העיר ניוז בראיון בלעדי עם סגן אלוף אירופה הטרי, הגו’דוקא טוהר בוטבול, שרשם הישג ענק נוסף בדרך לטוקיו
באליפות אירופה בג’ודו, שהתקיימה בסוף השבוע האחרון בליסבון שבפורטוגל, עקבו המון חדרתיים אחרי מהלכי התחרות. ברשימת נציגי המשלחת הישראלית הענפה שטסה לתחרות היה גם טוהר בוטבול (27), הנציג המקומי שלנו מחדרה, שזכה במדליית כסף ובתואר הנחשק סגן אלוף אירופה אחרי שנוצח בקרה על ידי הנציג מקוסובו אקיל ג’אקובה. נדמה, כי בוטבול, שמתחרה בקטגוריית 73 ק”ג, הגיע לשיאו בתחרות זו – לא רק מבחינת ההישג והתואר שקטף: סגן אלוף אירופה. בוטבול הפגין כישורים מדהימים כהרגלו וסיפק הופעה מרשימה – עם לא פחות מארבע ניצחונות.
רצף האירועים של טוהר בוטבול
את התחרות פתח טוהר עם נקמה מתוקה וניצחון עוד יותר מתוק על יריבו, אלכסנדר רייקו הרומני, שניצח אותו בקרב רבע הגמר של הגראנד פרי תל אביב – בדרך לניצחון הטורניר. בקרב הבא ניצח בוטבול את הנציג המונטנגרי מרקו גוסיץ’, שלוש שניות בלבד לסיום הזמן החוקי. יריבו השלישי של בוטבול בדרך לגמר היה הנציג מאיטליה ג’ובאני אזפוסיטו, שכאמור נכנע לטוהר גם כן. בחצי הגמר פגש הסגן הטרי את בילאל צ’ילולו הטורקי, למה שהתפתח להיות קרב טקטי. במהלך בו הטורקי טען בפני השופטים לווזארי, רק אחרי בדיקה, החליטו השופטים כי טוהר עולה לגמר. כאמור, בגמר פגש טוהר את ג’אקובה הקוסוברי. הקרב בין השניים נכנס לניקוד זהב – כאשר כל אחד מהצדדים ספג עונש ולאחריו עוד אחד. אחרי תוספת של דקה וחצי הגיע הוואזרי של ג’אקובה, שהעניק לו את המדליה והתואר אלוף אירופה. טוהר שלנו הסתפק בפודיום, בדגל ישראל מאחוריו ובמדליית הכסף המכובדת. בשיחה שקיים עיתון העיר ניוז עם טוהר בוטבול, רגע אחרי הניצחון המרשים, הוא מספר על הפידבקים שקיבל, אך גם על תחושת הפספוס מהגמר. נהלי הקורונה הנוקשים והשמירה הקפדנית על בריאות חברי הנבחרת. וגם, מה היה רוצה לשפר ואיך הוא מתמודד עם הלחץ והציפיות ממנו. שיחה מרתקת עם סגן אלוף אירופה.
לפני הכל ברכות על הזכייה. בעקבות הזכייה רבים מסמנים אותך כפוטנציאל גבוה לזכייה במדליה אולימפית. מה התחושה ומה הפידבקים?
“הפידבקים שקיבלתי ואני עדיין מקבל, מפרגנים, אוהבים ומחממים את הלב. המון הודעות משמחות ותומכות בכל מדיה אפשרית מהמשפחה, מהחברים. גם מאינספור אנשים שאני בכלל לא מכיר. כמובן, מבת זוגתי. מרגש אותי מאוד, כל פעם מחדש, לדעת שאני מספק גאווה ואושר לקרובים אליי במיוחד ולמדינת ישראל. אין לך מושג כמה גאווה אני חש בייצוגה של ישראל בתחרות”.
עד כמה כיוונת לזכייה במדליה – על אף שהערכות הראשוניות על הנייר הצביעו על פוטנציאל זוכים אחר?
“הציפיות שלי מעצמי תמיד גבוהות. אני תמיד שואף הכי גבוה שאפשר. בספורט תחרותי, בוודאי בענף אישי, אי אפשר שלא לכוון הכי גבוה שאפשר. כמובן, בהתאם למטרות וליעדים אותם מציבים לנו מאמני הנבחרת. לפני התחרות וגם במהלכה כיוונתי לזכות במדליית הזהב, אבל למרבה הצער, לא תמיד הכל הולך כמו שאנחנו מתכננים. איכשהו, הסוף של הקרב התפקשש לי. לא יודע בדיוק מה לא עבד, אבל אני עדיין בוחר תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. להסתכל קדימה. אני בסך הכל מרוצה מהדרך שלי וזה מה שחשוב. כמו כל קרב שלי, הצוות המקצועי ואני ננתח אותו, נבין מה היה ומה לא, ונתאמן לתקן”.
אומנם הרחוב הישראלי חזר, כמעט, לשגרת חיים בהיבט הקורונה – אך נדמה כי בענפי הספורט העולמי, הכללים עדיין נוקשים מאוד. האם זה נכון, שספורטאי הנבחרות צריכים להיות במעין “בועה”?
“סוג של, כמו בכל מקום כרגע נהלי הקורונה בתחרויות הם מאוד נוקשים. אנחנו נדרשים להימצא במעין “בועה”, שכל מי שנמצא בה עבר לפחות ארבע בדיקות. למעשה, רק אחרי התחרות אנו רשאים לצאת מאותה “הבועה”. זה אמנם לא פשוט, אבל אפשר לומר שהתרגלנו. בינינו, זה לא שיש לנו ברירה אחרת. כל המתחרים, מכל המדינות, עושים הכל כדי להגיע בכושר הכי טוב וביכולת הכי טובה למטרת העל: אולימפיאדת טוקיו”.
אפרופו אולימפיאדת טוקיו, מה היה שונה הפעם מתחרויות קודמות בכל הקשור להכנה שלך?
“אני חייב להודות, שמבחינת ההכנה שלי לתחרות שום דבר לא היה שונה מהרגיל. הסיבה לכך היא, שתוכנית האימונים לקראת אולימפיאדה מתחילה כמה שנים לפני. התחרויות בדרך, הן חלק מההכנה לאולימפיאדה בהיבט של ניקוד, היבט פיזי, טקטי ומנטלי. המטרה היא, שאגיע לנקודת השיא באולימפיאדה עצמה. כמו לכל תחרות, גם הפעם, התכוננתי עם הרבה נחישות וכוח רצון. אני חושב, שהביצועים בשטח והתוצאות הוכיחו זאת טוב יותר מכל מילה או הסבר. הדברים התחברו לי כמו שרציתי עד לקרב האחרון. כפי שאמרתי, דווקא בגמר משהו לא הלך חלק, אבל זה גם חלק מלהתחרות וזה בסדר”.
מהי הברכה הכי מרגשת שקיבלת. ממי זה היה?
“כמובן, שיחת הטלפון מאביה, בת זוגתי האהובה, שמפרגנת לי ותומכת בי תמיד. שמעתי אותה מאושרת ושמחה על הזכייה שלי וזה משמח ומרגש אותי יותר מכל דבר אחר. העומסים לפני תחרות וכמובן במהלכה, הם חלק מהעניין התחרותי. בת זוגי מכילה אותי ועבורי זה דבר חשוב מאין כמוהו”.
מטרת העל, כמובן, היא האולימפיאדה בטוקיו בעוד כשלושה חודשים. עד כמה הזכייה הנוכחית משפיעה ומחזקת את תחושת הביטחון שלך לקראת הדבר האמיתי – שעבורו אתה מתאמן כל-כך הרבה שנים?
“אני נמצא כרגע בישורת האחרונה לאולימפיאדה. ההישגים שלי בתחרויות האחרונות הם בהחלט משהו שנותן לי רוח גבית ותחושת מסוגלות אמיתית. אחרי שניצחתי ספורטאים רבים המדורגים בטופ העולמי, אני מאמין שאני יכול לעשות את זה. בכך, להגשים חלום ולעשות כל שביכולתי כדי לעמוד על הפודיום בטוקיו”.
מה היית רוצה לשפר?
“את מה שאני צריך לשפר בתחרויות הבאות, אסיק בצורה מסודרת כשאחזור לארץ יחד עם הצוות המקצועי שמלווה אותי בראשות מאמן נבחרת ישראל אורן סמדג’ה. יחד נסיק את המסקנות הנכונות להמשך הקמפיין ונתאים את תכנית העבודה”.
איך אתה מפרש את הציפיות הגבוהות של הסובבים אותך? עושה לך טוב או מלחיץ מדי?
“שאלה טובה. לפני כל תחרות אני “מנתק” את עצמי לחלוטין מכל רעשי הרקע ונותן לעצמי שקט נפשי מקסימאלי לקראת יום הקרבות שלי. אני לא נותן לרף ציפיות חיצוני להיכנס לי למשוואה בראש, כי ברור לי שאם זה יקרה, זה ישפיע עלי ולאו דווקא לטובה. להיבט המנטאלי חלק מאוד משמעותי בתחרות. קרב יכול להיות מוכרע ברגע בודד אם מאבדים ריכוז ומיקוד. גם רפרוף קטן בעין, יכולה להשפיע. פוקוס ושליטה הן מילות המפתח”.
איך באמת משיגים את אותו שקט נפשי לפני ותוך כדי תחרות? איך מתמודדים עם זה, הרי זה נגד חוקי הטבע האנושי?
“יש סביבנו צוות מקצועי מאוד. צוות עם ניסיון רב במצבים מסוג זה. צוות שעוטף אותנו וקשוב מאוד לנו ולצרכים שלנו. בין אנשי הצוות שמקיפים אותי נמצא אלעד פזי, הפסיכולוג שעובד עם נבחרת הגברים. זו ההתמחות שלו. הוא עוזר לנו מאוד. אלעד נמצא תמיד בכדי לתת את הכלים להתמודדות עם כל ההיבטים המנטאליים, שאני חווה. לא רק לפני תחרות ובמהלכה, אלא גם באימונים ובכלל במהלך הקריירה”.
1תגובה