתברר, שבקונסרבטוריון בזכרון יעקב תוכניות לימוד לכל טווח הגילאים. חפציבה מאשרת: “הקונסרבטוריון פועל עבור כל שכבות הגיל, מגיל 5 ועד 80+. יש חוג למוזיקה קאמרית של נגנים חובבים עם המדריכה מרינה נימקין. המשתתפים מקבלים זמן חברתי בעיסוק מוזיקלי תרבותי כמו שהם אוהבים. גם להם יש שני קונצרטים בשנה לקהל הרחב”.

“בנוסף, יש לנו את תזמורת ה”זכרון בנד” בניצוחו של המוזיקאי רמי אלטר, שגם שם נפגשים אחת לשבוע נגנים חובבים לצד מקצועיים ומנגנים יחד, ומעלים ממש צוות חברתי לכל דבר, מופיעים, חוגגים יחד ימי הולדת, וזו חוויה לכשעצמה לפתח כישורי מוזיקה גם בגיל הזה. אדם כבן 50, מנכ”ל של חברה, למד אצלנו נגינה. כשהגיע הרגע שרצה לרכוש כלי נגינה, אימו בת ה-90 התעקשה לקנות את הכלי ולשלם עליו. זאת, למרות שלאיש לא חסר כלום. היא עשתה זאת, כי היא לא יכלה לעשות את זה כשהיה קטן. זה אחד הסיפורים המרגשים. אף פעם לא מאוחר”.

אם נחזור למופע התזמורות בשבוע הבא, חפציבה מפרטת. “התזמורות של הקונסרבטוריון יארחו בו את התזמורות הכיתתיות של בתי ספר מנגנים. כולם ינגנו יחד. בשבילי לראות את החזון הזה קורם עור וגידים ולראות את הילדים קורנים ואת העיניים הנוצצות שלהם כשקיבלו את כלי הנגינה החדשים מהמועצה, זה שווה הכל. אני מרגישה שבמופע הזה תקעו יתד מאוד חשובה להמשך ההעצמה של החינוך המוזיקלי העשיר בזכרון יעקב. תהיה אווירה קהילתית מדהימה. הזמנו גם את כל קהילת הוותיקים להגיע ולהתחבר אלינו. בנוסף למופע התזמורות, התזמורות וההרכבים של הקונסרבטוריון ישתתפו גם השנה באירועי הקיץ במדרחוב, הפסטיבלים, וניתן לראות את המעורבות החותם שהקונסרבטוריון משאיר גם על חיי הקהילה בזכרון יעקב”.

• בתמונה: חפציבה זר אביב. צילום אצ’קו