פרשות אמיתיות מתוך ‘משפט שלמה’ – מכון פוליגרף וייעוץ
זה היה אחד מאותם מקרים שבהם האמת מתחבאת לא מאחורי סיפור רומנטי או סוד משפחתי, אלא מאחורי קופסה קטנה מלאה תכשיטים ו/או יהלומים.
אורי (שם בדוי), בעל חנות תכשיטים גדולה, הגיע אליי עם מבט עייף. הכרנו כבר, זה לא היה המפגש הראשון שלנו. לאורך השנים ערכנו עבורו בדיקות סינון לעובדים, והוא ידע בדיוק איך אני עובד: אין דרמה, אין דעה, רק עובדות. אבל הפעם משהו היה שונה. “שלומי,” הוא אמר, “יש לי חוסרים. זה לא מסתדר לי. אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל אני גם לא יכול לשתוק.” בחיוך מהוסס הוסיף, “ואתה הרי יודע, אני מאמין באנשים. אולי יותר מדי.”
אורי הוא מסוג האנשים שכולם רוצים לעבוד איתם כאדם נדיב, אנושי, רך דיבור. הוא בנה את העסק שלו מאפס, ייבא, עיצב, פיתח קו ייחודי, והצליח בזכות אמון. אבל האמון הזה בדיוק הוא הפך לפירצה. לאחרונה הוא החל להתרחב והכניס שלושה צורפים/משבצים חיצוניים, קבלני משנה עצמאיים. לא עובדים שלו, לא כפופים לו ישירות, רק מגישים חשבונית. הם נראו מקצועיים, מנומסים, מיומנים. אבל בדיוק אחרי שהצטרפו, הופיעו חוסרים. לא גדולים בהתחלה. עגיל פה, שרשרת שם. תכשיט שחוזר מהשיבוץ – ומיד “נעלם”.
“עשינו בדיקות סינון, הכול נקי,” הוא אמר, “אבל הם לא היו ברשימה, כי הם עצמאיים. לא רציתי לפגוע. היום אני כבר לא יודע אם טעיתי.”
הוא ביקש שאבדוק אותם. שלושה גברים, כולם עם חיוך בטוח, לבוש מוקפד, מבט ישר. אחד מהם אפילו התבדח בדרך: “יאללה, אני כבר רגיל לפוליגרף, כמו בדוקומנטרי.” אבל קו הגרף, כמו תמיד, לא מתרשם מהומור. הוא רק מקשיב לגוף.
שאלות הבדיקה נבנו בקפידה: האם גנבת תכשיטים מהעסק של אורי? האם לקחת זהב שלא שייך לך? האם היית מעורב בפריצה? הגרף דיבר ברור: שלושתם יצאו דוברי אמת בפריצה, אבל דוברי שקר מובהקים בגניבה השיטתית.
שלומי, צדקת. אני מתנצל
הצגתי את הדוחות בפני אורי. פניו החווירו. “לא ייתכן. הם כמו משפחה בשבילי. אני מכיר אותם שנים. הם נשבעו לי.” אמרתי לו בשקט, “אני מבין. אבל אני לא שופט. אני רק מתעד את תגובת הגוף. וזה מה שהגוף שלהם אמר.” הוא שתק ארוכות. לא רצה להאמין. אפילו ביקש שיעברו בדיקה חוזרת. “אם זה יעזור לך לישון בלילה,” עניתי, “תן להם להיבדק במכון אחר. האמת לא תשתנה.”
ואכן, הם נבדקו שוב, ויצאו שוב דוברי שקר, הפעם באופן חד-משמעי. בערב התקשר אליי. “שלומי, צדקת. אני מתנצל. הייתי חייב לבדוק שוב, לא אותך את עצמי. לא האמנתי שאנשים שאני מפרנס יכולים לעמוד מולי ככה.”
יכולתי לשמוע בקולו את השבר, לא של כספים, אלא של אמון. הוא סיפר לי שבמקום לכעוס, הוא פשוט סגר את הדלת, שילם להם על עבודתם האחרונה, ואמר בשקט: “תודה, לא ניפגש שוב.”
במובן מסוים, הפוליגרף לא רק חשף גניבה, הוא חשף נאיביות אנושית. האמת לא תמיד מתגלה מתוך רוע, לפעמים היא פשוט כואבת כי היא שוברת מיתוס. ואולי זו בדיוק תפקידה של הבדיקה הזו, לא רק לחשוף שקר, אלא להזכיר שבין יהלומים נוצצים לבין לב אנושי פועם, יש קו דק של אמון. וקו הגרף, גם כשהוא דק, לא טועה.
“הגוף – הוא לא יודע לשקר… ובחדר שבו המילים נבחנות בקו הגרף, האדם שופט את עצמו דרך התגובה הבלתי רצונית, הדופק, הנשימה וההזעה… ניפגש בטור הבא, עם מקרה חדש – ושאלה ישנה: אמת או שקר?”
שלמה עתרי – פסיכופיזיולוג מומחה פוליגרף
האשל 1, קיסריה | 054-7765333
shlomiatari@me.com | mishpat-shlomo.co.il
