עשרות שנים חיפשה איילת הדני – משה, זמר שיסכים לבצע שיר שנכתב לזכרה של אחותה על-ידי שמעון אופיר ז”ל; השבוע, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, זכה השיר לחיים
בימים אלה ממש, בתום כשנתיים של עבודה משותפת, עלה ליו טיוב השיר “נעמה ילדה של גן”. עבור איילת הדני – משה, כיום תושבת חדרה, מדובר בסגירת מעגל לטראומה ולכאב אותו היא נושאת מזה 43 שנים. היא ניצלה ממתקפת המחבלים על האוטובוס בו נסעה עם משפחתה לטיול, אך אחותה הצעירה, נעמה, קיפחה את חייה באותה מתקפת טרור שזעזעה מדינה שלמה.
הצרור שפילח
זה היה אמור להיות יום שמח. בני משפחת הדני, לבנה ויוסי, זירזו את בנותיהן, איילת (10) ונעמה (5). בני המשפחה על אוטובוס, יחד עם עוד משפחות רבות, לטיול של חוג המשוטטים של עובדי אגד, למערת הנטיפים.
זה אירע בחודש ינואר 1978. מזג האוויר היה נעים. בני משפחת הדני לא ישבו ביחד. כל אחד במקום אחר. שלושה מחבלים, שני גברים ואישה, השתלטו על האוטובוס. “אני בסוג של פוסט טראומה”, מעידה איילת ומוסיפה: חלקים מהאירוע עצמו נמחקו לי מהזיכרון”.
“הייתי בת עשר. אני זוכרת את צרורות הירי, את ההמולה ואת הדם. אני זוכרת שירדתי מהאוטובוס וחיפשתי את אמא ואבא. ראיתי את אבא שלי שרוע למרגלות האוטובוס, כשהוא שוטט דם מראשו. בצד השני ראיתי את המחבלים יורים לכיוון האוטובוס. אני זוכרת את המחבלת עם השיער השחור יורה לעבר האוטובוס. את השמיים שהפכו שחורים מרסיסים שניתזו לכל כיוון. אבא שלי צעק לעברי “תברחי, תצילי את עצמך”. ואני, עשיתי את מה שביקש ממני. לצדי היה ילד נוסף, דני בושקניץ שמו. הוא איבד בפיגוע הדמים את שני הוריו. יחד נמלטנו לעבר גבעה והמשכנו לרוץ עד שהגענו לכביש. טנדר שעבר במקום עצר לנו ופינה את שנינו לבית חולים הלל יפה”.
חיוך נצחי
“בדרך לבית חולים שמתי לב שאני מדממת מהראש. הייתי מעורפלת. בדיעבד אני יודעת שנפגעתי מרסיסים. עד היום נותרו לי בראש רסיסים”.
בעודה שוכבת בבית חולים הביא לה הצוות הרפואי טלפון. “אמא על הקו”, הם אמרו לה. “רק כששמעתי את קולה של אמי, נרגעתי. בטלפון אמי אמרה לי ‘הכל בסדר, בואי הביתה'”. איילת לא זוכרת מי הסיע אותה לביתה, אבל היא כן זוכרת שבבית היו המון אנשים. “אמא חיבקה אותי ולקחה אותי למטבח – שם לא היו אנשים. אז אמא סיפרה לי מה ארע לאחותי נעמה. עד היום אני זוכרת את המילים של אמא במדויק. הן נחרטו בזיכרוני: “נעמה חטפה את הצרור הראשון בראש. מה את מעדיפה: שנעמה תמות או תחיה?”. הבטתי באמי ואמרתי: “אני מעדיפה שאחותי תמות ולא תסבול” עניתי. כמה שעות לאחר מכן אחותי נפטרה.
סגירת מעגל
חמישה ימים לאחר מותה של נעמה בת החמש, חיבר שמעון אופיר ז”ל, באותה עת מורה בבית הספר החקלאי פרדס חנה – כרכור, שיר לזכרה. הוא לימד את תלמידי ביה”ס החקלאי את המילים ואת הלחן. בדיעבד התברר, כי שמעון אופיר ז”ל ייחל במשך שנים כי יהיה זמר שיהפוך את המילים והלחן לשיר שיושמע ברדיו לזכרה של נעמה.
במשך 30 שנה חיפשה איילת זמר, שיהיה מוכן לבצע את השיר. המילים היו אצלה, אך את המנגינה זכרה במעומעם. “אף אחד מבין כל הזמרים שפניתי אליהם, לא הסכים לבצע את השיר”.
לפני כשנתיים וחצי, בדרך מקרה, כשביקרה את רואת החשבון המטפלת בעבודתה כמאמנת כושר וכמאמנת אישית, שיתפה איילת את רואת החשבון בחלום חייה ובתסכולה באיתור זמר. “רואת החשבון שלי אמרה לי, שיש זמר בשם אסף לוי, גם הוא חדרתי, ששר בחתונתה. היא נתנה לי את הטלפון שלו. נפגשנו, הוא לקח את המלים וחזר אליי עם תשובה חיובית. מאז, עבדנו על השיר”.
איך הצלחת לשחזר את הלחן שנכתב לפני עשרות שנים ואותו זכרת במעומעם?
“אבי ילדיי פרסם באותה עת פוסט בפייסבוק ובו שאל אם מישהו זוכר את המנגינה. פנה אליי קרוב משפחתו, שחי מעל עשור בפנמה. הוא סיפר לי, שהוא היה תלמידו של שמעון אופיר ז”ל. באותה עת לימד שמעון אופיר את תלמידיו את מילות השיר ואת הלחן שחיבר. למרות שעברו עשרות שנים, הוא זכר בעל-פי את מילות השיר ואת הלחן”.
השבוע, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, עלה השיר שזכה לעיבוד ולביצוע של אסף לוי, ליו טיוב. במשך שנתיים עבדו השניים על השיר. שם השיר, בדיוק כמו במקור, נעמה ילדה של גן. “החלום שלי היה לתת לשיר חיים. זו דרכי להנציח את אחותי נעמה, עם העיניים הגדולות והחיוך, שתישאר ילדה בת חמש לנצח”.
*מימין לשמאל: אסף לוי, נעמה הדני ז”ל, איילת הדני – משה. צילום אסף לוי: take2