ניכר היה בהם שהם הורים אכפתיים, עוטפים ואוהבים. דאגתם לבתם המתבגרת ניכרה בפניהם כך גם חשדם. זה לא רגיל, שהורים מזמינים מעקב אחר בתם המתבגרת. לצערם, האינטואיציה שלהם הייתה מדויקת…
הם התיישבו מולי במשרד. זוג בתחילת שנות ה 40- , עלו מאוקראינה לפני שלוש שנים לערך עם בתם היחידה. הקליטה לא הייתה קלה. הוא, ששימש כמנתח באוקראינה, התקבל בקושי כרופא בחדר מיון. היא, פרמקולוגית במקצועה, השתלבה, אף היא בקושי, כרוקחת ברשת גדולה. עם הזמן רכשו בית ורכב חדש בעזרת זכויותיהם כעולים.
את בתם, אז בת ה- 15 , גידלו כמיטב ה מסורת. היא לא הייתה בעייתית. עכשיו, כשישבו מולי, ידעו לומר כי בדיעבד הם מכים על חטא על שלא הקדישו קצת יותר לקשיי הקליטה שלה בבית הספר החדש, ברכישת השפה, ברכישת חברים.
“חשבנו שהיא התגברה על הקשיים”, אמרו, “אבל כנראה שלא…”. הם סיפרו, שהיא מתקשה להתעורר בבוקר, המחנכת מרבה לשלוח הודעות על התנהגותה. הוויכוחים בבית לא מפסיקים.
היא השתנתה בזמן האחרון. היא מתקשה להתעורר בבוקר והמורה המחנכת מרבה לשלוח להורים מכתבי תלונה על התנהגותה. בתחילה חשבו שמדובר בגיל ההתבגרות, במרדנות אופיינית. ניסו ללכת איתה לטיפול רגשי, אך הנערה סירבה. כשזה החמיר, הגיעו אליי.
בתחילה נדמה היה לי, שמדובר כמו בעיות אופייניות לגיל הטיפש-עשרה. אבל, משהו בדרך בו סיפרו, הרגיש לי+ שייתכן והם יודעים למה הגיעו אליי – לבלש פרטי.
הצעתי להורים לבצע שלושה ימי מעקב אחר שיגרת יומה של הגברת הצעירה. פעם בבוקר, פעם בצהריים ופעם בסוף שבוע. הם אימצו את החלטתי ולחצנו ידיים.
למחרת בבוקר ישבנו עוקביי ואני על הבת. היא יצאה מביתה ב- 7:30- בדיוק. ילדה מתבגרת, מפותחת, עם פנים של בובת ברבי. עשר דקות הליכה והיא הגיעה לבית הספר.
בדרך התחברה עם שתי בנות נוספות. כשנכנסו לשער בית הספר, התמקמנו סמוך לשער היציאה והמתנו עד שעות הצהריים המאוחרות. אז יצאה משער בית הספר בלוויית שני בנים ושתי בנות נוספות.
עקבנו אחריהם. כעבור 10 דקות חתכו שניים מהחבורה, בן ובת, ופנו לרחוב צדדי. אחר כך נפרדה מהם בנשיקות בת נוספת. לבסוף נותרו היא ונער. השניים צעדו צוחקים, קופצים אחד על השני, מתקוטטים בבדיחות הדעת. בקיצור, ילדים טיפוסיים. הכיוון לא היה “הביתה”. כשהם נעצרו ברחוב צדדי והחלו מתנשקים, נשענים על מכונית חונה, חייכתי. ילדים… אתם יודעים. הנשיקות היו אמנם לוהטות, לא בדיוק נשיקות של “ילדים”, אבל בכל זאת זה עדיין היה בגדר הנורמלי.
הם המשיכו להתגפף עד שנעצרה לידם פיאט ישנה. ישבו בה שני צעירים בשנות ה 20- לחייהם. היא והנער התכופפו לחלון הנהג והחליפו מילים עם השניים ברכב.
כעבור שתי דקות התיישבו בספסל האחורי והרכב נסע. נדרכתי.
כשעלו על איילון לכיוון תל אביב, נדרכתי יותר. אז הגיעו סמוך להילטון. היא יצאה מהרכב בלי תיק הלימודים שלה ונכנסה לגן העצמאות הסמוך. הזדעזעתי. אפילו אותי היא הפתיעה.
קפצנו אחריה. צעדתי מאחוריה. 50 מטר הפרידו בינינו. היא הביטה ימינה ושמאלה ונראתה ממתינה למישהו. היא הוציאה חפיסת סיגריות ומצית מהכיס הקדמי והציתה לעצמה סיגריה דקה ארוכה.
כשהבחינה בגבר מבוגר מתקדם לכיוונה, מיהרה אליו. הגבר, שבנקל יכול היה להיות סבא שלה, פרש את זרועותיו מולה. כשקפצה עליו, הוא תפס את ישבנה בידיו.
המצלמה הסמויה שלי עבדה. השניים צעדו יד ביד. כעבור 10 דקות של הליכה נכנסו למסחרית חדשה ונוצצת שחנתה בחניון מקורה. היא נכנסה דרך הדלת הצדדית. סימנתי לעוקביי את הסימן המוסכם של “להתקרב בזחילה”. זחלנו
לעבר הרכב עד שיכולנו לשמוע את דבריהם של השניים.
“מתוקה שלי… יפה שלי”, נשמע הזקן ממלמל. הפעלתי את מבזק האינפרא אדום של המצלמה שלי והרמתי אותה לכיוון החלון האחורי, שלא היה כהה ככל החלונות. אני עצמי נשארתי מכופף צמוד לאגזוז. הצלחתי לשמוע אותו גונח…השניים שהו ברכב כ 20- דקות לערך. כעבור 20 דקות יצא המבוגר מהדלת הצדדית וחזר למושב הנהג. זחלתי לאחור, לאטלאט, והסתתרתי מאחורי רכב סמוך שעמד שם.
הזקן הסיע את הנערה והוריד אותה ליד החבורה איתה הגיעה. היא שלפה מכיסה שטר של 200 שקלים וכולם צהלו. הם נסעו לכיוון מחלף לוד. הרכב נכנס לשכונה מוכרת ועצר ליד קיר אבן עם אשנב. הנער העביר כסף וקיבל בתמורה שקית. היה ברור לי שמדובר ברכישת סמים. איזה, לא ידעתי.
הם המשיכו בנסיעתם לעיר ולשכונה בה מתגוררת הנערה. הם המשיכו רגלית לכיוון שדה. שם עצרו, התיישבו על ארגזים, שלפו בקבוק וודקה ואת השקית – אותה הסניפו. צילמנו מרחוק. לביתה היא נכנסה רק בשעה 21:30 .
חזרתי למשרדי, צפיתי בהקלטות וחשבתי לעצמי. איך מספרים להורים, שבתם היחידה, מספקת מין אוראלי לאיש זקן…
אל ביתי נכנסתי בשעת לילה מאוחרת. כולם כבר ישנו. ניגשתי לחדרה של בתי הקטנה. הבטתי בה. התמונות של הנערה מסניפה קוקאין לא יצאו לי מהראש. “היזהרי לך” אמרתי בליבי… “היזהרי לך”.
לסיפורים נוספים של הבלש
הכותב, איתי כהן, משמש כמנכ”ל חברת החקירות “תירם – מידע וחקירות”. השמות בסיפור זה בדויים וחלק מהפרטים האישיים שונו למניעת זיהוי. לקבלת ייעוץ מידי ודיסקרטי צלצלו 09-8851855
צילום: אילוסטרציה פיקסביי