הן נפגשות אחת לשבוע, בקור ובחום, נכנסות למים וחותרות על גלשני סאפ; לכולן מכנה משותף אחד: כולן מחלימות ממחלת הסרטן. יחד הן למדו להתמודד עם הקשיים, האתגרים והכאבים. זה הזמן להכיר את הגולשות בוורוד.
בכל יום שני, מוקדם בבוקר, יכולים השחיינים והחותרים משכימי הקום של חוף שדות ים לראות קבוצת נשים שנכנסות למים עם גלשני סאפ. אלה הן “הגולשות בוורוד”, קבוצת נשים מחלימות מסרטן המתאמנות בגלישת סאפ במועדון פרי-גל בשדות ים, כחלק ממערך קבוצות של עמותת “גולשות בוורוד” בחופי הארץ. זה מתבצע במחיר סמלי ללא רווח, כשכל ציוד הגלישה מושאל ממועדון פרי-גל.
גלישת סאפ, שבה גולשים על גלשן ללא מפרש ותוך חתירה עם משוט, היא פעילות גופנית שהפכה פופולרית בעשור האחרון, אבל קבוצת “גולשות בוורוד” עושה איתה נסים של ממש.
לפני ארבע שנים סיימה חלי אלקיים, תושבת אשדוד, טיפולים כימותרפיים לטיפול בסרטן, וזה נגמר בהקמת הקבוצה הראשונה בארץ של “חותרות בורוד”, באשדוד. “אני גרה קרוב לים, צמוד למועדון גלישה, ואוהבת לעשות הליכות על החוף. באחת מהן, מדריך המועדון שאל אם אני רוצה לעשות אימון ניסיון, כי הייתי מסתכלת עליהם בהערצה גדולה. עשיתי את האימון ועלה לי רעיון לעשות מיזם כזה באשדוד. בעירייה עזרו לי לבדוק הנושא לעומק, וגיליתי שפעולת החתירה עובדת על אזור הלימפה, מה שמפחית את הסיכון לחזרת הסרטן. כל זאת כמובן בנוסף לעובדה שגלישת סאפ היא ספורט כיפי, מרגיע, מחטב ומחזק שיווי משקל. הקבוצה באשדוד נפתחה בהתנדבות בעל המועדון שהוא גם המאמן, ואנחנו נפגשות אחת לשבוע. בהמשך היתה דרישה גבוהה ונשים התחילו לפנות אלי מאזור מכמורת, שדות ים, חיפה ועוד. הבנתי שצריך להקים עוד קבוצות, כי לא כולן יכולות להגיע לאשדוד. השאיפה היא לפתוח עוד קבוצות לאורך החוף, בהתאם לצורך. זה נותן בריאות לנפש ולגוף, לים יש יתרונות. אלה לא קבוצות ספורט רגילות אלא גם קבוצות של תמיכה ועזרה הדדית. מי יכול להבין מישהי שחלתה אם לא מישהי שעברה את זה? זו קבוצה עם הרבה כוח שהמשתתפות נותנות אחת לשניה, והחברויות הופכות לחברויות נפש. הסרטן לצערנו מרחף מעלינו גם בהמשך, אבל אנחנו יכולות לדבר אחת עם השנייה, לספר ולהרגיע. מעבר לזה, יש לנו אירועי גיבוש שבהם כל הקבוצות נפגשות. לאחרונה היה אירוע של גלישת סאפ בים המלח. הפכנו לעמותה בשם ‘הגולשות בוורוד'”.
תמנע דגן, תושבת פרדס חנה, מדריכה את הקבוצה בשדות ים. היא בת 43, ומגדירה את עצמה כ”אשת מים” שעוסקת בתנועה מודעת במים, כמדריכת סאפ, מטפלת במים ומלמדת שחיה במועדון פרי-גל ובאופן עצמאי. הקבוצה נפתחה בנובמבר השנה, רגע לפני החורף, מה שלא הרתיע את הגולשות. “הן נכנסו לזה בהארד קור”, מציינת תמנע. “היה קשה בהתחלה, כי חוץ מהסאפ היה גם את אלמנט הקור. זה לא כמו להיכנס בקיץ, כשחמים ונעים, זה להיכנס בקור ולהתמודד עם כמה דברים ביחד, עם ההחלמה, עם לימוד הגלישה על הסאפ ועם הטמפרטורות. בגדול, הקבוצה היא כמו קבוצת סאפ רגילה, אבל הכניסה של כל אחת לתחום נעשתה עם יותר מחשבה לגוף, עצירה מתי שצריך והקשבה לכל אחת. אני שמחה על ההזדמנות להנגיש את הים בשעות הבוקר המוקדמות לנשים, ובפרט לנשים שחוו משבר התמודדות עם מחלה ועם כל כך הרבה אתגרים. הים הוא מבחינתי משאב נותן כוחות חיים, ממלא בחיות, במרץ, באנרגיה, בתנועה שמקדמת תנועות אחרות בחיים, ואני שמחה להיות חלק מההנגשה הזאת”.
תמנע נותנת דוגמאות לאתגרי ההתחלה: “כשנפתחה הקבוצה, אחת המשתתפות לא יכלה לעמוד על גלשן הסאפ כי היא סבלה מכאבים חזקים אחרי הקרנות. שיעורים שלמים היא רק ישבה על הסאפ, אבל היא באה, כי זה שימח אותה, נתן לה כוחות ופתח את הלב. לאט לאט היא עלתה קצת יותר, עד שהגיעה למצב שבו היא עומדת וחותרת. משתתפת אחרת לא היתה מוכנה להתקרב לסלעים, כי היתה נכנסת מהם לחרדה. בהמשך זה השתנה ונפתח, היא כבר לא היתה מאוימת מהשונית ומהעומק. ההשתנות ההדרגתית שקורית לאנשים, זה מרגש”.
גלישת סאפ מתבצעת בדרך כלל בשעות הבוקר, כי להבדיל מגלישת גלים, הסאפ לא אוהב גלים גבוהים. אבל קבוצת “גולשות בוורוד” יוצאת לים מוקדם במיוחד בבוקר, ב-6:30-7:30, לפני שעות הפתיחה של המועדון. “זה נעשה מתוך אילוץ, אבל זאת מתנה”, אומרת תמנע. “כשאת יוצאת לעבודה אחרי שכעבר עשית סאפ, זה הדבר. זו מתנה לכל אדם לבוא לים, להתאהב בו ולפתוח את הבוקר בים, אבל זה פועל במיוחד אחרי משבר והתמודדות עם מחלה. כשהחיים מורידים אותך, זה משהו שהוא ממש כמו תרופה, להתחדשות ולכוחות ולהתאהבות מחדש בחיים ובכוחות של החיים”.
פנינה בן דוד, תושבת פרדס חנה, בת 58, חלתה והחלימה לפני שלוש שנים. היא הגיעה לקבוצה עם ידע בגלישת סאפ והיה לה חלק בהקמתה. “גילו אצלי את הסרטן בבדיקה שגרתית באוקטובר 2018, עשיתי ניתוח והקרנות”, היא מספרת. “התחלתי לגלוש סאפ באופן עצמאי אחרי המחלה במועדון פרי-גל. הייתי מצטרפת לקבוצה של המועדון, ואני עושה גם ריצה, התעמלות במים, פילאטיס. אחרי ששמעתי על ‘גולשות בוורוד’, פינתי לחלי. ידעתי שיש נשים באזור שלנו שיכולות להצטרף. קישרתי בין חלי למועדון כדי להקים קבוצה מקומית. הסאפ מאוד מרומם את מצב הרוח ומצב הכושר הגופני, יציבות, שיווי משקל, ומאוד מרגיע את הנפש. באופן כללי אני מתה על הים, והסאפ הוא ספורט שממש התחברתי אליו. היה לי מאוד קשה להתגבר על נושא שיווי המשקל ובשנה הראשונה נלחמתי בזה. שנה שלמה נפלתי כל הזמן, הייתי יותר מתחת לסאפ מאשר עליו, חטפתי מכות, ולא ויתרתי, וזה סימן שאני באמת אוהבת את זה. אני אוהבת אתגרים. אני ממליצה בחום על הסאפ, נהנית כל רגע. זו קבוצה מאוד מגובשת, ממש נהיינו חברות שדואגות אחת לשניה, כמו משפחה שניה”.
מירב, תושבת פרדס חנה כרכור, הצטרפה גם היא לקבוצה עם הקמתה בנובמבר. “הגעתי בעקבות הודעה בקבוצת ריצה שאני משתתפת בה. אובחנתי באפריל 2019 עם סרטן שד ועברתי ניתוח, כימותרפיה, הקרנות. הייתי שוחה גם לפני המחלה, ואחריה הוספתי ריצה עם קבוצת מחלימות. בחורף מאתגר לקום בחושך ובקור, גם כשבאתי עם חליפת שחיה היה קר מאוד בכפות הרגליים והידיים, אבל מצד שני הים בחורף רוב הימים שטוח כמו פלטה, וזה ידידותי למי שמתחיל. זה היה ממש מתנה. עם כל זה שקר ושש וחצי בבוקר, והרגשתי מאוד לא יציבה על הגלשן ברגע שהיו קצת גלים, הרגשתי ככה. זה נותן תחושת מסוגלות, שקט בתחילת היום. התחושה של המרחבים, של הים. בניתוח הוציאו לי 17 בלוטות לימפה, והשחיה והחתירה בסאפ מאוד עוזרות לטווח התנועה של היד, לתחושתיות. אני מרגישה בעניין הזה הבדל בין ימים שבהם אני שוחה או עושה סאפ לבין ימים שלא. זו אחלה קבוצה. זה כיף, יש תחושה של תמיכה למרות שזה ספורט יחידני ולא קבוצתי”.
משתתפת נוספת בקבוצה, תושבת קיסריה, מספרת: “זו חוויה מעצימה בכל יום שאני באה לים, להודות על מה שיש, וגם להודות לחרא הזה שהגיע אלינו, לסרטן, שדרכו אנחנו לפעמים גם מקבלות דברים טובים. אני כבר 12 שנה אחרי הסרטן, מאז 2010, אבל לא משנה כמה שנים יעברו, תמיד תרגישי חלק מתוך קבוצה, חלק מתוך פחד, מתוך חששות, דברים שלא עוזבים. הסאפ עושה לי ממש טוב, מרגיע אותי, מחבר אותי. רציתי לעשות את זה תמיד, ואז זה הגיע. בחורף יצאנו לגלישה בחושך, בקור, לפעמים עם גשם שמטפטף ישר לתוך המים, ראינו יחד את הזריחה בזמן הגלישה. זה חלק מהטבע הנפלא שאנחנו נכנסות אליו. בכלל, קבוצה של נשים זה הדבר הכי כיף. זה מעצים, זה ביחד, זה יד ביד, זה כוח. זו דרך הנאה אבל גם התמודדות, השתייכות”.
אור פרידמן, מנהל מועדון הגלישה פרי-גל, תושב כרכור, מתאר: “יום אחד חלי פנתה אלי ואמרה שהיא רוצה להרחיב את הפעילות של הקבוצה וליצור קבוצה מקומית. מיד חשבתי שתמנע תהיה הכי מתאימה לפרויקט הזה, וידעתי שהיא תירתם לזה. ככה התנענו את העניין כדי לאפשר את המסגרת של החותרות בוורוד. בעבר כבר עשינו בפרי-גל שתי תחרויות paddle for hope, אירועים גדולים בשיתוף פעולה עם עמותת ‘אחת מתשע’ למען הנושא של נשים חולות סרטן השד, וכל ההכנסות מאירועים אלו נתרמו לעמותה. כשחלי באה אלי עם ההצעה היה לי ברור שנרצה לעשות את הפעילות גם אצלנו. המטרה שלנו כבית ספר לגלישה היא לחבר את הספורט הימי והים לאנשים. לעשות ספורט ימי זו דרך חיים מדהימה, והקבוצה מאפשרת לחשוף את האפשרות הזאת לקהל של נשים שמתמודדות עם מחלה קשה. דרך החיים הזאת יכולה לרפא את הנפש דרך הים ולחזק אותן פיזית ונפשית”.
- בתמונה, מדריכת הסאפ תמנע דגן
