החברה, שהפעילה את גן האירועים המדובר לא שילמה דמי שכירות במשך כשלושים שנה, וכן חובות ארנונה שלא שולמו בשבע השנים האחרונות
על השאלה באיזה סכום תפצה חברה שהפעילה גן אירועים בזכרון יעקב את המועצה המקומית, זאת לאחר שלא שילמה דמי שכירות כ-30 שנה וחובות ארנונה כשבע שנים, ענה בית משפט מחוזי חיפה.
בית המשפט חייב את החברה לשלם למועצה המקומית כ-2.6 מיליון שקלים עבור דמי שכירות, שלא שולמו משנת 1992. כמו כן חייב ביהמ"ש את החברה ואת בעלי החברה באופן אישי, בתשלום חובות ארנונה שלא שולמו במהלך שבע השנים האחרונות. בנוסף חויבה החברה לשלם למועצה כ-250 אלף שקלים הוצאות משפט.
מכתב התביעה עולה, כי בשנת 1986 חתמה המועצה המקומית לבין השוכרים הראשונים הסכם שכירות מוגנת. בשנת 1987 נחתם הסכם שכירות שאינה מוגנת על הקרקע. בשנת 1994 העבירו השוכרים הראשונים את הניהול לחברה המדוברת. בין המועצה המקומית לבין החברה התעוררה מחלוקת בנוגע לגבול העובר בין שכירות חופשית לשכירות מוגנת. הנושא נדון בביהמ"ש השלום ולאחר מכן במחוזי.
בעקבות פסק הדין שניתן באותה עת, טען בעלי החברה, כי המועצה חייבת לו כספים. מנגד, במועצה טענו כי החברה היא זו שחייבת כספים. בתום דין ודברים תבעה מועצת זכרון יעקב את החברה ודרשה תשלום דמי שכירות החל משנת 1992.
החברה ובעליה טענו בכתב ההגנה, כי טענות המועצה מופרכות משלל סיבות. בין השאר, כי הפסיקו השימוש בקרקע, וכי ביהמ"ש המחוזי הכריע בעבר לטובת החברה. פרקליטי החברה אף הציגו לביהמ"ש מסמך גמר חשבון המעיד, לטענת הנתבעים, על תשלום כל החובות עד לשנת 1998. החברה עצמה אף הגישה תביעה שכנגד בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח כפיצוי על סגירת המתחם על-ידי המועצה.
שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר מנחם רניאל, דחה את טענות הנתבעים, כי פינו חלק מהמתחם בשנת 2004. הוא קבע בהחלטתו, כי החברה עדיין החזיקה במקום. הוא אף דחה את הטענות בדבר גמר חשבון, וציין כי גן האירועים פעל ללא רישיון עסק במשך שנים רבות וכי סגירתו, בשל אי התאמתו לתב"ע הקיימת, אינו קשור למועצה.
הנתבעים, מנגד, הוכיחו כי שילמו סך של 1.4 מלש"ח במהלך השנים. בית המשפט קבע בעקבות זאת, כי יתרת חובם בדבר דמי שכירות הינו 1.75 מיליון ש"ח כולל ריבית והצמדה. בעניין הארנונה עבור שבע השנים האחרונות לקיום העסק, נקבע החוב על סך של כ-640 אלף ש"ח.
