פרשות אמיתיות מתוך ‘משפט שלמה’ – מכון פוליגרף וייעוץ
הדור הזה,דור המלחמה, נושא עימו לא רק פצעים פיזיים, אלא גם פצעים שקטים, סמויים, כאלו שממשיכים לדמם גם כשנשק הונח והחזיתות שקטות. לעיתים אלו פצעים חמורים לא פחות, כאלו שגוזלים התחלה של חיים, זוגיות, אהבה שנקטעת באיבה.
זהו סיפורם של שני צעירים שהגיעו אליי, סיפור שמתחיל באהבת נעורים תמה, ונגמר בחדר פוליגרף טעון, בין תקווה לכאב.
הטלפון ממנו הגיע היה של בחור צעיר, רק בן 28, קולו רעד בין נחישות לשברון. “אני חייב לבדוק את אשתי,” אמר לי, “אני לא מתפקד כבר. אני מרגיש שהיא בוגדת בי.” הוא סיפר שהם ביחד מאז כיתה י’, אהבת נעורים של ממש. הוא אהב אותה כל כך, אבל מאז המלחמה – הכל השתנה. במשך שנה וחצי הם לא גרו יחד. הוא שירת בכיתת כוננות בצפון, ראה דברים שאף אדם צעיר לא אמור לראות.המלחמה שחקה אותו, חרטה בו חרדות וחוסר שקט. היא, בינתיים, סיימה את לימודיה, ניסתה להמשיך את החיים. כשהם שבו לשגרה, לפני כארבעה חודשים, הוא התקשה להשתחרר מהמחשבה שאולי בזמן היעדרותו – היא מצאה לעצמה גבר אחר.
כשנכנסו אליי למשרד, פגשתי זוג צעיר ויפה. הוא, ג’נטלמן אמיתי, אבל מבטו היה כבוי, נשבר משהו ברוחו. היא, אישה עדינה, שברירית כמעט, אך עיניה שידרו כאב עמוק – כאב שנגרם רק מהעובדה שהיא צריכה בכלל לעמוד במבחן הזה. החשדות שלו כרסמו בה עד דק. ישבתי איתם, הקשבתי, הסברתי את התהליך. היא הייתה נחושה להוכיח את נאמנותה.הוא היה דרוך, מלא חשש. “אני לא יועץ זוגי,” הבהרתי לו, “אבל דע לך – אם היא תצא דוברת אמת, חובתך היא לטפל. לא להרוס חיים שלמים בגלל צללים שהמלחמה הותירה בך.” הוא הבטיח.
הבדיקה החלה. חיבורים, חיישנים, שאלות מנוסחות בקפידה. כל פרט קיבל את תשומת הלב הנדרשת, כדי שלא ייפול רבב של טעות. היא ענתה ברוגע, בקול יציב. הוא חיכה בחוץ, דפיקות ליבו כמעט נשמעו מעבר לדלת. כשהבדיקה הסתיימה, לא היה מקום לספק: היא יצאה דוברת אמת. לא הייתה בגידה. לא היה גבר אחר.
עכשיו הבחירה בידיים שלך
הכנסתי אותו לחדר, הנחתי בפניו את הממצאים. “האישה שלך נאמנה,” אמרתי לו, “החשדות שלך – פרי של פצעים שנטעה בך המלחמה, לא המציאות. עכשיו הבחירה בידיים שלך. לך לטיפול, תציל את חייך ואת חיי הזוגיות שלכם. הוא נשם עמוק, עיניו ברקו לראשונה מזה זמן. “אני אלך. אני אטפל. אני רוצה להמשיך.” אבל אז קרה דבר שלא ציפיתי לו. היא, זו שהגיעה להוכיח את אמיתותה, סירבה להמשיך. “אני הוכחתי,” אמרה בשקט אבל בנחישות, “אני נאמנה, תמיד הייתי. אבל עצם העובדה שנאלצתי לשבת כאן, להיאבק על האמת שלי, זה שבר אותי.”
היא הרגישה פגועה עד עמקי נשמתה. לא רק מחשדותיו, אלא מכך שהאהבה שהחלה בכיתה י’, האמון שנבנה לאורך כל שנותיהם יחד, הועמד למבחן קר. המלחמה, כך אמרה, לא רק הרחיקה אותם פיזית, אלא ניתקה משהו עדין ועמוק יותר, את הביטחון שבלב.
ישבתי מולם, ראיתי את הדמעות בעיניו, את ההחלטיות בעיניה. ניסיתי להסביר לה שהחיים מלאים מהמורות, שהמלחמה אינה אשמתו, שהספקות נולדו מתוך טראומה ולא מתוך בגידה אמיתית. אבל היא נותרה איתנה. אולי בעתיד תסלח, אולי תבין, אבל כרגע, הלב שלה נסגר.
זה היה רגע מצמית. מצד אחד, בדיקה שהצליחה להוציא את האמת לאור, להסיר כתם שווא מאישה שנשארה נאמנה. מצד שני, הנזק כבר נעשה. לעיתים, הפוליגרף נותן תשובות, אבל הלב, הוא לא תמיד יודע איך לרפא.
יצאתי מהחדר בתחושה כפולה. סיפקתי לו את האמת שחיפש, אבל האמת הזו לא בהכרח הצילה את הקשר. היא אולי תיתן לו שקט פנימי, תאפשר לו להבין שהוא לא נפגע בבגידה, אלא במלחמה. ואולי, אולי עוד יימצא ביניהם גשר, שיאפשר להם להתחיל מחדש. מלחמות לוקחות חיים, אבל הן גם לוקחות חלומות. הן מפוררות אמון, גוזלות זוגיות שהייתה יכולה לפרוח, משאירות מאחור לבבות שבורים. לפעמים, דווקא האמת הנקייה ביותר, זו שיוצאת בקו הגרף, כואבת לא פחות מכל שקר.
הגוף – הוא לא יודע לשקר… ובחדר שבו המילים נבחנות בקו הגרף, האדם שופט את עצמו דרך התגובה הבלתי רצונית, הדופק, הנשימה וההזעה…
ניפגש בטור הבא, עם מקרה חדש – ושאלה ישנה: אמת או שקר?
שלמה עתרי – פסיכופיזיולוג מומחה פוליגרף
האשל 1, קיסריה | 054-7765333
shlomiatari@me.com | mishpat-shlomo.co.il

































