התשלום לחברת מקורות הוא עבור פיתוח ושיקום תשתיות מים באמצעות “דמי קרן ושיקום” – לרשויות שלא הקימו תאגידי מים
תביעת חברת מקורות משנת 2012 הגיעה לסיומה השבוע – זאת לאחר שביהמ”ש המחוזי פסק כי שורה של רשויות, בהן, אור עקיבא, ישלמו כ-50 מיליון שקלים.
המשותף לכל הרשויות שנתבעו במקור (15 רשויות) הוא שלא הקימו תאגיד מים. התשלום עצמו, כך על-פי התביעה ופסד הדין, הוא עבור חידוש ופיתוח תשתיות מים וביוב וכן שיקום.
התשלום לשירות המעניקה חברת מקורות מועבר דרך “דמי קרן שיקום”. במקור, הוגשה התביעה כנגד 15 רשויות. אולם, עם השנים, הודיעו חלק מהרשויות כי הקימו תאגידי מים. בעקבות זאת, הוסרו מהתביעה ומקורות הגיעה עמן להסכמים.
עיריית אור עקיבא תשלם 11.3 מיליון שקלים על פסק הדין. דמי קרן שיקום, כך נמסר, הינם סכומים בהם מחויבות הרשויות המקומיות שטרם הקימו או הצטרפו לתאגידי מים – זאת בניגוד להוראות חוק תאגידי מים. לפי רשות המים, לחברת מקורות הסמכות לגבות דמי קרן שיקום מרשויות אלה – זאת באמצעות חשבונות המים השוטפים. החברה עצמה אמורה להחזיר את הכספים בנאמנות בקופתה – עד שרשות תצטרף לתאגיד מים או לחילופין תקים תאגיד מים. את הכספים המצטברים מעבירה מקורות לתאגיד.
הרשויות שנתבעו, כאמור, טענו במהלך כל השנים כי יש לקזז את העלויות שהשקיעו בפועל בתחזוקה שוטפת, בפיתוח ובשדרוג. ואכן, בשנת 2018, בהחלטת ביניים, קיבל ביהמ”ש המחוזי את טענת הרשויות כי התעריפים שנקבעו בין השנים 2010-2012 הינם גבוהים מהמקובל. חברת מקורות הגישה בעקבות זאת ערעור לבית המשפט העליון, שהפך את החלטת הביניים, וקבע כי התעריפים שנקבעו הינם סבירים.
“עצם ביצוע השקעותיהן של הנתבעות וסכומיהן אינו מוכחש, אלא שלנתבעות אין זכות קיזוז – זאת מאחר שתנאי ההדדיות הנדרש לצורך קיזוז אינו מתקיים – למקורות לא קיים חוב כלפי הנתבעות”, קבע ביהמ”ש המחוזי בהחלטתו והוסיף: “לעומת זאת, לנתבעות קיים חוב של דמי קרן השיקום כלפי מקורות”.
לפיכך, קבע השופט יחזקאל קינר, כי ” אין עומדת טענת הגנה לנתבעות, ועליהן לשלם את חובן למקורות”. בית המשפט אף דחה טענתן של חלק מהרשויות, כי לא הצליחו להצטרף אל תאגיד מים מסיבות טכניות ובירוקרטיות. בעניין זה קבע השופט, כי “מאמצי התאגדות אינם מהווים שיקול המתיר לנתבעות להימנע מלציית לחוק”.
