קרן מחליטה להציל את חייו של אביר; מתפתחת ביניהם מערכת יחסים אינטימית וייחודית המחייה אותה כפי שלא חוותה שנים
"אביר," סרט הגמר של נוגה מר, יוקרן בקרוב בפסטיבל חיפה במסגרת מקבץ הסרטים הקצרים. הסרט מבוסס על סיפורו המטלטל של אביר מר חמיס, שגדל במשפחה סוערת בזהות חצויה והפך להומלס שחי בודד ברחוב במשך 30 שנה. בשלושת החודשים האחרונים לחייו הוא התאחד עם משפחתו האחרונה. כל אלו העניקו השראה לסיפור אישי ומורכב על זהות, שייכות והצורך העמוק בקרבה ואינטימיות.
מי היה אביר?
אביר, הצעיר במשפחת מר-חמיס, נולד לתוך מציאות סוערת. הוריו, ארנה וסליבה, חיו בזהות מעורבת של יהודים וערבים, והקדישו את חייהם לפעילות חברתית ופוליטית. ארנה מר חמיס היתה פעילה אקטיביסטית שהקדישה את חייה לאידיאולוגיה. ג'וליאנו, אחיו הבכור, היה שחקן ובמאי מוכר שיצר את הסרט התיעודי "הילדים של ארנה,", בו תיאר את פועלה של אמם למען ילדים פלסטינים בג'נין. במובן מסוים הם כולם היו הילדים של ארנה.
בניגוד לאחיו המהפכניים והדומיננטיים, אביר היה ילד עדין ורגיש שניבעו לו עתיד כרופא. הוא היה מחובר לזהות היהודית שלו והיה גאה להיות יהודי. אך במהלך שירותו הצבאי כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה הוא פינה פצועים על הגג של רמב"ם, זאת בנוסף לאירועי טבח סברה ושתילה – הוא התמוטט נפשית. בעקבות נסיבות חייו שכללו שאלות על זהות, שיברון לב, רקע של מחלות נפש ורגשות נחיתות – אביר איבד את היכולת והרצון לקחת אחריות על חייו. במשך 30 שנה הוא חי ברחוב, מנותק ממשפחתו ומעברו, ובחר בדרך חיים של "חופש" שמנעה ממנו להשתייך או להגדיר את עצמו במסגרת כלשהי.
חיים של טרגדיה ואיחוד
את שנותיו האחרונות בילה אביר באילת. שם שינה את שמו בתעודת הזהות "חיים כח". המאמץ לחיים, והכח לחיות. בפרק האחרון שלו, בחר אביר לא להיות הילד של ארנה, אלא לחיות בזהות שהוא בחר לעצמו.
כשהיה במצב בריאותי של בין חיים ומוות בשל מחלת ריאות קשה, הוא התגלגל לגמרי במקרה לבת דודתו, מיכל מר. מיכל הכניסה אותו לביתה בזכרון יעקב. זה לאחר שנים שאף אחד לא היה בקשר עם אביר ולא ידע מה עלה בגורלו. המעשה הוביל לאיחוד משפחתי נדיר, שנגע בעומק הזיכרונות והכאב של העבר. מיכל ואחיותיה נאבקו על חייו של אביר, החל מקניות של בגדים, ליווי שלו לבתי חולים ואין סוף בילויים יחד. היתה הרבה אופוריה, הרבה תקווה וכך גם עיוורון. היה ניכר כי העבר הכריע אותו והוא לא היה מסוגל באמת לעשות שינוי, אלא פשוט שמח בחלקו והיה מלא בהכרת תודה על הקרבה והאהבה שקיבל.
"אביר," הסרט, מתאר את רגעי חייו האחרונים של אביר דרך נקודת מבטה של מיכל ומתאר את הניסיון לשקם ולהציל מישהו בקצה האחרון של חייו. הוא מציג כיצד קשרים משפחתיים יכולים להוות גשר בין העבר להווה, בין אובדן לתקווה. הסרט, בכיכובם של קרן (דורית לב-ארי) ואביר (אושר מימון), שואל שאלות על חופש, על החיים בעולם המודרני ובעיקר על יחסים וכוחה של אינטימיות.
החזון שמאחורי הסרט
סרט הגמר של נוגה מר, הבת של מיכל, מתמקד ביחסים האינטימים שנרקמו בין אביר ומיכל דרך התבוננותה. זוהי בועה קטנה ואנושית בתוך סיפור ענק, כיאה לסרט קצר. הסרט מתמקד באמא (קרן – דורית לב ארי הנפלאה) כגיבורה ומספר את הסיפור דרך נקודת מבטה. אושר מימון, המגלם את אביר, מוסיף אותנטיות ייחודית לדמותו. ביסוס הדמות על שיחות אישיות וחוויות אמיתיות מסיפורו האישי של אושר הוביל לסצנות חזקות ומרגשות, המקרינות אמת אנושית על המסך.
"הגעתו של אביר לביתנו היתה ענקית. אני לא ראיתי את הרקע המשפחתי, את ההיסטוריה. אני ראיתי אדם שקרא לעצמו "חיים כח", שבחר לעצמו דרך חיים שמתאימה לו ודרכה הוא התנתק מאורח חיים שבדיעבד לא התאים לו. זה דיבר אלי. התחברתי לזה כי נראה לי שלכולם יש לחץ וחרדה מהחיים. זה לקח אותי למשהו יותר אנושי שאני עדיין מחפשת בחיים עצמם", אומרת נוגה, הבמאית והיוצרת של הסרט. "לקח המון זמן לפצח את הסרט ובעיקר למקד אותו לסרט קצר. זה היה תהליך ארוך ומרגש לאורך כל היצירה, שנעשתה עם המון אהבה. כשראיתי את האופוריה של אמא שלי, את העיוורון למצבו, את האיחוד המשפחתי עם אחיותיה, את כוחו של החופש והניתוק הזה שהוא הביא איתו מהרחוב – הבנתי שזאת הרגשה שמדברת אלי. שאלתי את עצמי לרגע: מי מציל את מי?"
סוף של מסע
"לא הייתי בהלוויה של אף אחד מהם. לא ידעתי שהם מתו", מספר בכאב אביר. "אני באמת חושב שהייתי אח טוב", הוא אומר מעל קברו של ג'ול. הוא משתף בעצב וכאב את מיכל לראשונה שהוא גילה על מותו של אחיו בדיעבד בקיוסק הקבוע שלו באילת.
היו באביר המון קונפליקטים שהתנגשו זה בזה. הוא דיבר שפות, היה רהוט בדיבור ושפע סיפורים שרובם הסתיימו בשנות השמונים. שהגיע לנקודת מחלוקת היה מצליח לזגזג בן הנרטיבים השונים שכנראה שכנו בתוכו, ונראה שהרבה זמן היה פטור מלחשוף אותם. ברחוב בחר בזהות חדשה והתנתק במובן מסוים מהמשפחה. אחותי ואני התקשינו לקרוא לו חיים, כל כך רצינו את אביר והמשכנו לקרוא לו כך. בואו של אביר הביא גל של זיכרונות וגעגועים לדודה ארנה ולאבא שלנו זמי מר. המשפחה עם ההילה, שבילדותינו היתה סיפור נערץ ובלתי מושג אז. פתאום קיבלנו אותו, והכל חזר לרגע. לא ממש ראינו את המציאות, באמת האמנו שיש אפשרות לעזור לו להשתקם".
אביר נפטר לאחר 3 חודשים של איחוד. מיכל מצאה אותו בדירתו המוזנחת ללא רוח חיים על הספה. כך לאחר 30 שנה ברחוב, משבר זהות ותחושת בדידות, נפטר אביר על ספה בבית. על הקבר שלו נכתב "חזר לחיק משפחתו". מותו מסמל את סיום מסעו המורכב, שבו חיפש זהות ושייכות, אך מצא אהבה וקרבה ברגעיו האחרונים.
"אביר" יוקרן במסגרת מקבץ "קשר" בפסטיבל חיפה ב-5 בינואר בשעה 14:45. הסרט מזמין את הצופים לחוות סיפור אנושי יוצא דופן, שמעלה שאלות על משפחה, שייכות ומשמעות החיים.
בתמונה – ספרטק, אביר וג'וליאנו. שלושה אחים מהפכניים וסוערים שסופם בטרגדיה
