תושבי פרדס חנה – כרכור מכירים אותו כפעיל חברתי, שלא חושש מעימותים וחשיפת עיוותים, אבל יש לו גם צד אחר, רך הרבה יותר. בנעלי בית עם יו”ר האופוזיציה, חבר המועצה עו”ד אייל כגן, ומראש, בלי אף מילה על פוליטיקה
במפתיע או שלא במפתיע, נפגשנו עם יו”ר האופוזיציה במועצת פרדס חנה – כרכור, חבר המועצה עו”ד אייל כגן לראיון על כוס קפה. הוא התעקש לקיים את השיחה בביתו – לא רק בגלל הקפה האיכותי, אלא ובעיקר כי ברקע נשמע היטב ציוץ הציפורים.
נדמה שכל מדינת ישראל על גלגלים ובין כבישים. איפה אתה בסיפור?
“אני גיליתי כבר לפני שנים שפרדס חנה כרכור היא מרכז העולם (צוחק), ובעצם הכל מגיע לפה. אני אוהב להיות בבית, לפגוש חברים שאוהבים לבוא לפה. כל מיני מפגשים עם אנשים שלא יוצא לך לראות כל השנה. וכמובן משפחה. אפרופו משפחה, בן דוד שלי ואני הוצאנו לפועל, בחול המועד, טיול שורשים ארץ ישראלי, שרצינו לעשות כבר הרבה זמן. נסענו לבית הקברות בזכרון וגם לבית הקברות הישן בחיפה, כדי לסדר לנו כל מיני נקודות שחסרות לנו בפאזל המשפחתי”.
אפרופו פאזל משפחתי, עד כמה רחוק זה מגיע?
“זה סיפור מעניין. בשנת 1882 הגיעו לארץ ארבע אחיות מרומניה. האחיות לבית הירשנזון. הן הגיעו בלי ההורים, כחלק מהעלייה הראשונה. שלוש מהן, אסתר, דבורה וחסיה נשארו בזכרון יעקב, גידלו משפחות והן נמנות על המשפחות המייסדות. אחות אחת, רחל-לאה, עברה לחיפה והקימה את הפלג של המשפחה שלנו. הנושא הזה של ההיסטוריה המשפחתית מרתק אותי. בכל דור, יש את “שומרי החותם” המשפחתי, שחוקרים ונוברים בעבר. לשמחתי, יש לי שותף לעניין הזה”.
ומה עם הווה ועתיד?
“אמרנו שלא מדברים על פוליטיקה (צוחק). ברור שיש תוכניות. תמיד יש תוכניות. ובבוא הזמן נחשוף אותן. לאחרונה מישהו שאל אותי, אם היית יכול לחזור אחורה מה הייתי משנה. עניתי לו שלא הייתי משנה כלום. הספקתי להיות בחיי בהמון תחנות. עסקתי בעריכת דין והייתי עיתונאי, הרמתי הפקות ויש לנו עסק משפחתי. בשנים האחרונות אני חבר מועצה והספקתי גם להיות סגן ראש מועצה, ובתוך תוכי פנימה אני יזם. כזה שלעולם יחפש וימצא עניין בכל תחום כמעט, אז מהבחינה הזו, טוב לי בהווה ויש לי לגמרי לאן לשאוף בעתיד. אני מאמין, שאדם צריך להיות מספיק אמיץ בחייו, כדי ללכת עם הייעוד שלו ולא לוותר. בסופו של יום, חיים רק פעם אחת אז כדאי לנצל את המתנה הזו עד תום”.
נשמע כמו מתכון לחיים בריאים
“חמסה חמסה. אחד הדברים הנפלאים שירשתי מאמי ז”ל, שהלכה לעולמה לפני שנתיים, ובחגים תמיד הגעגוע מתחזק, זה אופטימיות ושמחת חיים. אני לא מחדש כאן כלום, אבל התכונות האלה הופכות את החיים למלאי עניין. אני סקרן. בעיניי זו אולי התכונה החשובה ביותר. תסתכלי על הילדים, מה שמניע אותם זו סקרנות ורצון ללמוד כל הזמן. אז מהבחינה הזו נשארתי ילד. אגב, אני סבור וכאן אני עושה מעבר חד, שאנחנו צריכים לעודד כל הזמן את יצר הסקרנות ולתת כלים מעשיים לפתח אותה. יזמות, סקרנות, חתירה מעשית לתוצאות, אלה התכונות שהופכות אותך למוביל. וזה בכל תחום”.
חינוך, חברה, כלכלה, משפחתיות, היסטוריה, אתה נוגע בהמון תחומים שקרובים לליבך.
“ועוד לא דיברנו על ספורט (צוחק)… הרמת לי להנחתה. בואי נסתכל על מכבי נתניה כמשל. זו קבוצת ילדותי, וכידוע לך קבוצת ילדות לא מחליפים. את השנה היא התחילה בצורה מקרטעת, היו כבר כאלו שדיברו על זה שהיא תרד ליגה. ואז הבעלים (שיושב ביציע כמו אחרון האוהדים), הביא את בני לם (כוכב עבר שלא אימן מעולם קבוצה בוגרת), ופתאום, נוצר חיבור. לם החזיר את הרוח המפוארת וההתקפית של המועדון שעליה הוא גדל, נתן הזדמנות לשחקנים צעירים, הקבוצה התחילה לשחק כדורגל שמח, האוהדים חזרו למגרשים, הקבוצה מצליחה. פתאום, יש גם תקווה קטנה בלב”.
ומה הנמשל. בכל זאת, אהדתך לקבוצת מכבי נתניה לא באמת קשורה לפרדס חנה…
“ובכן, הנמשל הוא, שרק אם אתה מחובר באמת לשטח, ועשית דרך ארוכה שלפעמים נראית סיזיפית, ויש לך את האומץ לקבל את ההחלטות הנכונות ברגעים הנכונים, ואתה עושה את הדרך בצניעות, אתה תצליח”.
ובנימה אופטימית זו, למה דווקא פרדס חנה – כרכור?
“פרדס חנה כרכור, זה יישוב ייחודי שאין לו אח ורע. מי שנולד פה אוהב אותו ומי שהגיע מתאהב בו. אנחנו לא צריכים להיות רעננה ג’ או חדרה ב’. אנחנו צריכים ורוצים להיות פרדס חנה כרכור. יש פה תמהיל בלתי נתפש כמעט של ותיקים וחדשים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, חקלאים ובורגנים, אמנים ואמניות לצד אנשי הייטק ונשות צבא. זה יישוב שמשקף את החברה הישראלית על כל גווניה וזה יופיו. אם נדע לשמר את זה, הצלחנו במשימה שלנו”.
- בתמונה: עו”ד אייל כגן במרפסת ביתו בפרדס חנה. צילום: שהם אפרתי