פרשות אמיתיות מתוך ‘משפט שלמה’ – מכון פוליגרף וייעוץ
לא פעם אני פוגש אנשים שנאבקים בצללים של עצמם. אבל המקרה שהגיע אליי באחד מימי הקיץ האחרונים נגע בי במיוחד. זה לא היה עוד סיפור על בגידה או סכסוך עסקי, אלא סיפור של משפחה, של אחים, של חיים שלמים שהסתבכו בגלל חולשה אחת קטנה – או אולי לא כל כך קטנה – בשם הימורים.
האח הבכור, מעל גיל חמישים, איש נעים הליכות, עם עיניים טובות, כבר הכניס את משפחתו למערבולות אין ספור. הימורים, הלוואות בשוק האפור, חובות שהלכו ותפחו, וכמובן שקרים חוזרים ונשנים, עד כדי כך שבני המשפחה פשוט הרימו ידיים. הם ניסו להציל אותו אינספור פעמים – שילמו חובות, כיסו פערים, דיברו, התחננו, איימו – אבל דבר לא עזר. בכל פעם, בדיוק כשנדמה שהנה הוא עומד על הרגליים, שוב נשבר החזון, ושוב התברר שהכול היה אשליה. אבל אז קרה משהו ששינה את התמונה. פרטים לא אוכל לחשוף, אך מדובר היה באירוע קשה, כזה שטלטל את חייו של המהמר הוותיק עד עמקי נשמתו.
הוא החליט להפסיק. לראשונה, כך הוא טען, הוא באמת רוצה לנטוש את מעגל ההרס. אלא שבשלב הזה, משפחתו כבר לא האמינה לו. ובכל זאת, אחד לא ויתר עליו. האח הצעיר, בשנות הארבעים לחייו, אדם מרשים, ג’נטלמן אמיתי, בעל משפחה ועבודה מסודרת – בחר להאמין. לא בעיניים עצומות, אלא בזהירות, מתוך דאגה ואהבה אמיתית. הוא אמר לו: “אני מוכן לעזור לך. אבל רק אם אדע שאתה באמת דובר אמת. אם תעמוד מולי נקי, בלי שקרים, בלי הסתרות. אחרת – תצטרך להתמודד לבד.”
בנקודה הזאת נכנס הפוליגרף לתמונה.
האחים הגיעו אליי למכון. כבר מהכניסה ניתן היה לחוש את המתח. המבוגר יותר – זה שנטש שוב ושוב את משפחתו לטובת כרטיסי הגרלה ורולטות – נראה כמעט מהוסס, אבל גם מלא תקווה.
הצעיר – עמד זקוף, נחוש, אבל בעיניו ניכרה גם מידה של כאב. לא בכל יום אדם נאלץ לבדוק את אחיו ב“מכונת אמת” כדי לדעת אם לסייע לו או לנטוש אותו לנפשו.
יש רגעים במקצוע הזה שהם כמעט טהורים.
בזמן שהכנתי את החדר, חיברתי את החיישנים, והסברתי את התהליך, הרגשתי את המשמעות האדירה של המעמד. עבור שניהם, לא מדובר בעוד בדיקה – אלא ברגע גורלי. השאלות היו מדויקות: האם הוא עדיין מהמר באופן כפייתי? יש חובות נסתרים? האם הסתבך שוב עם השוק האפור? הוא מסתיר מידע שעלול לפגוע באחיו ובמשפחה כולה? הגרף עשה את שלו. נשימה, דופק, הזעה, תגובות בלתי רצוניות – הגוף יודע לספר מה שהמילים מנסות להסתיר.
כשסיימנו, התוצאה הייתה ברורה: האח הבכור דובר אמת. הוא אכן הפסיק להמר, החובות שלו מצומצמים וידועים, והוא לא הסתיר דבר. לרגע היה נדמה שהקירות עצמם נשמו לרווחה. האח הצעיר הביט בי, חצי מופתע, חצי נרגש. ואז הסתובב אל אחיו, ובפעם הראשונה מזה שנים – חיבק אותו. זה לא היה חיבוק פשוט. זה היה חיבוק של מי שנאבק בשנים של אכזבות, שקרים וכאב – ובכל זאת מצא בתוכו מקום של אמונה.
אחרי שיצאו מהמכון, ישבתי לבד בחדר וחשבתי על המקרה הזה. הפוליגרף, שנחשב לעיתים קרות ככלי חקירה, היה כאן גשר. גשר בין ייאוש לתקווה, בין חוסר אמון להזדמנות שנייה. הוא לא פתר את כל הבעיות, הוא לא מחק את העבר, אבל הוא העניק לאחים האלה בסיס חדש לבנות עליו. ומעבר לכל הנתונים, זה היה סיפור על אחווה. על כך שלפעמים, דווקא כשכולם מוותרים – אחד נשאר. אחד שמבקש לדעת את האמת לא כדי לשפוט, אלא כדי להציל. מאותו יום, האח הצעיר לקח את הבכור למסע חדש של שיקום. זו לא הייתה דרך קלה, וכנראה עוד יהיו בה מהמורות, אבל הפעם – לפחות על פי הפוליגרף – האמת איתם.
הגוף – הוא לא יודע לשקר… ובחדר שבו המילים נבחנות בקו הגרף, האדם שופט את עצמו דרך התגובה הבלתי רצונית, הדופק, הנשימה וההזעה…
ניפגש בטור הבא, עם מקרה חדש – ושאלה ישנה: אמת או שקר?
שלמה עתרי – פסיכופיזיולוג מומחה פוליגרף
האשל 1, קיסריה | 054-7765333
shlomiatari@me.com | mishpat-shlomo.co.il



































