איך לצלוח את גיל המעבר, מהן התסמינים והטיפולים הקיימים
מנופאוזה או בהגדרתה בעברית גיל תום הווסת הוא השלב בו חלה ירידה חדה בייצור ההורמונים השחלתיים המביאה לאי סדירות בווסת עד להפסקתה. על פי הנתונים, כשליש מהנשים בישראל הינן מעל גיל 50 ולמעשה נמצאות סביב גיל המעבר. עם העלייה בתוחלת החיים, שיעור הנשים ומשך הזמן שאישה עתידה לחיות בתקופת המנופאוזה הולך וגדל. ד"ר אסתי מאור שגיא, רופאה בכירה באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה, מסבירה מהן התסמינים השכיחים בגיל המעבר, הטיפולים הקיימים והאם זה נמשך לכל החיים…?!
בשנים האחרונות חל שינוי לטובה במודעות הנשים לסימפטומים סביב גיל המעבר. יותר נשים נוטות לשתף, לבטא ואף לבקש עזרה מגורם מקצועי. אך עדיין, יש הרבה מאוד בורות או אי בהירות באשר לתסמינים המופיעים סביב גיל המעבר ולמגוון הטיפולים הקיימים.
"בכל שבוע אני נתקלת במרפאה בנשים סביב גיל 50 שמתלוננות על תסמינים רבים ומגוונים. כמו כאבי שרירים, ירידה בחיוניות, עייפות, קשיי שינה. אך כשאני שואלת אותן האם הן יודעות למה זה קורה, תמיד יש להן הסבר רציונלי לתסמינים. לחץ מהעבודה, המשפחה, המלחמה ועוד. אף אחת לא מקשרת את התסמינים לתופעות גיל המעבר. ואם שואלים למה, התשובה היא שלרופא מגיעים כשחולים וגיל הוא לא מחלה", מציינת ד"ר אסתי מאור שגיא, רופאה בכירה באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה.
קצת עובדות
מנופאוזה הוא השלב בו חלה ירידה חדה בייצור ההורמונים השחלתיים המביאה לאי סדירות בווסת עד להפסקתה. לרוב, מנופאוזה מתרחשת בטווח הגילאים 45-54. על פי הנתונים, כשליש מהנשים בישראל הינן מעל גיל 50 ולמעשה נמצאות תקופה לא מבוטלת בחייהן סביב גיל המעבר. עם העלייה בתוחלת החיים, שיעור הנשים ומשך הזמן שאישה עתידה לחיות בתקופת המנופאוזה הולך ועולה ולכן חשוב להכיר ולדעת מהם השינויים ההורמונאליים והנפשיים שאישה עשויה לחוות בתקופה זו.
בתקופת הפריון השחלה מפרישה 2 הורמונים עיקריים- אסטרוגן ופרוגסטרון, המביאים לביוץ ובהמשך מאפשרים קליטת הריון. בגיל המעבר חלה ירידה בייצור שני ההורמונים הללו, המתבטאת באובדן הפוריות וכן בתסמינים מידיים ובהשפעות לטווח ארוך. חלק מהתסמינים נעלמים עם הזמן, אך חלקם יכולים להימשך זמן רב ובחלק מהנשים גם לכל החיים.
התסמינים
"מאחר וקולטנים לאסטרוגן נמצאים באיברים רבים בגוף. כל אישה חווה את התסמינים בצורה אחרת ובדרגת שונה. לעתים, תסמינים מנופאוזליים יכולים להופיע גם בנוכחות מחזור סדיר, מספר שנים לפני הפסקת המחזור. ככלל, מקובל לחלק את התסמינים ל- 4 קבוצות עיקריות. תסמינים וזו-מוטורים, תלונות גופניות ונפשיות שונות, דימום לא סדיר ותסמינים אורו-גניטליים. קבוצה נוספת שכדאי להתייחס אליה היא אובדן עצם. התלונות השכיחות ביותר בתחילת המנופאוזה הן תסמינים וזו-מוטוריים שהם בעיקר גלי חום. הרגשה של דפיקות לב מהירות והזעות לילה, תלונות על מצב רוח ירוד או תנודתי. בהמשך בולטים יותר תסמינים אורו-גניטליים. כמו יובש נרתיקי, גרד, דלקות בדרכי השתן וכן נטייה לאוסטאופורוזיס. לחסר ההורמונלי השפעה גם על מערכות נוספות כמו המוח, מערכת כלי הדם, העצם ורקמת החיבור. לפיכך, לחסר ההורמונלי השפעה משמעותית על ירידה באיכות החיים. כאמור חלק גדול מהנשים כלל לא משייך את התסמינים לגיל ולכן הן אינן מטופלות בהתאם.
פרופיל הורמונאלי- האם באמת נחוץ?
אחת הבקשות הנפוצות של נשים לאחר שהן מתארות את התסמינים שחוות היא לבצע פרופיל הורמונלי. אציין כי התסמינים יכולים להופיע עוד בזמן קבלת וסת סדירה וכן בנוכחות פרופיל תקין. לכן אין צורך בפרופיל הורמונאלי כדי להעניק טיפול מתאים לתסמינים. אם מדובר באישה מתחת לגיל 40 או לחילופין בתסמינים לא אופייניים, כדאי להיעזר גם בבדיקה זו.
הטיפולים
הטיפול ההורמונלי ובעיקר הגישה לטיפול השתנו באופן משמעותי עם השנים. הגישה הרווחת כיום בקרב האיגודים המדעיים בשאלה האם ומתי להתחיל את הטיפול היא שברוב הנשים תינתן המלצה להתחיל לפני גיל 60 בעודן פחות מ-5-10 שנים מתום הווסת. בשלבים אלו התועלת שבטיפול ההורמונלי עולה על הסיכונים. זאת כמובן בהנחה שאין איסור רפואי למתן טיפול הורמונלי. התאמת הטיפול היא אישית ותואמת את השלב במנופאוזה של האישה וכמובן את התסמינים העיקריים שהיא מבטאת. הטיפול יכול להיות בכדורים, מדבקות או שילוב של נרות, משחות וכדורים.
עד מתי מטפלים?
לרוב התסמינים שהובילו לנטילת הטיפול יחלפו עם הזמן. ניתן לנסות להפסיק או להמשיך טיפול על פי התלונה הספציפית. תלונות על יובש נרתיקי מתבטאות בדרך כלל מאוחר יותר. ניתן לטפל בהן בצורה מקומית ביעילות רבה. עם זאת, באם הפסקת את הטיפול ויש הישנות של התסמינים, ניתן לשוב לטיפול. חשוב לציין כי אין שיטה אחת להפסקת טיפול. חלק מהנשים יעדיפו להפסיק באופן מיידי וחלק בהדרגה. את התגובה לטיפול מעריכים אחת לכמה חודשים. מחליטים על המשך הטיפול או שינוי בהתאם למצב המטופלת. בנוסף יש לבצע מעקב שד שנתי ואולטרה-סאונד לבדיקת עובי רירית הרחם.
לסיכום, מציינת ד"ר מאור שגיא: "לצד הטיפול ההורמונאלי, ישנן גם אופציות לטיפול שאינן הורמונליות המבוססות על צמחים שונים. אולם יעילותם אינה משתווה לטיפול הורמונלי מבוקר. חשוב להבין שגיל מעבר אינו גזרת גורל. דברי עם הרופא/ה שלך, שתפי בתסמינים ויחד נסו למצוא את הטיפול ההורמונלי/ לא הורמונלי המתאים עבורך. מנופאוזה היא לא מחלה אבל היא בהחלט עשויה לפגוע באיכות החיים ולהוביל לסיבוכים שונים לטווח הארוך, שיכולים להימנע על ידי טיפול מתאים ולכן אין סיבה להתפשר. אל תחששי לשתף ולנסות מגוון טיפולים עד שתגיעי לטיפול שמתאים לך".